השבת אבדה השייכת לגוי אבל היא מושכרת אצל ישראל

השבת אבדה השייכת לגוי אבל היא מושכרת אצל ישראל

שאלה:

ראובן הלך ברחוב בדרכו לכולל 'חושן משפט' שבו הוא לומד, בדרך הילוכו ראה שקית המונחת בצידי המדרכה, וכיון שלא ראה אף אדם בסביבה, הבין שכנראה שקית זו נשכחה מבעליה, הוא פתח את השקית בכדי לראות אם יוכל לקיים מצות השבת אבידה וראה שבשקית מונחים שני מכשירי חשמל, על מכשיר אחד היה רשום שם ומספר טלפון, ועל המכשיר השני לא היה זיהוי. כשהתקשר ראובן למס' הטלפון הרשום על המכשיר, ענה לו יהודי בשם שמעון, ששמח לשמוע שראובן מצא את השקית שאבדה לו. הוא אמר כי מכשיר אחד הוא שייך לו, והוא יכול לתת בו סימנים מובהקים, ואילו המכשיר השני הוא שכור אצלו, מחנות פלונית המשכירה מכשירים אלו. ראובן סיכם עם שמעון שבצהריים לאחר גמר הסדר בכולל, בדרך חזרתו לביתו יעבור דרך המשרד של שמעון, ויחזיר לו את האבידות היקרות.

כשראובן הגיע לכולל, הוא פנה לראש הכולל וסיפר לו על שני המכשירים היקרים שמצא, מכשיר אחד היה בו סימן, והמכשיר השני שהמאבד שכר מחנות פלונית אין בה סימן. ראובן אמר לראש הכולל שמסתבר שכיון ששני המכשירים מונחים בשקית אחת, הרי שהסימן שיש במכשיר אחד הוא סימן גם למכשיר השני ולכן הוא חייב להחזיר את שני המכשירים, כיון ששניהם היו מונחים בשקית אחת (עי' ב"מ כד: מצא פירות בכלי. ושם כז: חמור בסימני אוכף). אך ראש הכולל השיב לראובן: "הנה לאחרונה למדנו הלכות השבת אבידה, כעת אערוך לך מבחן מעשי על החומר שלמדנו, מדוע יתכן שאינך חייב להחזיר לאובד אחד מהמכשירים". ראובן החל לעבור במוחו על כל הלכות השבת אבידה, לפי סדר הסימנים, אך לא מצא סיבה שלא יתחייב להשיב האבידה. ראש הכולל ראה שהוא לא מצליח למצוא את התשובה, ולכן נתן לו רמז: "למי שייכת החנות המשכירה את מכשירי החשמל הללו?" "אה!" הבין מיד ראובן "בוודאי הרב מתכוון שזו אבידת גוי, ולכן אין חיוב להשיבה למאבד. אבל כאן זה שונה, משום שהכלי שכור ביד ישראל, ואם הוא לא יחזיר את הכלי לחנות, הם יחייבו אותו לשלם את שווי הכלי, ואם כן אני מחזיר אבידה לישראל, ולא לגוי" ראש הכולל וראובן החלו לפלפל בדין זה של אדם שמצא אבידה השייכת לגוי אבל היא מושכרת אצל ישראל אחר, אם יש חיוב להחזיר האבידה לישראל בכדי שלא יפסיד, ולאחר שפלפלו בדין זה, נמנו וגמרו שעליהם לשאול דיין שיורה להם איך לנהוג הלכה למעשה, ואכן הם הלכו ושאלו דיין. מה ענה להם הדיין?

תשובה: ראוי ונכון שראובן יחזיר האבידה וכדלהלן בנימוקי התשובה.

נימוקים: בשו"ע (חו"מ סי' רסו, א) נפסק: אבדת העובד כוכבים מותרת, שנאמר אבידת אחיך (דברים כב, ג). והמחזירה, הרי זה עובר עבירה, מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה. ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח. ובמקום שיש חילול השם, אבידתו אסורה וחייב להחזירה (ומקור הדברים בסוגיא ב"ק קיג:).

ויש לברר מה הדין באופן שהאבידה היא של גוי, אבל היא נמצאת באחריותו של ישראל שהוא שומר או שוכר עליה, ואם תאבד ממנו יתחייב לשלם את דמיה, אם יש חיוב להשיב לו. ומצינו בדברי חלק מהפוסקים שנקטו שבאופן כזה שמצא אבידה של גוי שישראל חייב בשמירתה, שחייב להשיבה לישראל השומר, כן פסק הגר"ש קלוגר (חכמת שלמה חו"מ שם. ובתשובותיו האלף לך שלמה חו"מ סי' יח) ובשו"ת זכר יצחק (מכון ירושלים, סי' יג ד"ה ולזה). אמנם הפתחי תשובה (שם סק"א) הביא שהגרעק"א (ב"מ כב: ד"ה אבידת אחיך) הביא בשם חכם אחד שסובר שפטור מלהחזיר האבידה, והרע"א עצמו נסתפק בזה, ונשאר בצ"ע לדינא (וכתב שם, שלר"ש הסובר שדבר הגורם לממון כממון, פשיטא שחייב להחזיר. אך לרבנן, אף שמציל את הישראל מהפסד, מכל מקום שמא לא מיקרי 'אבידת אחיך').

והנה הדבר טעון ביאור, מה הצד שלא יהיה חיוב השבת אבידה לישראל, הרי בכלל חובת השבת אבידה הוא הצלה מכל הפסד שיבוא לישראל, וכמבואר בגמ' ב"מ (לא.) 'ראה מים ששוטפין ובאין, הרי זה גודר בפניהם', ומדוע כאן לא יהיה חיוב להשיב האבידה כדי למנוע ההפסד מהישראל. ומצינו עוד בכמה מקומות, שגם הפסד עקיף, דהיינו שהישראל יתחייב ממון אם לא ישיבו לא את האבידה, נחשב הפסד שיש חיוב מכח מצות השבת אבידה להציל את הישראל ממנו (עי' רמ"א סי' רסא סעי' ב, שאם מצא פרה של חבירו הרועה בשדותיהם של גוים, ויש חשש שהגוים יקנסו את בעל הפרה על כך, הרי זה חייב להחזיר הפרה לבעליה כדי למנוע ממנו הקנס. וגם הגרעק"א בעצמו כתב בב"מ ל. שאם אחד השאיל לחבירו בהמה, ואבדה הבהמה מהשואל, אם ימצאנה המשאיל, הוא חייב להחזירה לשואל, כדי שלא יתחייב באחריותה). אכן התשובה היא, שכיון שאבידת הגוי מותרת היא, והרי היא כמו הפקר שיש למוצא זכות ליטלנה ולזכות בה, לכן מסופק הרע"א שאין חייב להפסיד ולהימנע מלזכות לעצמו באבידה שמצא שהיא של גוי, ואע"פ שהישראל השומר יפסיד, שהרי הדין הוא שבהשבת אבידה אין חייב להפסיד משלו כדי להחזיר האבידה של חבירו, וכיון שיש לו יכולת לזכות באבידה זו שהיא כהפקר, אין צריך להשיבה לישראל כדי למנוע ממנו הפסד, שהרי גם המוצא יפסיד שלא יוכל ליטול האבידה לעצמו. אמנם הצד השני של הרע"א לחייבו בהשבה, מפני שאינו דומה לכל הפסד משלו כדי להשיב האבידה, שהוא הפסד גמור בממון שלו, אבל כאן הסיבה שיכול לזכות באבידה זו היא מפני שהישראל שומר עליה והיא אבדה מידו, ובאופן כזה שהוא רוצה להרויח מאי השבת אבידה לחבירו, לא נאמר הכלל ש'שלך קודם לשל חבירך' ולכן מסופק הרע"א אם יש עליו חיוב השבה.

למעשה, גם לפי הצד של הרע"א שפטור מלהחזיר, נראה שיש חובה לפנים משורת הדין להחזיר האבידה לישראל השוכר כדי שלא יפסיד את כספו, שהרי הדין הוא שבכל אבידה שאין בה חיוב השבה, שמצד הדין יכול המוצא לזכות בו כזוכה מן ההפקר (כמו שמצא אבידה במקום של רוב גוים שבעל האבידה נתייאש ממנה) מ"מ יש חובה לפנים משורת הדין להחזירה לבעליה (ראה סי' רנט, ה), ועל כן בנדון דידן יש על ראובן להחזיר האבידה לפנים משורת הדין לכל הדעות.

בברכה יגאל אלון 

להחזקת בית ההוראה הכנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו ערוץ היוטיוב של כתר תורה