ג'לאטין דגים במאכלי חלב

שאלה

האם מותר להשתמש בג'לאטין העשוי מדגים למאכלים חלביים, למנהג הספרדים שאינם אוכלים דגים בחלב?

תשובה

על דבר ההיתר בשימוש הג'לאטין כבר האריך בזה מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר חלק ח' (חלק יורה דעה סימן יא) ומסקנתו להתיר מעיקר הדין ע"ש.

ובימינו מייצרים ג'לאטין מעורות של דגים טהורים ויש להם כשרות למהדרין. אלא שגם על זה שמעתי שיש מפקפקים, היות ודגים בחלב אסורים באכילה למנהג הספרדים אם כן יש לאסור את הג'לאטין העשוי מדגים, לאוכלו עם חלב.

ואכן ראיתי בשו"ת דברי דוד טהרני חלק ג יו"ד סימן יח שכתב שכיון שדגים בחלב הם אסורים יש לאסור ג'לאטין דגים בחלב דאף שהוא עבר תהליך המוציא ממנו שם אוכל, מכל מקום מנא לן דכח הדג וסגולותיו אינם קיימים עוד, ושמא עדיין יש סכנה לאכלם עם חלב.

אולם באמת הדבר פשוט ומפורסם להתיר את הדבר הזה בפשיטות ואין פוצה פה, וכן שמעתי בשם הגאון הרב יעקב יוסף זצ"ל וכן כתב בספר אשרי האיש חלק יורה דעה חלק א' (פרק ז סעיף ח) וז"ל: אחד ממוצרי החלב שבו ג'לטין דגים, אמר רבנו (הגרי"ש אלישיב) שאין לחוש בו משום סכנתא דדגים בחלב, כיוון שנפסל מאכילה בתחילתו. ע"כ.

ועל כן אמרתי לבאר בקצרה ההיתר בזה

תהליך הכנת הג'לאטין

ראשית אכתוב את אופן ייצור הג'לטין שהוא מורכב בעיקר משלושה תהליכים.

א איסוף ושימור חומרי הגלם וטיפול מקדים של עורות ועצמות בדרכים שונות הם התהליך הראשון בפיתוח טכנולוגיית הג'לטין. חומרי הגלם הם עצמות ועורות ויכול להיות גם סחוס ומעיים של בעלי חיים בהמות ודגים.

ב הפירוק של הקולגן, כלומר מיצוי הג'לטין, הוא התהליך השני. חלק מהתהליך הוא גם חלק מרכזי המשפיע על התשואה.

חומרי הגלם שמצוי בהם הקולגן – ג'לאטין עוברים תהליך שבו אנו אמורים לפרק את הקולגן שמצוי בהם בכדי שנוכל אח"כ להפרידו לגמרי ולהשיג קולגן מזוקק, ולשם כך משרים את חומרי הגלם בחומצות למינהן או בסיד (או באנזימים – פירוק מזורז יותר) על מנת לפרק את הקולגן.

ג הסינון, האידוי, העיקור והייבוש של הג'לטין מהווים את החלק שלאחר התהליך בטכנולוגיית הג'לטין. אחר הפירוק של הקולגן שופכים על העורות חומר כימי בכדי לנטרל את הריחות והטעמים מכל וכל, ואחר כך שוטפים היטב ומבשלים במים רותחים והקולגן עובר למים, ומשם עובר תהליך קירור והופך שוב למוצק ונטחן לאבקה.

הנה ברור שתהליך זה מפקיע מהקולגן שם אוכל מכל וכל ואינו ראוי כלל לאכילה ואין לו שום טעם וריח, וזהו מקור ההיתר בג'לאטין בכלל.

ביטול בשישים במקום חשש סכנה

ולעניין החשש שעדין זה סכנה לערב דגים בחלב, הנה מלבד שאין מקום לחששא זו כי ברור שפקע מהחומר הזה תכונת הדג מכל וכל ורק יש בו את התכונה העצמית של הקולגן שהיא לייצב חומר נוזל לקרוש מעט ויהפוך לג'ל.

אלא שאף אם נאמר שעדיין יש חשש סכנה כל שהיא מצד אכילת דגים בחלב, הלא מעט האבקה שנותנים במאכל בטילה היא בשישים ומותרת באכילה.

ובמקום סכנה נמי שייך דין ביטול בשישים, ואף שהרמ”א בדרכי משה (יו”ד סימן קטז אות ב’) כתב, דבסכנה חיישינן אף ביותר מס’. וכן נקט הט”ז (שם סק”ב). מ”מ רוב גדולי האחרונים לא ס”ל כוותייהו, וכמו שהעלה  הש”ך בנקוה”כ (יו”ד סימן קטז סעיף ב’), דלא מחמירנן בסכנתא טפי מבאיסורא אלא בספיקא, אבל היכא דאיכא שישים דנתבטל, בודאי לא מסתבר כלל לחלק בין איסור לסכנתא, והביא שכן כתב בספר אפי רברבי (דף מז ע”ב) דדבר שיש בו סכנה כגון דגים ובשר בין לח ובין יבש מתבטל בשישים.

וכן כתב הפתחי תשובה (שם סק”ג) בשם גדולי האחרונים, וכן דעת הכנה”ג (הגהב”י סימן קט”ז ס”ק כא), והפר”ח (שם סעיף ד’), והרב בית לחם יהודה (סעיף ג’), והגאון רבי יצחק טייב זצ”ל בספרו ערך השולחן (סעיף ג’), והחכמת אדם (כלל סח סעיף א’) וכן העלה הרב זבחי צדק (סימן קט”ז סעיף ג’).

ובספר ערוך השולחן (שם סעיף י’) כתב וז”ל: ודע שיש מי שאומר דדבר של סכנה בישול דגים בבשר אינו בטל אפילו בשישים, וחלקו עליו כמה מגדולי האחרונים דרק בארס של נחש אין לו ביטול, אבל בשאר דברים בטל בשישים שוב אין כאן טעם ואין בזה סכנה. עכ”ל. וע”ע בכף החיים (יו”ד סימן קטז ס”ק יב). וכן פסק בשו”ת יבי”א ח”א (חיו”ד סימן ז’ אות י’)

איך משערים בשישים באבקת חלב

אלא שהרב דברי דוד הביא בשם שו"ת מנחת יצחק חלק יא סימן ס שכתב שבאבקת חלב יש לשער שישים כנגד מה שהייתה קודם שהפכוה לאבקה, דרך משל אם זיקקו כוס חלב אחד לכפית אחת של אבקת חלב, אזי יש לשער כנגד אותה הכפית שישים כוסות של חלב ולא די לשער שישים כפיות כנגד אותה הכפית, וציין לדברי הש"ך ביו"ד סימן צח ס"ק כח ע"ש.

ולפי זה רצ"ל הדברי דוד שגם לענין הג'לאטין אין די במה שנשער שישים נגד האבקה אלא יש לשער שישים אחר שנדלל האבקה במים ונשער כנגד כל הכמות הזאת ע"ש בדבריו.

אולם המעיין בש"ך שציין אליו המנח"י יראה שאין דומה דין אבקת חלב לג'לאטין כי הלא הש"ך שם קאי על מה שכתב הרמ"א דכל מילתא דעביד לטעמא לא בטיל בשישים, וביאר הש"ך משום שהוא נותן טעם אפילו ביותר משישים, אולם אם באמת יהיה כנגדו כל כך הרבה שכבר אינו נותן טעם, אזי יהיה בטל, ומאידך גיסא אם בפחות משישים כבר לא יורגש הטעם , אזי יהיה בטל בפחות משישים.

ולפי זה כתב המנח"י דכיון דאבקת חלב היא מרוכזת מכמות גדולה יותר של חלב, אם כן כל כח וטעמו של החלב נמצא באותה האבקה והיא יכולה ליתן טעם בתבשיל כמו אילו היה ניתן כוס שלם לתבשיל ולכן יש לשער שישים כנגד הכוס ולא כנגד אותה כפית של האבקה.

אולם לגבי הג'לאטין אין מדובר כלל וכלל בצמצום של גודל הג'לאטין בנפחו לגודל קטן ומזוקק כהאבקה, אלא מדובר בהפרדת הג'לאטין משאר החומרים המעורבים בעור ובעצמות, ואחר התהליך יש לפנינו ג'לאטין טהור, אבל נפחו עתה כנפחו כבראשונה, אלא שקודם הוא היה מעורב בין כל חלקי העור והעצמות, וכעת הוא מונח לפנינו כשהוא מזוקק, ולכן די לנו לשער שישים כנגדו ואין שום טעם לחשב שישים אחרי שנדלל אותו במים. ודו"ק.

דבר המעמיד

ואף דקיימא לן דדבר המעמיד אינו בטל לעולם משום חשיבותיה, והכא נמי ג’לאטין זה עשוי בעיקר להעמיד, מ”מ כל האיסור, הוא במעמיד בעור קיבת נבילה וטריפה שאז נאסר אפילו בס’, עי’ בב”י (סו”ס פז) שכתב בשם הרשב”א (חולין קטז.) דכל איסור מעמיד, היינו כגון המעמיד בנבילות וטריפות דאיסורם מחמת עצמם, אבל המעמיד גבינות בעור קיבת כשרה, בטל בשישים משום שהוא מותר בפני עצמו ואין בו איסור אלא משום חיבורו עם הגבינה.

וכן פסק השו”ע (סימן פז סעיף יא), והש”ך (ס”ק לה). וא”כ הוא הדין בג'לאטין דגים טהורים שהוא מותר מצד עצמו  וכל איסורם הוא רק בתערובת, בטל הוא בשישים אף שהוא דבר המעמיד.

חומרת איסור דגים בחלב

ובפרט שכל איסור דגים בחלב למנהג הספרדים אינו ברור כלל, וכמו שכתב בזה מרן הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת חלק ו סימן מח בשאלה האם מותר לאכול דגים בחלב, או בגבינה, או בחמאה, ובמסקנתו העלה וז"ל: יש להמנע מלאכול דגים בחלב או עם גבינה משום חשש סכנה. אבל הנוהגים לאכול דגים בחמאה רשאים להשאר במנהגם. ויוצאי אשכנז נוהגים להקל בכל זה, ויש להם על מה שיסמוכו. נהרא נהרא ופשטיה. ע"כ.

הילכך הבו דלא להוסיף עליה ודי לנו במה שהחמרנו על עצמנו ונהגנו איסור בדגים בחלב, ולא נוסיף על זה דברים אחרים, וכשם שהתירו דגים בחמאה אף למנהג הספרדים דאין לנו אלא מה שנהגנו בלבד ולא יותר.

מסקנה

אין שום חשש בשימוש הג'לאטין העשוי מדגים למיני מאכל של גבינה וכדומה ומותר הדבר לכתחילה ולית דין צריך בושש.

בברכה

אלון בן שבת

לעלון השבועי בפרשת שבוע https://ketertora.co.il/leaflets/filter/tax/parasha:503/