גזל שינה בהלכה: פסק הלכה לשותפים ובחורים

אין להם להרעיש על חשבון שאר חברי החדר. אנו נמצאים בימים שלאחר חג השבועות, ונשאלתי משני בחורים שקיבלו על עצמם לקום כשעה קודם זמן ההשכמה הרגיל ולהתחיל את הבוקר בלימוד במסכת אחרת, אך דא עקא כעבור שלושה ימים שאר חברי החדר טענו שהשעון המעורר מעיר גם אותם וזה מפריע להם וגוזל את שנתם, וכל קימתם ולימודם של שני הבחורים הוא בבחינת מצוה הבאה בעבירה. השאלה היא האם יש כאן גזל שינה או לא? נימוקים: הנה מורגל בפי העולם לקרוא להפרעת שינה לחברו בשם "גזל שינה", וכך מובא בשם החפץ חיים (החפץ חיים ופעלו, ח"ג עמוד תתרצ) "אומר היה: המעיר את חברו משנתו הנהו גזלן שגזל ממנו את מנוחתו וגזילה זו אין לה השבה." אמנם כבר העירו הפוסקים שאין בזה 'גזל' כפשוטו והגדרת דבר זה כגזל אינה אלא על דרך המוסר כמ"ש בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' רכד) ופתחי חושן (גניבה, פרק טו הערה ג) אך לאמיתו של דבר המפריע לחברו לישון אכן עובר על איסור וכפי שהתבאר להלן. נאמר בתורה (ויקרא כה, יז) 'לא תונו איש את עמיתו ודרשו חז"ל (ב"מ נח:) שהכוונה היא על אונאת דברים, והיינו שלא לגרום צער לחברו ע"י שיאמר לו דברים שיכאיבוהו ויצערוהו. למשל, לא יאמר למוכר בכמה אתה רוצה למכור חפץ זה כאשר אין בדעתו לקנות, וכן לא יאמר לחברו בעל תשובה 'זכור מעשיך הראשונים' שבכך מביישו ומצערו וכן כל כיוצא בדברים אלו כמ"ש בחו"מ (סי' רכח ד). איסור זה של אונאת דברים הוא לאו דווקא אם עושה כן בדיבור, אלא אף במעשה, כגון: המראה פנים זעופות לחברו כמ"ש בספר הלכות משפט (קאהן, רכח ס"ק יב-יג). ויש שכתבו שאף במצערו בשב ואל תעשה כגון: גבאי בית כנסת שאינו רוצה לעשות 'מי שברך' לאחד מבית הכנסת גם נחשב אונאה כמ"ש בחקרי לב (יו"ד ח"ג סי' פ). וכתב החינוך (מצוה שלח) ולא יהיה באפשר לכתוב פרט כל הדברים שיש בהן צער לבריות, אבל כל אחד צריך להיזהר כפי מה שיראה כי השם ברוך הוא יודע כל פסיעותיו וכל רמיזותיו כי אדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב" ויעויין עוד בפתחי חושן כמה דוגמאות בדברי אונאה השכיחים (גניבה, פרק טו הערה ג). לפי זה יש שכתבו שהמעורר את חברו או מפריע לו מלהירדם, עובר בזה על איסור אונאת דברים (שו"ת קרן לדוד, גרינוואלד, או"ח סי' יח). ויש שכתבו שאיסור אונאת דברים הוא רק שמעצרו בצער גדול, אך על כל פנים יש בזה ביטול מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך'. (אגרתא דחדוותא גרוס, כרך יז עמוד רכא). ויש שחידשו שהמקיץ את חברו ומצערו הרי זה כחובל בו חבלה שאין בה אלא צער כן כתב הגרז"נ גולדברג זצ"ל (קובץ בית אהרון וישראל גליון קב עמוד קלג), ולפי זה אם עשה כן בידיים הרי הוא חייב לשלם על הצער, ואם רק העירו בקול הרי זה מזיק בגרמא שהוא חייב לצאת ידי שמים, אך יש לעיין בזה שמא אין זה נחשב כלל כמעשה הכאה וחבלה. והנה כל מה שנתבאר עד עתה הוא לגבי המעיר את חבירו או מפריע לו מלישון בלא סיבה, ובזה יש לומר שהוא מצער את חברו שלא כדין, אך בנדו"ד אותם הבחורים מתנהגים כדרכם, שכן, דרך בני אדם לקום בעזרת שעון מעורר, וכן דרכם להרעיש קצת כשהולכים לישון, ואם כן מסתבר שאין בזה כל כך משום אונאה. והנידון בזה הוא מכוח נזקי שכנים, והשאלה היא האם אדם צריך להימנע מלעשות דברים כדרכו אם נגרם מזה נזק לחבירו? והנה הראשונים נחלקו אם שכנים יכולים לעכב את שכנם מלעשות רעש בתוך שלו בטענה שאינם יכולים לישון מקול הפטיש וכדו'. השו"ע פסק שהם יכולים לעכב עליו (חו"מ סי' קנו, ב), ולרמ"א אינם יכולים לעכב, אמנם אף לרמ"א אם השכן המעכב הוא חולה והרעש מזיק לבריאותו הרי שלכו"ע הוא יכול לעכב מלהרעיש. וכתבו פוסקי דורנו ששכן המרעיש בשעות שינה שמקובל לשמור בהם על השקט הרי כל שכניו כחולים לעניין זה והם יכולים לעכב עליו מלהרעיש אז (משכן שלום סי' י הערה סט). כל הנידון אם אפשר לעכב שכן מלהרעיש זה דווקא שהמרעיש עושה בתוך שלו, אך אם הוא עושה כן ברכוש המשותף יכולים שאר השכנים לעכב שהרי הם משותפים בשטח הזה והם יכולים לאסור על אחד מהשותפים לעשות שם דברים שלא השתתפו על דעת שיעשו כן שם (מרדכי ב"ב אות תקיב הובא בב"י סי' קנו). ולפי זה מכיוון שהחדר שנמצאים בו הבחורים היא משותפת לכל חברי החדר הרי אין אחד מהם יכול לעשות שלא כדעת הרוב, ואם יש שני בחורים שקמים מוקדם וזה מפריע לשאר חברי החדר כמו בנידו"ד שהשעון מעורר גורם שכל חברי החדר יתעוררו בקול רעש גדול הרי שאר חברי החדר יכולים לעכב על שני הבחורים. וכ"כ בהליכות שלמה (אויערבאך, תפילה פרק יג הערה 69). אלא שהיה מקום לדון באופן ששני הבחורים שקמים מוקדם הם עושים זאת לצורך לימוד, ויתכן שלא יוכלו שאר חברי החדר לעכב עליהם וזאת עפ"י הדין שאע"פ שבני חצר יכולים לעכב שלא לעשות חנות בחצר מפני קול הנכנסים והיוצאים מ"מ אם בא אחד ורוצה ללמד תינוקות של בית רבן בביתו אינם יכולים למחות בידו כמ"ש בשו"ע (חו"מ קנו ג), והוא הדין לכל דבר מצוה שאי אפשר לעכב עליו בטענת רעש (שם). אמנם זה טענה לא נכונה שהרי הלבוש (סי' קנו סעיף ג הובא בפת"ש סק"ב) כתב שרק מטעם קול הנכנסים והיוצאים בחצר אינם יכולים לעכב עליו, אך אם יש שני שותפים בבית אחד ואחד מהם רוצה להיעשות למלמד תינוקות שכנו יכול לעכב עליו, שזה ודאי אין דעת רוב העולם סובלתו וודאי שעל דעת כן לא נשתתף עימו בדירה זו. ועוד בשו"ת שבט הלוי (ח"ז סי' רכד) כתב שנראה לומר שבשעות מאוחרות שאינו מן הדרך לעשות כן יכולים השכנים לעכב עליו אף שהוא לצורך מצוה. לסיום יש לזכור להיות מעביר על מידותיו ולא לתבוע זכויותיו בשעה שהם גורמות צער לזולת. בברכה יגאל אלון הכנסו והיו שותפים באחזקת בית ההוראה כתר תורה https://ketertora.co.il/donate/ צפו בערוץ היוטיוב שלנו לשיעורי וידאו מרתקים https://www.youtube.com/@ketertora