האם צריך לשלם לאומן על עבודתו אפילו שהוא קלקל את הרכוש שעליו עבד?

שכרו של  אומן בחפץ שניזוק בשעה שהיה אצלו

שאלה: שרה קנתה בד יקר לצורך תפירת בגד לחתונת אחותה, היא נתנה את הבד לתופרת, התופרת עשתה מדידות סימנה על הבד והחלה בתפירה.

כמובן ששרה הלכה לתופרת כמה פעמים לצורך מדידות ותיקונים, והבגד כמעט היה גמור ברובו,

כעבור מספר ימים שרה מקבלת טלפון בהול מהתופרת שאמרה לה שהבגד נהרס באופן שאי אפשר לתקנו.

השאלה היא

האם שרה צריכה לשלם לתופרת את שכר עבודה לפחות עד שלב שבו הבגד נהרס? [שזה שבוע וחצי של עבודה כמה שעות בכל יום] או שאדרבה התופרת היא זו שצריכה לשלם לשרה על הבד/בגד, וכן פיצוי על עוגמת נפש?

תשובה: יש לברר את סיבת הקלקול האם זה קרה באונס או שמא לא בגוף התשובה התבארו הצדדים לחיוב ולפטור וכל מקרה לגופו.

נימוקים: לא נתבאר בשאלה מה הייתה הסיבה שבגללה ניזוק הבגד, ויש בזה חילוק להלכה, וכפי שיתבאר להלן.

אומן (כלומר כל בעל מקצוע שמקבל חפץ כדי לתקנו או להשביחו בשכר =סנדלר / חייט / מתקן טלפונים סלולריים וכדו') דינו כשומר שכר, והיינו שהוא חייב בנזק גניבה ואבידה, אך פטור על נזק שאירע באונס (סי' שו סעי' א).

והנה, באופן שהאומן חייב לשלם מדיני השמירה, פשוט שאין בעל הבית צריך לשלם לו שכרו.

אך אם הנזק אירע באונס, צריך לשלם לאומן את שכרו (סי' שו שם).

אמנם, ישנה שאלה גדולה באומן מה נקרא 'שכרו', וזאת משום שישנה מחלוקת אמוראים האם 'אומן קונה בשבח כלי' (ב"ק צח: צט.)

כלומר, אומן שקיבל חומר מבעל הבית לדוגמה, בד והשביחו החייט ע"י תפירתו, ומעתה החומר שווה יותר, האם כל החומר עם השבח שייך לבעל הבית, והוא רק צריך לשלם לאומן את שכרו, או שבעל הבית והאומן הם "כשותפים" דהיינו שגוף החומר שייך לבעל הבית, ואילו השבח שייך לאומן עד התשלומין שאז הוא "מוכר" את חלקו לבעה"ב, יש שביארו שלכו"ע אין השבח שייך ממש לאומן, אלא זה רק כעין קנין משכון ושיעבוד כנגד השכר שבעל הבית חייב לו. (קצה"ח ונתה"מ סי' שו ס"ק ד, וחזו"א ב"ק סי' כב סק"ח).

ולהלכה, נחלקו הפוסקים: דעת השו"ע (חו"מ סי' שו סעי' ב, סי' שלט סעי' ו, ויו"ד סי' קכ סעי' י) שאומן אינו קונה בשבח כלי, אך במקום אחר (אבהע"ז סי' כח סעי' טו) וכן הרמ"א (אבהע"ז שם) הביא את הדעה שאומן קונה בשבח כלי, ויש שכתבו שהמוחזק יכול לטעון קים לי כדעה זו (ש"ך סי' שו ס"ק ג).

ואם כן, במקרה שהבגד התפור ניזוק באופן שהתופרת חייבת לשלם עליו מדיני שמירה, אזי אם אומן קונה בשבח כלי, היא אינה צריכה לשלם לבעלת הבד אלא את שווי הבד עצמו, שהרי מה שהשביח מכח התפירה שייך לה, אך לפי הקצות והנתיבות הנ"ל, אין השבח שלה ממש, והיא חייבת לשלם גם עליו, וכיון שהתופרת מוחזקת בכספה, היא יכולה לטעון קים לי שאני פטורה מלשלם על השבח. ומאידך, אם הבגד ניזוק באונס, שאז הדין הוא שבעל הבית צריך לשלם לאומן את שכרו, אלא שאם אומן קונה בשבח כלי, בעל הבית פטור מלשלם לו, שהרי האומן השביח בשלו, ולא עבד בשביל בעל הבית (ש"ך סי' עב ס"ק ט, דברי משפט סי' שו ס"ק ו, ושו"ת בית אפרים אה"ע סי' קיז. וכאמור, לפי הקצות והנתיבות, אין השבח של האומן ממש, ובעה"ב צריך לשלם לו), וכיון שבעל הבית מוחזק בכספו, הוא יכול לטעון קים לי, ולהיפטר מלשלם לאומן.

אגב יש להעיר בנוגע לאומן שקונה בשבח כלי יש לדון מה הדין בשוכר אומן להשביח קרקע כגון לבנות תוספת בניה והשבח ואח"כ קילקלו יש בזה נידונים נוספים האם 'אומן קונה בשבח כלי' בקרקע? (עיין נתה"מ סימן שו סק"ד, שו"ת בית יצחק יו"ד ח"ב קו"א סי' ה אות ב, שו"ת עין יצחק ח"א סי' עו ענף ו אות יח, חלקת יואב ח"א חו"מ סי' טז, שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' עב ודעת תורה יו"ד סי' ד' סוף ס"ק כב, חידושי ר' שמעון שקאפ ב"ב סי' ו אות ז, וספר מעשה אומן (מרק) פרק ד סעיף ח ס"ק ח עמ' צ – צא), האם בנין נחשב קרקע, משום שהוא "תלוש ולבסוף חיברו"? (שו"ע חו"מ סי' צה סעי' א), וכן באופן שפשע בשמירה, האם חייב בפשיעה בקרקע? (ש"ך סי' שה ס"ק ג) אבל במסגרת מצומצמת זו לא אסתעף לנידונים נוספים די לי בהפניה למקורות הדנים בזה. ולגבי עוגמת נפש עיין בקובץ משנת יוסף (גיליון יג סי' מא אות ד בדין עוגמ"נ בהלכה) שהאריך והרחיב וכמובן שאין חיוב עוגמ"נ ואכמ"ל.

אשר על כן בנידו"ד צריך לברר עם התובעת והנתבעת היאך קרה שהבגד ניזוק, ובאשמת מי, ועל פי האמור לעיל לענות על התשובה.

בברכה

יגאל אלון 

לשותפות והחזקת בית ההוראה הכנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן מרתק ערוץ היוטיוב של כתר תורה