האם התכתבות בוואצאפ במילי כיעור מהוות עילה לאוסרה על בעלה

לכבוד הגאון הגדול והמובהק רבי משה פנירי שליט"א

שאלה: כבודו השמיע לי שיחה בינו לבין ראובן שטען שאשתו אסורה עליו, ותורף המעשה הוא כדלהלן: אשתו סבלה מפגיעות בנערותה מצד בני משפחתה לאורך תקופה ארוכה דבר זה התגלה לו כבר בתחילת הנישואין, וזה יצר אצל אשתו עליות ומורדות של מצבי רוח לא מוסברים, [היא לא אובחנה ע"י פסיכיאטר אבל לפי תיאור הבעל עושה רושם שזו הפרעת מאניה דפרסיה, ובגלל הפגיעה המתמשכת שסבלה בצעירותה זה השפיע עליה קשות גם לאחר נישואיה וזה בא לידי ביטוי במצבי רוח משתנים]

כאמור דבר הפגיעה נודע לבעל תקופה מסויימת לאחר הנשואין, ומשכך, היא בקשה ממנו שיקנה לה סמאטרפון שתוכל להעביר בו את זמנה מתי שהיא תהיה במצב דפרסיה (ירידה במצב הרוח), מהר מאוד היא הכירה ברשתות החברתיות אדם בשם שמעון והם התכתבו אחד עם השני באמצעות הוואטצאפ, בעלה ראובן הנ"ל חשד בה שהיא מנהלת רומן עמוק עם אותו שמעון, הוא רכש מכשיר הקלטה זעיר והכמין אותו בתיקה, והקליט אותה בשעה שהיא ניהלה שיחה עם אותו שמעון. ולאחר כמה ימים הוא פתח את מכשיר ההקלטה ושמע את אשתו שכביכול היא מיצרה על המעשה שנעשה לפני כמה ימים שהיא נבעלה [שלא כדרכה] והיא מבקשת ממנו [משמעון] שלא יעשה זאת שוב, ואם הוא מתעקש היא תעזוב אותו בשל כך וכו', ובעלה ראובן הנ"ל היה המום מהתגלית המרעישה והוא פנה לכת"ר כדת מה לעשות האם היא אסורה עליו או לא. אדגיש שוב שבכל אותה העת עד היום היא ללא איבחון ו/או טיפול רפואי מקצועי.

השאלה היא האם ההקלטה שהוקלטה ללא ידיעתה שהיא עצמה מדברת עם הנואף על מעשה שכביכול נעשה לפני כמה ימים ושם היא אמרה שני דברים, האחד שנבעלה דרך בית הרעי, ודבר שני היא לא נהנתה מזה אדרבה זו היסב לה צער, ומשכך, היא שוקלת לעזוב אותו באם ימשיך לעשות זאת. האם היא נאסרת ע"י זה?

תשובה:. שמעתי את השיחה המוקלטת בין ראובן לבין הרב שחקר ודרש את האיש ופרטי המעשה, ושמעתי את חוו"ד של שאר חברי הפאנל שהיו ליד הרב וכולם אסרוה באופן גורף, לפי קוצ"ד האשה לא נאסרה על בעלה.

נימוקים: טרם אענה אקדים ואומר שאין אני רופא ולא מתיימר להיות ככזה, אבל לפי התיאור של בעלה הפרעה המדוברת היא מאניה דפרסיה וכאן המקום לומר – ואני נזהר בלשוני שרוב ככל הרופאים המומחים בפסיכיאטריה טוענים פה אחד שאשה שעברה חוויות של תקיפה וניצול מיני בילדותה במשך זמן רב ע"י קרובי משפחתה ולא טופלה לתיקון החוויה הטראומטית שעברה, הויא כשוטה ואנוסה בענין זה בלבד.

ביאה שלא כדרכה אוסרת

בנדו"ד האשה הזו נבעלה שלא כדרכה וקיי"ל שביאה האוסרת אשה על בעלה זה בין דרך המקור ובין דרך נקב הרעי כמ"ש הרמ"א (אבהע"ז סי' כ' א') בין כדרכה ובין שלא כדרכה שנאמר (ויקרא כ, יג) "משכבי אשה" ודרשו בגמ' (סנהדרין נד. ויבמות נו:) מגיד לך הכתוב ששני משכבות באשה – כדרכה ושלא כדרכה, כפי שכתב רש"י ביבמות (לד: ד"ה שלא) ולומדים עוד שמשעה שהערה בה אף שלא כדרכה חייב, כמ"ש בהוריות (ד.) וברמב"ם (איסו"ב א, י) וברמב"ן (יבמות נד.)

ומנין לנו שביאה שלא כדרכה זה דרך בית הרעי עיין בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סי' קנח) שכתב "דשלא כדרכה היינו בפי הטבעת," והוכיח זאת מדברי הגמ' סנהדרין (סו:) באו עליה עשרה בני אדם ועדיין היא בתולה ופירש"י שבאו כולם שלא כדרכה, ומסיק הפנים מאירות "ועל כרחך מיירי שבאו בפי הטבעת, דאי כמעשה בהמה מאחוריים באותו מקום בוודאי השירה בתוליה. עכ"ל. ולכאורה בנידו"ד רק מטעם זה היא לכאורה אסורה.

כל זה נכון בשעה שיש עדות ברורה שאכן זה נעשה ואז היא אמורה להיאסר על בעלה, אבל בנידו"ד אין עדות כלל על הנ"ל רק הקלטה של אמירה בעלמא אז איך אפשר לאוסרה, ויעויין עוד בהמשך.

הקלטה

בנידו"ד בוצעה הקלטה ללא ידיעתה^[1] ולכאורה כל המלל שבהקלטה מוליך לכוון אחד בוצע מעשה אשר לכאורה אמור לאסור אותה על בעלה, אולם אם אני מתבונן בספרות השו"ת אני רואה שאע"פ שיש "ראיות זהב" של מכתבים בין נואף לנואפת שמורים שכביכול נעשו מעשים אין אנו מקבלים את המכתבים האלה, וכדלהלן:

והנה מצאתי בספר נושא האפד (פיפאנו, סי' כ) במקרה שהבעל מצא מכתבי עגבים ועתירות נשיקות מתחת ידה וגם עדות של המיילדת שאותה "נואפת" הלכה להפיל את הולד אצלה, ועם כל זה כתב הרב וז"ל: "כאשר ירדוף הקורא בשאלה תסמר שערת בשרו מראות רוע ההנהגה ותשובות מזויפות והדברים מראים שהיא זונה ומזנה, אך בכל כה"ג הדיין לא למראה עיניו ישפוט כי אם עפ"י ראיות מופתיות וכו', דאם נרצה לחוש לאגרות שכתבה לחשוקה דברי זימה עכ"ז אין בנו כח להוציאה וכו', וכ"ש הכא שלא היה כאן לא עידי כיעור ולא עידי קלא דלא פסיק, ואם בשביל האגרות אין אנו יכולים לתת להם דין עידי כיעור דלא יהא אלא שהיא בעצמה באה ואומרת וכו', דחיישינן שמא עיניה נתנה באחר". עיי"ש שהדברים ארוכים למאוד. וכן ראיתי שהביא אותו הגר"ש משאש בתבואות שמש (אבהע"ז סי' כב) ומשם נקיש בק"ו לנידו"ד, מה גם שאולי היא גילתה את המכשיר הקלטה ובכוונה התקשרה ותיאמה עמדות עם שמעון שכך וכך תאמר ביודעה שבעלה יגלה זאת בימים הקרובים ואז הוא יפתח תיק לגירושין וכך תיפטר ממנו.

הן אמת שראיתי בפס"ד ביה"ד הרבני אשקלון בראשות האב"ד הרב בוכריס תיק מס' 831694/6 ששם היו מסרוני וואטצאפ בעלי אופי מיני מובהק וביה"ד קיבל זאת כשני עדים ואני מצטט מפסה"ד את הנוגד לענייננו.

"שהיה מקום להעיר לכאורה שלגבי מעשה כיעור קי"ל דבעינן שני עדים, ולפנינו ישנה הקלטה ומסרוני וואטצאפ בלבד, ושמא כמו דעד אחד בדבר מכוער לאו כלום הוא (רמ"א סוף סעיף א') הכא נמי לא סגי בהקלטה זו על מנת להוציאה. אכן יש לומר שדינם של ההקלטה והמסרונים כשני עדים. והיינו משום שמדובר בהקלטה ומסרונים שנלקחו מהמכשיר האישי של האשה, וחזקה שהשיחות והמסרונים בו נכתבו על ידה, לעריכת ההקלטה/המסרונים אין לחוש כיון שהאשה הודתה שמדובר בהקלטה אוטנטית ובמסרונים שהיא שלחה והדבר עשוי להיגלות בצו פשוט לחברות הסלולר שיכולות להמציא נתונים מדויקים ולכן אין סיבה לפקפק באמינות ההקלטה והמסרונים. ועיין בשו"ת אבני נזר (אבהע"ז סי' לד) שדן לגבי מכתב שנמצא מהאשה ובו כמה דברים מכוערים אך לא נכתב בו במפורש שזינתה שאם יתברר שהוא כתב ידה הרי שיש לדונו כדבר מכוער, ושם דן בחשש לזיוף המכתב אך בלא חשש זה נראה דפשיטא ליה שניתן לדון את המכתב כדבר מכוער, ובני"ד כבר כתבנו שאין לחוש לזיוף. וע"ע בשו"ת כת"ס אבהע"ז סי' יד שם דן לגבי הודאת האשה בזנות מתוך הכתב וחשיב ליה הודאה. וע"ע בפס"ד ביה"ד (ת"א ‏1200870-1). וע"ע בחזו"א אבהע"ז סי' יז אות ז' שכתב: "וההיא דכיעור בשינו מדרך העולם ונכנסו לחורבא ולבית גלמוד שאין בני אדם נכנסים והם נעלו במנעול וכיו"ב שלפי ראות עיני הדיינים הייתה ודאי כוונתם לכיעור", וכתב החזו"א שזה כעין דברי הגרעק"א (שהובאו לעיל). והיינו דכל מעשי הכיעור באו רק להוכיח שהייתה כוונה לזנות, אבל בנידו"ד א"צ להוכיח זאת דשפתותיהם של האשה והנטען ברור מיללו בהקלטה שלפנינו וכן במסרונים דכוונתם לזימה. וע"ע בדברי הגר"א היישריק בפס"ד בי"ד ת"א תיק מס' 591531/15." ע"כ דברי ביה"ד הנ"ל.

אבל אחר המחי"ר מהדיינים הגאונים שליט"א אין אני סבור כמותם, ראשית מצאתי בפס"ד של ביה"ד בנתניה (תיק מס' 851788/2) ששם הם כתבו פסק דין שלם על נושא המסרונים האם הם מהווים משקל ראייתי שעל פיו אפשר לאסור אשה על בעלה, ועפ"י זה להוציאה מבעלה. והם טענו שמסרוני וואטצאפ כשלעצמם אינם ראיה כלל ועיקר אא"כ הבעל יביא ראיות אחרות יותר מבוססות. ובפס"ד של ביה"ד באשקלון הם הסתמכו בעיקר על המסרונים וכמעט הם לא הסתמכו על כך שהיה שם גם ייחוד בתוך רכב של נואף, ומשכך, ודאי מסרוני וואטצאפ לא מהווים כשלעצמם ראיה.

ושנית בנידו"ד אין כאן לא עידי כיעור ולא עידי טומאה רק ההקלטה לבדה האם על סמך הקלטה אפשר לאוסרה על בעלה? הרי יתכן שמתי שהיא משמשה בתיק היא מצאה מכשיר זה שהרי קיי"ל בגמ' ב"מ (כא:) אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה "וביימה" עם הנואף שכך וכך יאמרו וזה יוקלט, על אף שזה נראה מוזר שבדיוק היא מצאה את המכשיר והקליטה וביימה שיחה כזו. ובכל זאת אני שב וחוזר ואומר אין כאן לא עידי כיעור ולא עידי טומאה כך שכל שאין מקום לאוסרה.

ושלישית פס"ד של ביה"ד בנכבד באשקלון מדבר על מסרונים וההקלטה מתוך המכשיר טלפון שלה שהיא כתבה וע"ז זה נסוב דבריהם וכלשון הפס"ד "והיינו משום שמדובר בהקלטה ומסרונים שנלקחו מהמכשיר האישי של האשה, וחזקה שהשיחות והמסרונים בו נכתבו על ידה, לעריכת ההקלטה/המסרונים אין לחוש כיון שהאשה הודתה שמדובר בהקלטה אוטנטית ובמסרונים שהיא שלחה והדבר עשוי להיגלות בצו פשוט לחברות הסלולר שיכולות להמציא נתונים מדויקים ולכן אין סיבה לפקפק באמינות ההקלטה והמסרונים". עכ"ל משא"כ בנידו"ד המכשיר הוא של הבעל שהכמין את זה בתיק שלה שקרוב לוודאי שהיא מצאה אותו כי התיק הוא לא כ"כ גדול שקשה לרוקן אותו. לכן אי אפשר להביא ראיה מדברי ביה"ד אשקלון.

ולא אכחד שמצאתי פס"ד מביה"ד בנתניה בהרכב הרבנים רוזנטל, אריאלי, ובוארון (תיק מס' 1880/מז. והובא גם בפסקי דין רבניים כרך יד עמוד 300) שם הם דנים בקבילותה של הקלטה שנעשתה בסתר, כבנידו"ד שהבעל הכמין מכשיר הקלטה והקליט את אשתו שעשתה כך וכך האם יש לקבל מדין תורה את תוכן ההקלטה ולהכריע על פיה או לא? ומסקנתם בדעת הרוב שאפשר להשתמש בהקלטה שנעשתה בסתר אם עניינה לגלות ולברר את האמת וכן הביאו עוד טעמים אחרים להיתרם. אבל אחר המחי"ר מכבוד ביה"ד הנ"ל איך נעלם מהם פס"ד של ביה"ד הגדול בהרכב של הרבנים קאפח, אליהו, ומזרחי ע"ה. (הודפס בספר עדות ביהוסף, קאפח, סי' פב) שהכריעו שאין לקבל את סרט ההקלטה כהוכחה ואף לא כרגלים לדבר. והדיינים בביה"ד הגדול האריכו מאוד בזה עיי"ש.

אשר על ודאי שההקלטה אינה כבילה כראיה וכדאמרן.

שוטה לדבר זה

לא זו אלא אף זו, גם על הצד שנקבל את ההקלטה כאותנטית ואמיתית, יש בעיה נוספת שצריך להתמודד מולה, וזה המצב הנפשי בו הייתה שרויה האשה מצבי רוח משתנים באופן קיצוני מצד לצד, וכבר הרופאים אומרים שאשה שסבלה בנערותה מפגיעה מתמשכת ע"י קרובי משפחתה^[2] זוהי טראומה שקשה להחלים ממנה, וההשלכות הנפשיות הנובעות מפגיעה זו מי ישורנו, ובנידו"ד, ואני אומר זאת בזהירות הראויה יש להחשיבה כשוטה לדבר זה, וכבר כתב הדבר משה (תאומים, זאלקווא תרל"ב, תניינא סי' פ' דף קיב ד"ה הנה) דגם בשוטה אמרי' פיתויה אונס הוא. והביא את  המשנה למלך (פי"א מאישות הי"ב) דשוטה דמיא לקטנה וכמו שפיתוי קטנה אונס הוא כך דינה של שוטה, והוסיף הרב דבר משה שלדעתו שוטה יותר גרועה מקטנה מהטעם שהובא בדבריו עיי"ש, מה גם שיש לצרף דעת הרש"ש (כתובות ט.) בדעת התוס' שכל שלא היו עדים על הזנות, אינה נאסרת לבעלה. וזו גם דעת רש"י וראשונים רבים.

אשר על כן אחר המחי"ר מכבוד חברי הפאנל שישבו עם מורנו הגאון הרב פנירי שליט"א לענ"ד אשה זו מותרת לבעלה, אם כמובן ירצה לקיימה ואם לא ירצה יתן לה את כתובתה וישלחנה,

וכמובן כל דברי בסעיף זה הם בכפוף לחוו"ד פסיכיאטרית שהיא לוקה בשינוי מצבי רוח עקב הפגיעה שנפגעה בצעירותה.

בברכה יגאל אלון 

[1] לא ניכנס לצדדים המשפטיים של האזנות סתר, שהקלטה כזו לא קבילה בדיני הראיות בערכאות כגון דברי השופט ברק בבג"ץ 6650/04 בניגוד לדעתו של הגר"ש דיכובסקי (דיין ביה"ד הגדול כתוארו אז) בפסק דין מיום י' תמוז תשס"ד – 29/06/04 (תיק 7661-21-1) שהוא כן קיבל ראיה שהושגה בצורה שנוגדת את חוק האזנות סתר.

[2] אולי כאן המקום להזכיר פסיקה של ביהמ"ש העליון ואני מצטט "ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל (04.07.2007) – הנאשם הורשע בביצוע עבירות חמורות בבתו מאז שהייתה בת 12 ובמשך שש שנים. בעקבות כך נדון ל-24 שנות מאסר, שלוש שנים מאסר על-תנאי, ופיצוי למתלוננת בסך 70,000 ₪. ביהמ"ש כתב: "המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות .. באשה הן עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות … המתבצעות בתוך משפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו. המערער, שבוי בידי יצרו ותאוותו, ראה בילדתו אובייקט … זול ונגיש בו עשה ככל העולה על רוחו, משל הייתה גוף נטול נשמה. מערער זה מקומו מאחורי סורג ובריח, והואיל ונדמה כי בעבירות מסוג זה חוטאים לא מעטים, ראוי כי רמת הענישה תהיה כזו שתהווה גם מסר ברור וחד משמעי לרבים".

היו שותפים בהחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה