האם מותר להשתמש במתנת כסף שלא כדעת הנותן?

האם מותר להשתמש במתנת כסף שלא כדעת הנותן?

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

תשובה: מכיון שהכסף הגיע כבר לידיו לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף, ומשלא עשו זאת יוכל ר' ראובן להשתמש בזה לשאר הוצאותיו. שאלה: ר' ראובן אברך השקוע כל כולו בתלמודו, יש לו בן עם צרכים מיוחדים. הוא שמע מהחברותא שלו על הקרן מסויימת שמסייעת בחופשה להורים עם ילד כזה. ולבקשת אשתו, מילא את טופס הבקשה לתמיכה בחופשה משפחתית. לאחר כמה ימים, קיבל ר' ראובן בדואר המחאה על סך 3000 ש"ח למימון החופשה, 'לעמלי התורה, מצורף לכם בזה סכום של שלושת אלפים ש"ח ליציאה לחופשה לכם ולבני משפחותיכם, בברכת וקווי ה' יחליפו כח'. אשתו וילדיו של ר' ראובן היו מאושרים, הם החלו מיד בבירורים על מקום נופש אליו יוכלו להגיע, ולאחר כמה הצעות, קבעו כמה ימי חופשה בהרים הסמוכים. כשבוע לפני התאריך שקבעו לחופשה, התקשר בעל המקום, ולאחר הרבה התנצלויות הודיע להם כי הוא טעה והשכיר כבר את המקום למשפחה אחרת, ולפיכך הם לא יוכלו לבוא לנופש אצלו. ילדיו של ר' ראובן היו מאוכזבים מאוד, אך אשתו אמרה כי יש גם דבר טוב בזה, כי הסכום הזה יוכל לעזור להם גם בהוצאות השוטפות, ובפריעת החובות שלהם. "מי אמר שמותר לנו להשתמש בכסף לצורך דברים אלו?" שאל ר' ראובן "הרי הקרן הוקמה בשביל תמיכה בחופשות להורים עם ילד כמו שלהם, ומן הסתם הם לא מסכימים שנשתמש בכסף לצרכים אחרים". "אני לא מבינה" אמרה אשתו של ר' ראובן "הרי הם נתנו לנו את הכסף, ולא אמרו לנו שזה דווקא בתנאי שנשתמש בו לצורך החופשה. למה שלא נוכל להשתמש בו למה שאנחנו רוצים?" כיון שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו ר' ראובן ואשתו לשאול את הרב כדת מה לעשות. מה הרב אמור לענות להם? נימוקים: בגמ' (ב"מ עח:) מובאת דעת רבי מאיר, הסובר שכל המעביר על דעת בעל הבית, נקרא גזלן', ואחת הדוגמאות לכך היא: 'הנותן דינר לעני ליקח לו חלוק, לא יקח בו טלית. טלית, לא יקח בו חלוק, מפני שמעביר על דעת ו של בעל הבית'. והיינו, שכאשר אדם נותן צדקה לעני, על העני לעשות כפי שאמר לו בעל הבית, ואסור לו לשנות ולעשות במעות דברים אחרים. ומבואר שם בסוגיא דדין זה הוא גם במשא ומתן, או במתנה שאדם נותן לחבירו. עוד מובא שם, שיש תנאים החולקים על דין זה. ולהלכה פסקו הראשונים (רי"ף, רא"ש) שהמעביר על דעת בעל הבית אינו גזלן. וכך נפסק בשו"ע (או"ח תרצד, ב. ועיי"ש בטור, ובאחרונים שיישבו דעתו). אמנם, גם לדידן, לכתחילה אסור לשנות מדעת בעל הבית, ולהשתמש במעות לדברים אחרים אלא שאם עבר ושינה – אינו גזלן, אך כשאי אפשר להשתמש במעות כפי רצון בעל הבית, או כשמסתבר שאין לבעל הבית קפידא כלל אם ישתמשו בהם לדברים אחרים – מותר לכתחילה (עיין שו"ת חוות יאיר סי' רלב). והנה, לכאורה מצינו מחלוקת ראשונים בעניין זה. הראשונים דנים במקרה של אדם שציוה לתת סכום כסף ליתומה לצורך נדונייתה, ואותה יתומה מתה בלא שנישאה, והשאלה היא האם הכסף ילך ליורשי אותה יתומה, או שיחזור לנותן הכסף או ליורשיו. בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' תתקצג, וח"ב סי' שטו) והריטב“א (כתובות נד. הובאו בב"י חו"מ סי' רנג סעיף טז) פסקו שיורשי האשה זכו בכסף, ואף שדעת הנותן הייתה לצורך נשואיה, מכל מקום הרי המשנה מדעת בעל הבית אינו גזלן, ומה שאמר בעל הבית לעשות בכסף כך וכך, אינו תנאי גמור, אלא 'מראה מקום הוא לו'. ולכן כשאי אפשר לעשות בכסף את מה שציוה הנותן, נמצא שזכתה היתומה בכסף לכל צרכיה, ויורשיה יורשים מכוחה. אך המרדכי (כתובות אות קעו) הביא כמה ראשונים החולקים על כך, וסוברים שהכסף יחזור לנותן, משום שאם אי אפשר לעשות בו כפי שציווה, בטלה מתנתו. וגם להלכה נחלקו בזה הפוסקים. השו"ע (חו"מ סי' רנג סעי' טז) פסק כדעת הרשב"א והריטב"א, ואילו הרמ"א (שם) הביא את דברי המרדכי, וכתב 'וכן נ"ל עיקר'. ואם כן, נמצא שיש מחלוקת אם אפשר לשנות מציווי הנותן באופן שאי אפשר לעשות כדבריו. ולפי זה, דינו של הכסף שקיבל ר' ראובן תלוי במחלוקת הנ"ל. אמנם החת"ס (יו"ד סי' רלח, וחו"מ סי' קמז) כתב שלאמיתו של דבר אין כאן מחלוקת מהותית אם המשנה מדעת בעל הבית גזלן הוא או לא (ודלא כהבנת הרמ"א, שהיא מחלוקת), כי מעיקר הדין ההלכה היא כדברי הרשב"א והריטב"א, שכשאי אפשר לעשות כדברי הנותן, מותר לשנות לכל צורך שהוא, משום שהמשנה מדעת בעל הבית לאו גזלן הוא. ונמצא שהמקבל זכה בכסף ללא תנאי, והוא יכול לעשות בו כרצונו. אלא שכל זה כשהכסף כבר הגיע לידי המקבל, והוא זכה בו, והנותן כבר קיים בזה מצוות צדקה, אך המרדכי מדבר במקרה שהכסף עדיין לא הגיע לידי המקבל, והנותן רק השליש את הכסף בידי שליח או בידי גבאי צדקה, וכדו', ורק בזה פסק המרדכי שהולכים אחר אומדנא, שלא התכוון שהשליח יתן את הכסף למקבל אלא אם יהיה זה על דעת שיקיים את ציוויו, אך כשנודע עוד לפני שהגיע הכסף למקבל שהוא לא יוכל לקיים את רצון הנותן – לא היתה כוונתו לתת, ולכן יחזור הכסף לנותן. ולפי"ז בציור שלנו, לדעת החת"ס לכולי עלמא יוכל ר' ראובן להשתמש בכסף, שהרי הוא כבר הגיע לידו. וכפי שנתבאר לעיל, כך הדין גם לדעת השו"ע. ואם ברצון הנהלת הקרן שהמקבלים יוכלו להשתמש בכסף אך ורק לצורך חופשה, ולא לשאר צרכים, עליהם להתנות זאת במפורש בזמן נתינת הכסף (וכמו שהביא הש"ך בסי' רנג ס"ק כא מדברי המהרש"ל, שאם אמר 'על מנת', כו"ע מודים דמהני). בברכה יגאל אלון היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה