מה הנוסח הנכון באמירת "על הניסים" בחנוכה

ישנם כמה שינויי נוסחאות באמירת על הניסים ונפרט בקצרה על פי דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל.

ועל הניסים בתוספת אות ו

א. יש לומר "ועל הניסים" בתוספת אות ו', כי הוא המשך למה שאומר מקודם, מודים אנחנו לך וכו', ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך שבכל עת, ובהמשך לזה אומר ועל הנסים וכו'. כ"כ בשו"ת יביע אומר חלק ח סימן יא אות כ. וכ"כ בחזו"ע עמוד קצב-קצג הערה ו בשם החות יאיר במקור חיים (סימן תרפב) שכן קיבל מגדולי הדור. וכ"כ המשנה ברורה (סימן תרפב סק"א). ובהערות איש מצליח למשנה ברורה (הערה 4) נתן בזה סימן "ושים אותו על נס" ו' שים אותו על נס. ומכל מקום האומר על הנסים בלי ו' לא משתבש (חזו"ע שם)

בימים ההם בזמן הזה

ב. בימים ההם בזמן הזה, ולא ובזמן הזה בתוספת וא"ו. דהנה הט"ז סק"ג הביא מה שכתב הלבוש שי"ל ובזמן הזה כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע, שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים ע"כ. וכתב ע"ז הט"ז ולא נראה לי כן, דא"כ קשה ל"ל לומר בימים ההם, ודאי היה בימים ההם, ובשלמא להנוסחא בלא אות וא"ו הוכרח לומר כן, דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימים בו נעשה נס לאבותינו, ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה, כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחודש. וכו' ע"ש. (ואכן כך הוא הנוסח והפירושגם בברכת שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.)

בימי מתתיה

ג. בימי מתתיה ולא בימי מתתיהו. כן הוא בדברי הכל בו (סימן כה כב ע"ד) והובא בבית יוסף. (סימן תרפב ד"ה כתב הכל בו) וכך היא הנוסחא לדידן הספרדים וכמו שכתב מרן הבית יוסף (אה"ע סימן קכט) על מה שכתב התרומת הדשן (סימן רלג) שיש לכתוב בגט "מתתיהו", כי במעשה של חנוכה שגור בפי הכל "מתתיהו" עם ו', וכתב ע"ז הבית יוסף, ולפי זה לדידן שאנו קוראים המעשה של חנוכה מתתיה בלא ו' הוי איפכא ממש"כ התה"ד, וכתבינן בגט מתתיה בלא ו' ע"כ. ומכאן למד בחזו"ע עמוד רה לענין על הנסים שיש לומר מתתיה בלא האות ו. גם בספר בני ישששכר (מאמרי חודש כסלו  מאמר ד' הלל והודאה אות י) כתב, ראיתי בנוסחאות הספרדיים "מתתיה", וכוונתם מחמת שכן נזכר השם הזה בדברי הימים (א, ט לא, טז ה). וכ"כ בכף החיים (ס"ק יג) וכתב עוד שם שיש לומר מתתיה התיו בחיריק.

חשמונאי

ד. תיבת "חשמונאי" יש לומר בשווא נח והאות א' נחה, ויש שאומרים בחיריק תחת האות א'. והנה כתב מרן הבית יוסף בשם האורחות חיים, (הלכות חנוכה אות כב) יוחנן הוא חשמונאי (האלף נחה) כמו שאומר בספר יוסיפון, ויש אומרים חשמונאי (האלף בחיריק) על דרך יאתיו חשמנים והוא דרך גדולה. ע"כ. ונראה עיקר דעתו שיש לומר חשמונאי כשהאלף נחה. (וכ"כ בדעת מרן הבית יוסף בחזו"ע עמוד רה בסוף דיבור המורם מכל האמור) אבל הפר"ח כתב שיש לומר בחיריק. ובסידור עץ חיים למהרי"צ (דף קסא ע"ב) כתב שטעמו של הפר"ח דס"ל כדעת היש אומרים בבית יוסף.

ובמחצית השקל כתב שחשמונאי הוא יוחנן כהן גדול ואעפ"כ הביא להפר"ח שכתב לומר חשמונאי בחיריק. וכתב בחזו"ע עמוד רא דנראה שהבין שהשם השני חשמונאי הוא כינוי, כלומר יוחנן כ"ג המכונה חשמונאי.

והנה בגמרא מגילה (יא.) איתא, ולא געלתים בימי יונים שהעמדתי להם חשמונאי ובניו ומתתיה כהן גדול. ע"כ.  הרי ששני שמות של שני בני אדם הם, ובסידור הרוקח (עמוד תשטז) איתא, בתו של מתתיה בן יוחנן כ"ג היתה יפיפיה ביותר, שלא היה כיופיה בכל העולם, והיתה מקודשת לבנו של חשמונאי, ואלעזר שמו, תפסה קסדור יוני בבלוריתה וביקש לבוא עליה בפני ארוסה, א"ל חשמונאי למתתיה כ"ג, הלא נאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה', אמר לו יפה אמרת, אני ושלשת בני, אתה ושבעת בניך, הרי י"ב, כנגד י"ב שבטים, מובטח אני בהקב"ה שיעשה לנו נס, מיד תפס אלעזר את הסייף, וחתך את ראש היווני, והפיל חללים מגבוריהם. ע"כ.

ולפי"ז היה לנו לגרוס מתתיה בן יוחנן כ"ג וחשמונאי באות ו' אחר ששני שמות של שני בני אדם הם, ואכן בספר שלמי ציבור (דף שכג ע"ד) כתב שבסידורים בשם רש"י איתא, שצ"ל בוא"ו "וחשמונאי" כי חשמונאי היה גיסו של יוחנן. ע"ש. אולם בחזו"ע עמוד רא כתב דמלת חשמונאי חסרה ו' העיטוף, ונוספה במלת ובניו, כמו ראובן שמעון לוי ויהודה, ובמסקנתו העלה שהנכון יותר לומר חשמונאי כשהאות אלף נחה, והאומר חשמונאי בחיריק אין מזניחין אותו שיש לו על מה שיסמוך.

כשעמדה מלכות יון

ה. כשעמדה מלכות יון הרשעה, כן הוא הנוסח הנכון. ואין לומר כשעמדה עליהם, והרוצה לאומרו צ"ל ועל עמך ישראל, עם וא"ו. פרי חדש, והובא בחזו"ע עמוד רה.

הרשעה בחיריק או בשווא

ו. מלכות יון "הרשעה". אם יש לומר בחיריק תחת האות ריש או בשווא, הנה כתב הבית יוסף בשם הארחות חיים יש אומרים הרִשעה בחיריק והביאם לזה מה שמצאו בזכריה (ה ח) "זאת הרִשעה" פירוש בעלת הרשעה, כי מלת רשעה היא שם דבר כמו "כי בערה כאש רִשעה". (ישעיה ט יז) אבל יותר נכון לקרות הָרִשעה הריש בשווא והשין בקמץ על דרך הפסוק ביחזקאל (ג יט) "מדרכו הָרְשעה" והוא שם תואר. ע"כ.

וישנה גירסא בבית יוסף שכתוב בה, אבל יותר נכון לקרות הרשעה בחטף פתח תחת הריש ע"ד הפסוק ביחזקל "מדרכו הרשעה". וגירסא זו צ"ב שהרי ביחזקאל הוא מנוקד בקמץ תחת האות ה ובשווא תחת האות ריש. ואכן ראיתי בט"ז סק"א שכתב בשם הבית יוסף שיש לומר הרשעה בקמץ, וביאר כוונתו הפרי מגדים (מש"ז א) דהיינו ה"א בקמץ קטן חטף, ושוא בריש, ויהיה שוא נח לתשלום קמץ קטן, ונקרא קמץ פתח בלשון ספרד. ע"כ.

ולהבין כוונת הפרי מגדים דרוש הבנה מעט בכללי הדקדוק, וכיון שבדור הזה דרכי הדקדוק נעלמים מרוב בני האדם אבאר הענין. כי הנה ידוע שיש קמץ גדול וקמץ קטן (הקרוי גם קמץ חטף) והגיית הקמץ הקטן הוא כהגיית ניקוד החולם, ואחד מכללי הקמץ קטן הוא קמץ הבא לפני אות מנוקדת בשווא, וכוונת הפרי מגדים לומר דבמילת הרשעה תהא האות ה"א נקוד בקמץ והאות ריש בשווא וזה יחשיב את הניקוד קמץ שבאות ה"א לקמץ קטן. ולפי זה אופן הגיית האות ה"א תהא כניקוד החולם והגיית האות ריש תהא בשווא נח.

אולם בנביא ביחזקאל "מדרכו הרשעה" ישנה געיא תחת האות ה"א ובכה"ג אי"ז נחשב לקמץ קטן כיון שהגיא מפריד בין הקמץ לשווא באות שאחריו, ולכן אופן הגית האות ה"א תהא כתנועת הפתח, והשווא תחת האות ריש תהא בשווא נע.

וביביע אומר (חלק ח סימן יא אות  כ) נקט שכך יש לומר ושכ"כ בשלמי ציבור (דף שכג ע"ד) ואף שהפר"ח כתב לומר הרשעה הריש בחיריק, מ"מ בסידור עץ חיים (דף קסא ע"ב) כתב לומר הריש בשווא ושכן הוא על פי הדקדוק. ושכן מופיע בכמה סידורים וכן עיקר.

אולם בחזון עובדיה עמוד רה כתב דפשט המנהג לומר הריש בחיריק כהפר"ח, וכתב עוד וז"ל: וכן רגילים לומר בתפלה ומלכות הרִשעה מהרה תעקר ותשבר. וכן אנו אומרים בתפלות בימים נוראים, והרִשעה כולה כעשן תכלה, וכ"כ במטה משה (סימן תשצו) ובשלמי ציבור (דף שה ע"ג) בשם הלבוש והכנה"ג שצ"ל והרִשעה כולה כעשן תכלה. וכ"כ שם הגר"ח פלאג'י במועד לכל חי (סימן לג אות ב) והוא הדין כאן. "אע"פ שיש לחלק". ואע"פ שבשו"ת יביע אומר כתבנו לומר הרְשעה, אין העולם נוהגים כן, ויש להם על מה שיסמוכו.

נמצא שהיותר טוב לקרא הרְשעה, אולם העולם שקוראים הרִשעה יש להם על מה שיסמוכו.

לשכחם תורתך

ז. לשכחם "תורתך" ולהעבירם מחקי רצונך. כצ"ל ולא לשכחם "מתורתך". פרי חדש. וכן הוא בסידור רס"ג (עמוד רנה), ובארחות חיים (חנוכה סימן כב), ובאבודרהם (דף נד ע"ד) ושכ"כ מהר"מ. וכן הוא בשלטי גבורים (פ"ב דשבת). חזו"ע שם הלכה ח. (ועיין מגן אברהם סק"א שכתב לומר להשכיחם תורתך ולהעבירם חוקי רצונך. ללא ממי"ן כלל.

ח. לך עשית שם גדול וקדוש בעולמך. כצ"ל חזו"ע שם הלכה ט.

ט. ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן "כהיום הזה"

י. וקבעו שמנת ימי חנוכה "אלו" בהלל ובהודאה. כ"כ המגן אברהם סק"א שיש לומר ימי חנוכה אלו כמו שאנו אומרים ותתן לנו את יום חג פלוני הזה.

ועשית עמהם נסים ונפלאות

יא. "ועשית עמהם" נסים ונפלאות. ואין לומר כשם שעשית עמהם נסים ונפלאות כן תעשה לנו. הנה התוספות מגילה (ד. ד"ה פסק) דיש שאין אומרים כשם לפי שאמרו חכמים לעולם לא ישאל אדם צרכיו לא בשלש ראשונות ולא בשלש אחרונות, ושטות הוא שהרי האי טעמא לא הוי אלא למתפלל בלשון יחיד אבל בשביל הציבור שרי. אבל נראה שאין לאמרו מטעם אחר משום שאמרו חכמים דכל דבר דהוי להבא תיקנו בלהבא, ובדבר דהודאה הוי לשעבר. ע"ש.

והטור בסימן תרפ"ב שני הדיעות הללו, ושבסדר רב עמרם (סדר חנוכה) ישנו. ואדוני אבי הרא"ש ז"ל לא היה אומר אותו. ובבית יוסף הביא בשם הארחות חיים (חנוכה אות כב) שהנוסחא ברוב התפלות לומר כשם, וכן נוסחת הרמב"ם (סדר תפלות השנה) ושכ"כ במסכת סופרים (פ"כ ה"ח) וסיים ע"ז הבית יוסף הילכך דעבד כמר עבד, ודעבד כמר עבד. אולם בשולחן ערוך ס"ג כתב בסתם דאין אומרים כשם, ויש אומרים שאומרים אותו. ע"כ. וכתב הכף החיים (אות טוב) דסבירא להשו"ע דהיותר טוב שלא לאמרו. ע". והמנהג שלא לאמרו.

ועיין ברמ"א בהגה לסעיף א שכתב יש אומרים כששכח על הנסים בברכת המזון, כשמגיע להרחמן יאמר הרחמן הוא יעשה לנו נסים ונפלאות "כשם" שעשית לאבותינו וכו'. וברור שאין זה דומה לתפילה מאחר ואינו אומר כן בהודאה ב"נודה לך"  אלא אומר בהרחמן. משא"כ בתפילה שאומר כן בשלש אחרונות בהודאה אין לומר כשם שעשית. ובט"ז סק"ג הבין דהרמ"א מייר שאומר כן בנודה לך ושלפי"ז ה"ה דיכול לומר כן בתפילה, אולם כבר הקשה עליו ביד אפרים דדבריו צ"ע דהרמ"א לא מיירי אלא שיאמר כן בהרחמן ע"ש.

יב. ועשית עמהם "נסים ונפלאות" כצ"ל, נס הנצחון על מלכות יון הרשעה, ונס השמן. חזו"ע שם הלכה יב. ונודע מה שהקשה מרן הבית יוסף בסימן תרע מדוע מדליקין נרות חנוכה שמנה ימים והלא הפך שמן שנמצא הספיק ליום אחד ונמצא שהנס נעשה לשבעה ימים, ותירץ בזה ג' תירוצים ע"ש. ובמאירי (שבת כא:) כתב דבלילה הראשון אנו מברכים על הגאולה ושאר הלילות על נס השמן. ע"ש. רצ"ל דאנו מודים גם על נס הנצחון. ולפי זה את"ש הנוסח נסים ונפלאות. (וע"ע בחזו"ע עמודים א-ח)

הנרות הללו

יג. לסיום אוסיף מה שאומרים אחר שהדליק הנרות "הנרות הללו וכמש"כ בשו"ע סימן תרעו ס"ג. ודע שבנוסח המתוקן ישנם ל"ו תיבות נגד הנרות של חנוכה מלבד אלו שני תבות "הנרות הללו", כלומר, הנרות הללו הם ל"ו. כ"כ מהרש"ל. והובא במשנה ברורה ס"ק ח. והוסיף דבשני תביות הנרות הללו יש שמונה אותיות רמז לשמונת ימי חנוכה. ע"ש. הלכך כל אחד יראה לעמוד על הנוסח הנכון שיעלה כמנין התיבות הללו, כי ישנם סידורים ודפוסים לרוב מינים ממינים שונים וחלקם משובשים לכן יראה האדם לבדוק ולומר הנוסח על נכון.

ואעתיק כאן את הנוסח הנכון:

הנרות הללו אנו מדליקים - על הנסים ועל התשועות, ועל הנפלאות, שעשית לאבותינו על - ידי כהניך הקדושים. וכל שמונת ימי חנכה הנרות הללו קדש, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד, כדי להודות לשמך, על נסיך ונפלאותיך ותשועותיך.

בברכה

אלון בן שבת

היו שותפים בהחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן מרתק ערוץ היוטיוב של כתר תורה