מה המקור לתענית דיבור או צום בימי השובבי"ם

אודות מה שנהגו להתענות בימי השובבי"ם בהיות והימים הללו מסגולים מאוד לתיקון הברית, מה המקור לזה, ומהי הדרך הנכונה שיבור לו האדם בכל הנוגע לתעניות הללו, והאם נכון מה שיש אומרים שטוב יותר לעשות תענית דיבור מן תענית האכילה.

מהו המקור לצום שמונה תעניות בימי השובבי"ם?

הנה המקור לתענית בימי השובבי"ם מובא בספר לקט יושר הלכות תענית (הלכה כ, עמוד 116) שכתב וז"ל: וזכורני, שהמנהג באוסטריך בשנת העיבור מתענין שמונה תעניות, ומתחילין פרשת שמות ביום חמישי, ואח"כ בכל יום חמישי עד פרשת תצוה. וסימן לאלו התעניות שובבי"ם ת"ת, שהם ראשי אותיות מן הסדר, שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה. וכו'. וזכורני, שהוא מתענה בימי שובבי"ם ת"ת. (כונתו לרבו מהר"י איסרלאן) וזכורני, באחד מימי דשובבי"ם בשחרית מת מן הבחורים בחור חשוב בעו"ה, ואמר בו ביום שמת הבחור שיתענו כל הבחורים, משום דאמרינן ידאגו כל החבורה, וכו', ע"ש. וכ"כ בספר מטה משה (עמוד העבודה ארבע פרשיות, פורים, מגילה סימן אלף כג)

גם בספר המנהגים לרבי יצחק אייזיק מטירנא נכתב שנוהגים להתענות ביום חמישי בכל שבוע בימי השובבי"ם בשנים מעוברות. וכ"כ המגן אברהם או"ח סימן תרפ"ה סוף סק"א, יש נוהגים בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת, וי"א גם פרשת ויקהל ופקודי. ע"ש. ועיין בשערי תשובה סק"ב מש"כ עוד בזה.

הרי לפנינו דכולם כתבו דהתענית היא בכל שבוע ביום חמישי בלבד.

כמה תעניות רצופות יש לצום לתיקון הברית לפי האר"י?

אולם רבינו האר"י ז"ל כתב, (שער רוח הקודש, שער ז תיקון כז) דמנהג קדום בכל ישראל להתענות ארבעים יום רצופים, שיש מן היום הראשון של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת מן תצוה, ועיקר התעניות בימים הללו לא נתקנו אלא על עון הקרי. וימים אלו מסוגלים להתענות בהם על הקרי יותר מכל ימות השנה, וסיים שצריך שיתענה פ"ד ימים רצופים, וטוב שיתענה ארבעים יום הנזכרים של ימי השובבי"ם, ואחר כך יתענה עוד מ"ד יום אחרים כדי להשלים פ"ד תעניות. ע"ש. וכ"כ הרמ"ע מפאנו, (מאמר תיקוני התשובה פרק ד ופרק טז) שימים אלו מסוגלים לתיקון הברית ושיש להתענות ארבעים יום רצופים. ונראה דתענית שהזכיר הלקט יושר אינו לשם תיקון הברית ולכן כתב שדי השמונה תעניות . אולם אם ירצה לתקן פגם הברית יש לו להתענות כדברי האר"י ארבעים יום ובפחות מכך לא עשה כלום.

מהי דעת הרב חיד"א על תעניות השובבי"ם ותיקון הברית?

וכן דעת הרב חיד"א בספרו חדרי בטן (ויחי ראשון), ובספרו ספר פני דוד (פרשת שמות, יב)שימים הללו מסוגלים לתיקון פגם הברית, ובספרו ברכי יוסף (תרפה, א) כתב, וכבר נודע שמנהג תעניות אלו לתיקון הקרי, וצריך להתענות פ"ד תעניות רצופים, ואם לאו, לא עשה כלום לפרט תיקון זה.

וכ"כ עוד בספרו ציפורן שמיר (סימן ו אות צ-צד) וז"ל: ואם חטא בכל אופני קרי התקון הוא להתענות בימי שובבי”ם ת"ת שמונים וארבע תעניות דהיינו מפרשת שמות עד סוף תצוה שהוא ראשי תיבות שובבי"ם ת"ת יום יום ובתוכם יעשה ב' הפסקות קטנות מב' ימים וב' לילות שעולה כל אחד עשרים ושבע תעניות ויושלמו השמונים וארבע וכבר ימים אלו ידועים ומנהג קדום בכל תפוצות ישראל שהם מסוגלים לעֲונות אלו ודומיהם.

וצריך שיהיו שמונים וארבע תעניות אלו רצופים שיתענה בכל הימים מלבד שבתות וראשי חודשים וט”ו בשבט. ולענין ההפסקות שצריך לאכול ולהפסיק מבעוד יום מבטלים יום שיקבל ההפסקה ואין לחוש לזה מאחר שגם היום ההוא מקבלים תענית עוד היום גדול.

אך מה שנוהגים בערי איטאליא להתענות בשובבי"ם שני וחמישי לא עשו כלום לתקון זה רק נחשבים לתעניות בעלמא כמי שמתענה איזה תענית בשאר ימות השנה.

ומכל מקום יתכן שאיזה תועלת יהיה לתקון זה. ועוד כי בזה מתעוררים לישמר מחטא זה הרגיל ומצוי בעוונותינו הרבים. והובא בכף החיים ובספר קרנות צדיק להגאון החסיד רבי אליהו מני זצ"ל.

האם מומלץ לצום תעניות ארוכות בזמן הזה, לאור חולשת הדור?

לאור חולשת הדור בזמן הזה, רבים מהפוסקים סבורים שאין בכוחנו להתענות תעניות ארוכות כמו מ' יום רצופים, ואף תעניות קצרות יותר אינן נחשבות לתיקון הברית המלא. השולחן ערוך קובע כי מי שאינו בריא וחזק ומתענה, נחשב לחוטא, ותלמיד חכם אינו רשאי להתענות כדי לא להמעיט מלימודו. במקום תעניות אכילה, מומלץ להתמקד בתיקונים אחרים כמו תענית דיבור, ריסון הפה והתאוות, לימוד תורה מוגבר, ובכיה ווידוי. הרב עובדיה יוסף זצ"ל אף הדגיש כי תענית דיבור ולימוד תורה עדיפים בהרבה על תענית אכילה בדורנו.

ובביאור הלכה (שם, בד"ה תלמיד חכם) הביא מה שכתב השל"ה בשם ספר חרדים וז"ל, שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא הרב ר"י לוריא אשכנזי ז"ל בספר אחד כתיבת יד, כל מה שתמצא בסיגופים כו' לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ד' לא יחלש ולא יתבטל מלימודו. אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין וידבר לאל ית' כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו. והעתיקו זה האחרונים. וכעין זה כתב הח"א וז"ל דאפילו על עבירות ידועים המבואר ברוקח שצריך להתענות לכפרה כמה ימים אם ת"ח הוא ותורתו אומנתו אפילו בזה"ז לא יסגף עצמו כ"כ רק שישוב לפני ד' בלב שלם ויבכה מקירות הלב וילמוד יותר מאשר היה רגיל כי התורה היא מקוה טהרה ונמשל לאש וכל אשר יבא באש באש יובא וטהר וימעט מכל התענוגים ויאכל רק כדי קיום גופו שלא יחלש כדי שיהיה לו כח לעבודת השם ולא ילך לשום סעודה וכ"ש לסעודת מריעות וישמור שבת בכל פרטיה ודקדוקיה ואם אפשר יתענה עכ"פ בכל שבוע יום אחד או עכ"פ כל יום בה"ב עד חצות. והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת לעולם וד' יראה ללבב עכ"ל.

ובמשנה ברורה (שם סק"ב) הביא בשם חכמי המוסר דאם באמצע אכילתו בעוד שהוא מתאוה לאכול מושך ידו ממנו זה נחשב ג"כ לסיגוף ומתכפרים עונותיו. וכתב עוד שמצא כתוב בספר אחד, שכשאדם רוצה להתנדב תענית טוב יותר שיקבל תענית מן הדבור ממה שיקבל עליו מן האכילה כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו ולא יחלש עי"ז וכעין זה כתב הגר"א באגרתו האדם לייסר עצמו לא בתענית וסיגופים כ"א ברסן פיו ובתאותיו.

וכונתו למש"כ הגר"א באגרת עלים לתרופה וז"ל, ועד יום מותו צריך האדם לייסר את עצמו, ולא בתעניות וסיגופים, כי אם ברסן פיו ותאותיו, וזוהי התשובה וכו', ודרך חיים תוכחת מוסר, וזהו יותר טוב מכל תעניות וסיגופים שבעולם. ע"כ. והובא ג"כ בספר שמירת הלשון. (שער ב פ"ב) ושם הביא עוד לספר ראש הגבעה שכתב, שטוב יותר לקבל תענית מן הדיבור, ממה שיקבל עליו מן האכילה, כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו, ולא יחלש ע"י התענית הזה. ע"ש.

וכן ראיתי למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר, (כרך ב סימן כח אות יג) שכתב שם בנידונו, ומה טוב ומה נעים לקהל בהכ"נ שיתאספו כולם יום אחד בבהכ"נ, וינהגו תענית דיבור וילמדו שם במשך כל היום, וזה הרבה יותר חשוב מן התענית, ובפרט בזמן הזה שירדה חולשה לעולם. ע"ש.

מהי מעלת תענית הדיבור לפי רבי יצחק אלפיה זצ"ל?

לפי רבי יצחק אלפיה זצ"ל, מעלת תענית הדיבור עדיפה על תענית אכילה, כפי שכתב בספרו קונטרס היחיאלי. הסיבה לכך היא שבתענית אכילה קשה להימנע מדיבורי בטלה, כעס, שקר ועוד, וכן חולשת הגוף עלולה לפגוע בתפילה ולימוד תורה. לעומת זאת, בתענית דיבור ניתן ללמוד, להתפלל, לאכול ולברך בשמחה, תוך הימנעות מכל דיבור אסור, ובכך לקיים מצוות תורה באופן מלא. בשבת, תענית דיבור מאפשרת להתמקד בדברי קדושה בלבד, ובכך לכבד את השבת.

האם תענית דיבור נחשבת כתענית הפסקה, ומה משמעותה?

תענית דיבור אינה נחשבת באופן ישיר כתענית הפסקה על פי הנועם אלימלך, אלא רבי יצחק אלפיה זצ"ל דימה אותה לתענית הפסקה בשל מעלתה העצומה. בספר חמדת ימים מפורטות מעלות תעניות הפסקה, כאשר הפסקה של שישה ימים יכולה לעלות לששים וחמישה אלף ושש מאות תעניות. רבי יצחק אלפיה, בהתבסס על עדות הנועם אלימלך ותלמידו, ראה בתענית הדיבור כלי חזק לכוף את היצר הרע, בדומה לכוחן של תעניות הפסקה.

ובאות נט כתב, והפסקה של ארבעה ימים עולה למספר כ"ז פעמים ארבעים יום העולים למספר אלף ושמונים תעניות, והפסקה של חמשה ימים עולה למספר י"ג פעמים ארבעים יום ובהצרף עליהם האלף ושמונים תעניות של יום הד' המה יעלו סך אלף ושש מאות ימים, והפסקה של ששת ימים עולה לארבעים פעמים אלף ושש מאות, ובהצרף עליהם האלף ושש מאות דיום ה' המה יעלו סך הכל ששים וחמשה אלפים ושש מאות תעניות. ע"ש.

ובקונטרס היחיאלי בחלק תענית הדיבור, וכן בספרו אור חדש וצמח צדיק כתב כן גם בשם בעל הנועם אלימלך זצ"ל שתענית הפסקה של ששת ימים עולה לו לששים וחמש אלף תעניות. ע"ש. אך קודם שכתב כן, כתב שם בזה"ל " מודעה על תענית הדיבור וסגולת התהלים הנחשבת להפסקה גדולה לתענית משבת לשבת". ורבים טעו בהבנת הדברים לומר שכך כתב הנועם אלימלך שתענית הדיבור חשובה כהפסקה, וזה אינו נכון כלל ולא כתוב מזה מאומה בנועם אלימלך, וכוונת הרה"ג יצחק אלפייה זצ"ל לדמות מרוחב דעתו תענית הדיבור לתענית הפסקה, ועל זה הביא החשיבות שיש לתענית הפסקה מהחמדת ימים והנועם אלימלך שחשובה היא כששים וחמש אלף ושש מאות תעניות. וע"ש בדף סה ע"ב שכתב לעשות תענית הדיבור וכו', והוא מעדות נאמנה של הגאון רבינו בעל נועם אלימלך ותלמידו הרב מרימנוב העיד שעל ידי זה יכוף היצר שלא יחטיאהו עוד רק אם לא יתן לו יד, הואיל ובזה יהיה בידו כחרב חדה וכחנית נגד היצר. ע"כ. ועכ"פ גברא רבה אמר מילתא ובוודאי שיש לנו לקפוץ על זה כמוצא שלל רב.

מהי המעלה המיוחדת של תענית דיבור ביום השבת?

ונראה לי לומר עוד דאם יעשה התענית דיבור ביום שבת תגדל מעלתו ביותר עד לאין מספר וכמו שאמר מרן החפץ חיים זצוק"ל שכל לימוד תורה בשבת נחשב כמו תרי"ג פעמים לימוד בחול, וכפי שמובא בס' לב אליהו ח"ב עמ' 38 ששמע זאת ממרן הח"ח, היות שאמרו חז"ל ששקולה שבת כנגד תרי"ג מצוות, ובפרט לפי הגר"א שכל אות בדברי תורה היא מצווה, הרי כשעושים זאת בשבת מכפילים כל אות ואות במספר שש מאות ושלש עשרה. א"כ כשאדם יושב ולומד בשבת הרי אין סוף למצוות שיכול להוסיף. וגדולה מזאת כתב הבן איש חי בספרו (בן איש חי חלק ב' פרשת שמות) בשם המקובלים, דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול.

ואם כנים אנו בזה נמצא שאם יתענה תענית הדיבור ביום שבת הרי זה אלף פעמים ששים וחמש אלף ושש מאות תעניות ועולה למספר ששים וחמש מליון ושש מאות אלף תעניות. ומי האיש שיראה המעלה הזאת ולא יעשה כן לפחות פעם אחת בימי השובבי"ם לתיקון נפשו.

מדוע לא מומלץ לשלב צום אכילה ותענית דיבור יחד?

ועדותי נאמנה שהייתי באיזה מקום מידי שנה בשנה שעשו תענית דיבור באחד מימי השובבי"ם ובנוסף הכריזו על תענית האכילה באותו היום גם יחד, וזה גרם לכך שרבים וטובים מהם הקילו לעצמם לדבר מעט, באמרם הלא העיקר בזה הוא מה שאנו צמים היום, והתענית דיבור היא רק לרווחא דמילתא, ולא ידעו ולא יבינו כי ההיפך הוא הנכון כי אותה התענית אין בה ולא כלום לתקן פגם הברית שנתקן בימי השובבים וכדברי מרן החיד"א לעיל, שעושים כן ההמון לעורר בהם רגש הקודש להשמר מזה החטא. ואם היו מקבלים על עצמם אך ורק תענית דיבור אזי היו מתחזקים ומתגברים בה ביתר שאת וביתר עוז.

מהי תענית 'הראב"ד' כפי שהובאה על ידי מהר"י אלפיה?

ואם היו רוצים להוסיף עוד איזה תיקון על תענית הדיבור היה להם לעשות כמ"ש מהר"י אלפיה ז"ל בסדר תענית הדיבור (אות ח) שכתב, הרוצה לאכול בבוקר ושיהיה נחשב לו לתענית ג"כ, יצוה לבני ביתו שיעשו לו המאכל היותר ערב לחכו, ואזי יאכל ממנו עד קרוב לכדי שביעה, וימשיך ידו מלאכול ממנו עוד, ויחשוב שמניעתו זאת לסגף עצמו ולכפרת עוונותיו ויועיל לו לתענית ג"כ כמו שכתב הראב"ד שהמושך ידו מהמאכל שערב לחכו לכפרת עוונותיו  חשוב כאילו התענה וכמזבח כפרה, והרי זה פקח שאוכל לשובע נפשו וחשוב כאילו התענה. עכ"ל. והובא גם בספר פלא יועץ.

כיצד יש לנהוג בסדר הלימוד במהלך תענית דיבור בימי השובבי"ם?

במהלך תענית דיבור בימי השובבי"ם, מומלץ לכל הפחות לקיים יום אחד של תענית דיבור, רצוי בשבת, ולהתמיד בלימוד תורה ביתר שאת. עבור מי שאינו יכול ללמוד הלכה ופוסקים, יש לקרוא ספר תהלים במיתון, הבנה ודקדוק, שכן מעט בכוונה עדיף מהרבה ללא כוונה. הרב בן ציון מוצפי שולל מנהג של קריאת תהלים שלוש פעמים ברציפות ללא הבנה, ואילו הרב מאיר מזוז מדגיש את חשיבות הסדר וההספק הקבוע בלימוד קבוצתי. כל אחד צריך לבחון את הדרך הטובה ביותר עבורו ללמוד ללא הפסקה, בין אם ש"ס ופוסקים או תהלים, תוך שמירה על תענית דיבור גמורה.

מיהו העם היושבים בשדות שאינם יכולים ללמוד הלכה ופוסקים בעצמם כדבעי, יקראו ספר התהלים במיתון והבנה ודקדוק וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה, וכמו שכתב הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א בספרו יסוד בציון (עמוד סג הלכה טז) וז"ל: המנהג שנהגו באיזה בתי כנסיות,לערוך בימי השובבי"ם יום "תענית דיבור" וקוראים בו שלש פעמים ברציפות, מבלי שהות להבין פירוש התיבות כלל, ומכל שכן אם קוראים במרוצה והבלעה תיבות ואותיות, אינו מנהג טוב, ובודאי שלא יחשב כסגולה לכפרת עוונות. וכן היה מור אבי ז"ל מדבר בפומבי נגד מנהג זה, ועל כך שאומרים שהוא במקום נח אלף תעניות. (חולק בזה על מהר"י אלפיה ז"ל, והקב"ה ייזל מים מדליו וחפץ הוא ליתן שכר ואינו בא בטרוניה עם בריותיו ובשמים אמרי קים לן כהאי שיטה ולקולא כידוע מכמה מעשיות שהובאו בספרי הפוסקים, ולא אאריך בזה כאן)

ושמעתי פעם מאת מורינו הגאון הרב מאיר מזוז זצ"ל שיש לערוך הסדר הזה כמתכונתו אף לבני תורה והחוש מעיד כי כאשר הציבור קובע עצמו לזה הלימוד באמירת תהלים בחבורה אחת, הדבר מעורר חיזוק רב וכולם כאיש אחד מקפידים מאוד על תענית הדיבור ועל הלימוד, כי סדר הלימוד וההספק של אמירת התהלים ג"פ מונח לפניהם והם קמים ומחשים לאמרו ולגמור הסדר כולו, ואם לא היה סדר והספק קבוע לאמירת התהלים ג"פ ביום הזה, הדבר גורם רפיון ויבואו לדבר מעט בדברים בטלים ומפסידים זאת התענית בחינם.

אשר על כן כל אחד ואחד יבחן עצמו ולבבו מהי הדרך הטובה ביותר שבה יוכל ללמוד היטב היטב ללא הפסקה ביום הזה (אם בלימוד ש"ס ופוסקים אם בלימוד תהלים בדקדוק והבנה, או בקריאת התהלים ג"פ בזריזות אך ללא השמטת תיבות וכדומה, והרב התופס ישיבה יודע לב קהילתו ויש לו להחליט בזה) וילמד בתענית דיבור גמור ללא שום הפסק כלל ועיקר ואשרי חלקו.

בברכה

אלון בן שבת

לתרומות והחזקת בית ההוראה הכנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה