סדר פסח כהלכתו

סדר פסח כהלכתו

ערב פסח

בערב פסח בבוקר עדיף להתפלל כמה שיותר מוקדם בכדי להספיק לאכול לפני זמן האיסור, השנה (תשע"ח) סוף זמן אכילת חמץ לפי המג"א 10:09 ולפי הגר"א 10:39 בבוקר, ישנם בתי כנסת שעושים סיום מסכת וזה עדיף, מכיון שבכור אמור לצום, אבל כפי שאנו יודעים מי שצם אזי עד שמגיעים לשלחן עורך הוא יהיה רעב, וגם היין יכול לעייף אותו לכן עדיף לעשות סיום מסכת, אלה שאוכלים ארוחת הבוקר שיסיימו עוד לפני הזמן, ולאחר האוכל לנקות ולצחצח את שיניו, ועדיף להצניע את המברשת ולהשתמש לפסח במברשת חדשה.

במשך היום אסור לאכול לא חמץ כמובן, אך גם לא מצה, אלא מה יאכל? מוצרי חלב, ביצים, תפו"א, פירות וירקות ללא הגבלה, לפחות עד השעה העשירית, בכדי שיאכל את המצה לתאבון.

לגבי קציצות בשר שבושלו עם קמח מצה מעיקר הדין לא לאכול אותם כי זה משביע מאוד.

[במאמר מוסגר הגאון חיי אדם רבי אברהם דאנציג (נולד בעיר דאנציג בשנת 1748 ונפטר בוילנא בשנת 1820 הוא עסק בתחילה במסחר, אבל לאחר שהפסיד את כספו הוא קיבל תפקיד של דיין בוילנא, בנו נשא את נכדת הגר"א, הוא כתב ספר חיי אדם על או"ח וחכמת אדם על יו"ד) רצה לאסור לאכול תפו"א בפסח, וכ"כ למה? מכיון שעושים מתפו"א קמח כמו שעושים קמח מאורז, ואז יש חשש שיטעו, אבל כולם יצאו נגדו וזה ירד מהפרק, והוא חזר בו. זה מובא בשו"ת מים חיים הוא לקח את זה מספר אוצר ישראל ]

לילדים אפשר לתת עוגיות של מצא עשירה (פפושדו). ולמבוגרים אפשר מצה עשירה עד שעה עשירית בערך זה יוצא שעה 3:30 אחה"צ (אגב האשכנזים מחמירים ולא אוכלים מצא עשירה בער"פ).

כתוב בירושלמי שאסור לאכול מצה בערב פסח כי זה דומה לבא על ארוסתו בבית חמיו, כמו שארוסה אסורה לבעלה עד לאחר חופה ושבע ברכות, כך גם כאן אסור לאכול מצה אלא לאחר שבע ברכות, כך כתב האבודרהם. ומה הם שבע הברכות

• ברכת הגפן ב. ברכת הקידוש אשר בחר בנו ג. ברכת שהחיינו ד. ברכת אשר גאלנו ה. ברכת בורא פרי האדמה (על הכרפס) ו. ברכת המוציא ז. ברכת על אכילת מצה.

לגבי מצה מבושלת במרק, אפשר לאוכלה כאמור עד השעה העשירית מהטעם שלא יוצאים בה ידי חובת אכילת מצה, לכן מותר לאכול קניידלאך, וכן מותר לאכול מצה מטוגנת בשמן עמוק עד השעה העשירית, אבל מצה שמטוגנת במעט שמן זה אסור כי לא פג טעם המצה ממנה.

מי שרוצה להחמיר ולא לאכול מצה מבושלת תבוא עליו ברכה, כי ישנם פוסקים שמחמירים גם בזה, כך דעת כף החיים (סי' תע"א אות לד).

לגבי מצה רגילה לילדים קטנים מאוד שלא מבינים בסיפור יציאת מצרים מותר כל היום, אך אם הוא מבין אסור. בימינו זה בערך מגיל 4-5 שאז הוא לומד בגן או במעון על פסח.

לגבי חסה אף שהיא המרור שאנו אוכלים אין שום בעיה לאכול ממנה בערב פסח כל היום, אדרבא זה זכר לעינוי וכן ביצים, או חרוסת אין בזה שום בעיה הלכתית לאוכלם.

לגבי יין מותר לשתות עד שעה עשירית, כי היין סועד את הלב, הדין זהה גם במיץ ענבים. לכן עדיף לאחר שעה עשירית לא לשתות שום יין,

כל מה שאמרתי כעת זה מעיקר הדין אבל ישנם אנשים שאם יאכלו מעט הם לא יוכלו לאכול בערב החג שום דבר, לכן עדיף שימנעו מאכילה מוגזמת במשך היום.

יש נוהגים להתפלל בער"פ מנחה גדולה, וישנם 4 פעמים בשנה שבהם מתפללים מנחה גדולה, בערב כיפור, בחנוכה, בערב פסח, ופורים.

אח"כ קוראים את הסגולה של ר"ש מאוסטרופולי (נולד בעיר קוריץ שבאוקראינה בסביבות שנת הש"ס (=1600) ונרצח ב-ג' באב בגזרות ת"ח 1648 בעיר פולונה אימו היתה אחיינית של המהר"ל מפראג).

ידוע ומפורסם שמי שקורא את האיגרת הזו לפחות פעם אחת בשנה ינצל מכל רע, וידוע שבשנות השואה יהודים שקראו את האיגרת הזו ניצלו מציפורני אותם גרמנים ארורים, לדוגמא מסופר על האדמו"ר מערלוי שהרגיש שהגרמנים רדפו אחריו והיה כפסע בינו ובין המוות, עד שהוא קרא את האיגרת הזו אז הוא ניצל, והרב סיפר על סבו בעל התעוררות לתשובה שהיה בפטירתו בין 94 ובאותה שנה בה נפטר לא הספיק לקרוא את האיגרת, והנכד תלה את פטירתו בזה שהוא לא קרא את האיגרת הזו.

לגבי עשיית מלאכה לפני חצות אין שום בעיה, אבל לאחר חצות לא עושים מלאכה מפני שזה זמן הקרבת קרבן פסח, ואפי' בזמננו שאין הקרבת קרבן, בכל זאת האיסור במקומו עומד, כי אי אפשר להתיר איסור זה שכן הוא נעשה במנין ורק מנין חכמים כמו בזמן חז"ל יכול להתירו, גם נאמר שכל מי שעושה מלאכה אחר חצות אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה, לכן במספרה ישתדל לסיים את התספורת האחרונה קודם השעה 1 בצהרים.

ישנם מלאכות שכן מותר לעשותן לאחר חצות, אבל יש לזה שלושה תנאים מצטברים:

1. שעושה בחינם ולא בשכר.
2. שעושה זאת לצורך יו"ט.
3. מלאכה לא גמורה כמו תיקון כפתור, עשיית מכפלת למכנסיים, צחצוח נעליים, גיהוץ, תיקון בגד קרוע, זה מותר. לגבי הפעלת מכונת כביסה זה יותר בעייתי, אף שבפועל לא מכבסים ביד זה נחשב מלאכה.

בצהרים אני ממליץ לנוח גם אתם וגם הילדים בשביל לאגור כוחות ללילה הזה, אני אישית מתפלא מדוע לא תיקנו להישאר ערים כל הלילה כמו בליל הושענא רבה, ובליל שבועות, כי כל דיבור של סיפור יציאת מצרים הלילה הזה הוא מצוה, לכן היצה"ר עושה ככל יכולתו בשביל שנהיה עייפים ונירדם. אני מכיר אישית כמה אנשים שנשארים ערים בלילה זה ולומדים מדרשים וכו' עד תפילת שחרית אשריהם ישראל.

לאחר זמן ראיתי שבהגדת הרב מבריסק ששאל את השאלה הזו ולא ענה עליה כלום.

אבל אפשר ליישב זאת שמכיון שזה יו"ט, ואם אדם לא ישן כל הלילה הוא מצטער מכך ואין מצטערים ביו"ט לכן לא לא תיקנו להישאר ער כל הלילה, אבל גם לזה יש פתרון שאדם ישאר ער כמה שיכול ואם הוא מצטער אזי קיי"ל שמצטער פטור.

סימני ההגדה

קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד רחצה מוציא מצא מרור כורך שלחן עורך צפון ברך הלל נרצה

הגר"א מנה בערב זה 64 מצוות מעשיות, החל מתפילת ערבית עד סוף הלילה.

בקערה יש להניח מבעוד יום 3 מצות,  מרור, זרוע, ביצה, חזרת, חרוסת, כרפס, ויש לזה רמז ארחץ בניקיון כפי ואסובבה את מזבחך  "מזבחך" ראשי תיבות של  הסימנים של הסדר מ'צה מ'רור ז'רוע ב'יצה ח'רוסת כ'רפס.

תזכורת חשובה – שחיוב הסבה הינו: 1. בארבעה כוסות, 2. באכילת כזית של המוציא 3. אכילת כורך, 4. ובאפיקומן.

ההסבה עצמה היא להישען על הידית של הכסא ולשתות או לאכול במצב שנמצאים בירידה של 45 מעלות וזה מצב בין ישיבה לשכיבה.

קדש

כל אחד מבני הבית תופס כוס קידוש בידו [כי כולם חייבים בה לא כמו בשבת] ושומע את הקידוש מפי בעל הבית, ישנם עדות שאומרים את נוסח הקידוש יחד עם הבעה"ב, וכל אחד יעשה כמנהגו, וזוהי כוס ראשונה של הערב. צריך לכוין לצאת יד"ח קידוש ויד"ח כוס ראשונה  מארבע כוסות.

בכל ארבעת הכוסות צריך להקפיד שיהיה בהם כל דיני כוס, מלאה, לא חסרה, לא פגומה, נקיה.

לוקח את הכוס בשני ידיו ואח"כ משאיר אותה בימינו, לגבי איטר ישאיר בשמאלו לפי דעת האשכנזים, ולספרדים משאיר את יד ימינו.

דבר חשוב, יש לציין שבברכת הגפן צריך לכוון להוציא את הכוס השניה, ובשלישית לפטור את הרביעית, כי אנו הספרדים לא מברכים גפן על כל כוס וכוס כמו אשכנזים (רמ"א סי' תע"ד א) הם מברכים כי כל אחת מצוה בפני עצמה.

בברכת שהחיינו יכוון לפטור את כל מצוות הלילה הזה, ארבע הכוסות, מצה, מרור וכו'.

כמות השתייה היא רביעית, כמה זה רביעית, שיטת חזו"א זה 150 גר' כמנין כוס הגון, שיטת הגר"ח נאה זה 86 גר' כמנין כוס, ישנה שיטה שאומרת 81 גרם כמנין כוס בארמית זה כסא כמו שאומרים בחמרא גו כסא ומדאני אסא וכו'.

[יצויין שיש  עדות כמו התימנים הג'רבאים מתוניס וקהילת תאפילאלת ממרוקו, יש להם קידוש הארוך, זה קבלה מידם מתקופת הגאונים, ואכן נוסח זה מופיע בסדר רב עמרם גאון, גם רבינו שלמה אבן אלאחאדב נינו של הרא"ש הזכיר נוסח זה, הדפיסו דבריו לראשונה מכת"י בקובץ בית אהרון וישראל (גליון פח ניסן אייר תשס עמוד טז) השאלה היא איך הם מוסיפים מילים? אז כבר תירצו את זה מכיון שזה מעין הברכה לכן זה לא הפסק. כך תי' ר' יחיא צאלח בספר תכלאל עץ חיים בפירושו שם].

לכתחילה עדיף לשתות את כל השיעור של 81 גר', אבל מי שלא יכול לשתות מכל סיבה שלא תהיה, לפחות שישתה רוב רביעית, אבל מי שלא שתה אפי' רוב לא יצא יד"ח, לדוגמא כוס חד פעמית היא 180סמ"ק, צריך לשתות 81 סמ"ק, אבל אם שתה רוב רביעית דהיינו רבע כוס יצא בדיעבד.

לגבי ילד קטן ישתה מלוא לוגמיו של הילד עצמו, דהיינו פחות מרבע כוס חד פעמית 30-35 סמ"ק, אם קשה להם, אז יניח להם וכמה שישתו ישתו.

סוג היין עדיף יין יבש, אבל זה יכול לגרום עייפות וכדו', לכן יערב יין זה עם מיץ ענבים, אבל נשים וילדים יכולים לשתות לכתחילה מיץ ענבים, לגבי הכמות אפשר חצי יין וחצי מיץ ענבים, או שני שליש ושליש, ומי שקשה לו אזי ישתה הכל מיץ ענבים.

מי שיש לו בעיות של סוכר או של לחץ דם ישתה מיץ ענבים ללא שום תוספת סוכר או חמר מדינה, יש שכתבו שישתה  מיץ תפוזים או אשכוליות, כך כותב ר' שלמה זלמן אויערבך,(הליכות שלמה מועדים ח"ב דבר הלכה אות טז)  והרב אלישיב (הובאו דבריו בספר שבות יצחק על פסח פרק יא אות ד). אבל לספרדים צריך חמר מדינה שהוא קצת משכר, לכן יוסיפו לו קצת עראק כדי לצאת יד"ח ארבע כוסות.

לכתחילה עדיף יין אדום ולא יין לבן. המשנ"ב אמר שאם יש בעיה של עלילות דם ישתה יין לבן.

עדיף לשתות את היין בבת אחת ולא להפסיק באמצע, ולשתות את זה תוך כדי שיעור אכילת פרס שזה בערך 4 דקות, וכך ישתה את כל ארבעת הכוסות.

מי שחלילה היין מזיק לו, דהיינו שיכול להיות חולה מזה ודאי שהוא פטור מלשתות יין, אבל אם יהיה לו מעט כאב ראש וכדו' אזי עליו לדחוק את עצמו בשביל לשתות את ארבעת הכוסות.

יש דין מעניין שמובא ברמ"א (סי' תעג סעיף א) שלא השותה ימזוג אלא אחר ימזוג לו מכיון שזה מראה דרך חירות אבל זה לא לעיכובא.

דין נוסף זה שלא צריך לשטוף את הכוס בין שתיה לשתיה, אלא העיקר שהיא תהיה נקיה ללא מגע של שומן וכדו', אבל לפי המקובלים כן רוחצים את הכוס בין אחד לשני.

ורחץ

אחר הקידוש נוטלים ידיים לצורך אכילת הכרפס מכיון שמטבלים אותו במשקה, וכתוב בשו"ע שדבר שטיבולו במשקה טעון נטילה, וטעם נוסף בכדי לעורר את הילדים שישאלו למה נוטלים ידיים פעמיים.

מי שלא הכין חרוסת, יכול להכין חרוסת ביו"ט, מכיון שמלאכות של אוכל נפש הותרו לצורך היו"ט מלישה ואילך כמובא בשו"ע (סי' תצה סעיף ב) (אבל ביו"ט החל בשבת ישנה בעיה הלכתית בזה, איך בדיוק להכינה לפי הספרדים, ואיך מכינים אותה לפי האשכנזים ואין כאן מקומו)

כרפס

לוקחים מעט כרפס, לדוגמא חתיכה קטנה של 10-15 גרם ומטבילים אותו במי המלח מברכים אדמה ומכוונים לפטור את המרור, מהטעם שישנו ספק אם המרור טעון ברכה בתוך הסעודה או שברכת המוציא פוטרתו, וגם אם לא כיון לא יברך על המרור בורא פרי  האדמה בתוך הסעודה.

יש לזכור לא לאכול כזית מהכרפס, בכדי שלא להיכנס לספק ברכה אחרונה, בכל מצב אם אכל כזית מהמרור לא יברך ברכה אחרונה משום ספק ברכות להקל.

במאמר מוסגר מי שטעה וברך על נטילת ידיים, אזי בשביל שלא יהיה ברכה לבטלה יטעם מעט מהמצה ויכוין שהוא לא פוטר את ברכת האדמה שמברכים על הכרפס, ואם תשאלו הרי ברכת ענט"י מברכים אם הוא אוכל רק כביצה אז אפשר לומר שזה תחילת האכילה לכן זה בסדר, וגם אם תשאלו הרי עבר זמן עיכול, מ"מ אין הפסק לברכה ראשונה כל זמן שלא הסיח את דעתו כך כותבים המשנ"ב (סי' קפד ס"ק יז, ובכה"ח שם).

יחץ

יקח את המצה האמצעית ויחצה אותה לשנים, על פי הפשט אין הבדל באיזה צורה יהיה כל חלק, אבל הבא"ח מביא על פי הקבלה שצריך שיהיה חתיכה אחת בצורה של ד והחלק השני יהיה בצורה של האות ואו, והאמנם קשה לעשות זאת בפועל מפני שיש כאלו שיש להם מצות קשות, לכן כותב כה"ח (סי' תעג אות קיח) שדי אם יכוין במחשבתו שרוצה לבצוע בצורה כזו, (אגב יש להעיר אם אתם מארחים כמה ראשי משפחה עדיף שלכל משפחה יהיה שלוש מצות לפניהם, בכדי שגם הם יקימו מצות יחץ) חלק אחד גדול, וחלק אחד קטן, את החלק הגדול ישים במפה וישמור אותו לאפיקומן.

האמת היא שאנו צריכים להחביא אחד מהחלקים לאפיקומן, אבל זה יבלבל את הילדים ויוציא אותם מהריכוז, לכן מחביאים את החלק שהופרש לאפיקומן באמצע הסעודה.

מגיד

רבותי צריך לדעת שעיקר המצוה של המגיד הוא והגדת לבנך, וזה לא הזמן לפילפולים, אלא פשוט לספר ולספר וישנם הרבה תיאורים במדרשים כגון ילקוט מעם לועז וכדו', ולעשות חידונים ומי שיענה יפה יקבל אגוז או פרס כזה או אחר, כמובן הכל לפי גיל הילד ותפיסתו ולעשות את זה בשמחה ולא במתח ועצבים.

במשך כל קריאת ההגדה מגלים את המצות מכיון שאנו אומרים הא לחמא עניא, לחם שעונים עליו דברים הרבה, לכן המצה צריכה להיות גלויה.

הנשים יכולות גם לקרוא קטעים מההגדה, ואם אשה קשה לה לקרוא יכולות לצאת יד"ח ממה שהבעל קורא, אם ילד קורא את ההגדה הוא לא יכול להוציא יד"ח לא את הגדולים ולא את הנשים, מכיון שישנה דיעה שאומרת שגדולים חייבים מדאורייתא בסיפור יציא"מ, ואילו קטן חייב רק מדרבנן, ואין רבנן מוציא את הדאורייתא. וכן אשה לא מוציאה את הבעל יד"ח בסיפור ההגדה, כי י"א שחיובה מדרבנן ולא מדאורייתא, בכל מצב עדיף שכל אחד יקרא קטע אחד, וכולם יקראו איתו בלחש ואז לא תהיה כאן שום בעיה.

ישנם מקרים שהאשה מטפלת בילדים קטנים מאוד, ואז היא לא עוקבת אחר קריאת ההגדה, לכן לפחות בקטע של דברי רבן גמליאל עדיף שתאמר אותו יחד עם כולם פסח מצה ומרור.

דבר חשוב נוסף יש לציין, שבשעת ההגדה לא מדברים דברי חול ו/או פוליטיקה וכדו' דברים שאינם מעניין ההגדה.

רחצה

לאחר שסיימו את המגיד יש לנו את הרחצה, שזה נטילת ידיים לסעודה, וישנה בעיה כיון שנטלנו את ידינו לדבר שטיבולו במשקה יש ספק האם אנו צריכים ליטול שוב ידיים, ואולי ניכנס לברכה שאינה צריכה, ענט"י, ומסקנת הפוסקים שיגע במנעליו ויטול, אבל לדעת החזו"ע (עמוד סב) אין לו לטנף את ידיו אם ברור לו שהוא שמר את ידיו בנקיות, כי בכל זאת זה גורם לברכה שאינה צריכה, לכן העצה שאומר הרב זה שיבקש ממי שהסיח את דעתו משמירת ידיו שיברך ענט"י ויכוין להוציאו יד"ח.

במאמר מוסגר אני חושב מכיון שהמגיד הוא ארוך קשה מאוד שלא להסיח את דעתו, אשר על כן אני חושב שכל אחד יטול את ידיו ויברך ואין בזה שום בעיה.

מוציא מצה

באכילה זו של המצה מקיימים מצוות עשה דאורייתא של בערב תאכלו מצות, (שני פעמים בשנה ישנו חיוב כזה בערב פסח ובערב סוכות, האמנם לא אכחד מכם שלפי המשנ"ב (סי' תע"ה ס"ק מה) והגר"א במעשה רב (סימן קפה) יש מצוה כל פעם שאוכלים מצה, אבל אין על כך חיוב כמו שכתב הרוקח "מצות יאכל את שבעת הימים"

הסדר הוא כזה בעל הבית או כל מי שיש לו שלוש מצות לפניו, שתי השלמות והחצויה באמצע, ומברך המוציא לחם מן הארץ על שלושתם לאחר הברכה שומט את המצה התחתונה, ומברך על אכילת מצה, (המצה וחצי שנשארו בידו ואוכל כזית מהמצה העליונה ומהמצה החצויה, והטעם לזה הוא שהרי מעיקר הדין היה אמור לאכול מהמצה העליונה חתיכה קטנה, ומהאמצעית כזית, אלא שנחלקו הראשונים האם ברכת על אכילת מצה הולך על המצה העליונה או על המצה החצויה, ולכן בגלל הספק הזה אנו אוכלים כזית מהמצה העליונה וכזית מהמצה החצויה, כמבואר בסי' תע"ה ס"א.

יצויין ויודגש שעורך הסדר שברך הוא אוכל את השני כזיתים, אך יתר המסובים אין הם חייבים לאכול שני כזיתים אלא לכתחילה הם יכולים לאכול כזית אחד, כי רק לגבי העורך שהוא ברך את שני הברכות קיים הספק ולא אצלם.

לאחר שהעורך ברך על המצות הוא נותן מהמצה העליונה מעט לכל המסובים בכדי שיצאו כולם יד"ח לחם משנה.

צורת אכילת המצה היא שאוכלים את שני הכזיתות יחד, אבל זה קשה לביצוע לכן אפשרי לאכול בזה אחר זה.

לגבי השיעור של המצה הקשה היא השיעור שכתוב בהלכה, אבל בל נשכח שבהרבה מהמקרים ישנם פירורים שנופלים ו/או נתפסים בין השיניים כמה חתיכות לכן כדאי לקחת שיעור קצת יותר גדול בכדי שבטוח נאכל כשיעור.

בעל הבית צריך לאכול 20 גר' מהמצה העליונה ו20 גר' מהמצה החצויה וזאת מכיון ש20 גר' מצה שווה בנפח 27 גר'. אע"פ שיש מחמירים ללכת אחר המשקל הפיזי (חת"ס ועוד) אבל אנו הספרדים הולכים אחר הנפח אלא בכדי שיצא ידי חובת כל הדיעות גם שהוא אוכל משני הכזיתות ביחד יש את הכמות גם בנפח גם במשקל, ולזקן / חולה / וקטן אפשר להקל יותר ויאכלו בין 15-18 גר', כל מה שאמרתי לכם זה במצות קשות, אבל במצות רכות מכיון שזה דחוס יותר צריך לאכול 35 גרם מצה בכדי להגיע ל27 גר' בנפח, לכן בעה"ב יכול הן מהמצה העליונה והן מהמצה החצויה כל אחד מהם 35 גר' ואילו כל אחד מהמסובים יאכל מצה אחת של 35 גר'.

לגבי שקילה של המצות ושל המרור עדיף לשקול לפני החג, ואם לא שקל לפני החג יכול לשקול בחג עצמו במשקל מכאני ולא אלקטרוני, והסיבה שמותר לשקול מכיון שזה שקילה של מצוה כמבואר בשו"ע (סי שו ס"ז).

לגבי הזמן שצריך לאכול את הכזית, – האכילה צריכה להיות תוך זמן אכילת פרס שזה ארבע דקות לכתחילה, ובזקן וחולה עד 7.5 דקות, כך מביא החזו"ע (עמוד סו) והאורל"צ (עמוד קסו), אבל הסטייפלער בספר שיעורים של תורה לאכול את הכזית תוך 2 דקות ולא יותר מ4 דקות, ולגבי בעה"ב הוא יכול לאכול את שני הכזיתות עדיף בזמן של 4 דקות, ואם לא אז הוא יכול גם בזמן של יותר מכך.

לגבי להרטיב את המצות לחולה או לזקן רק באופן שאי אפשר אז ירטיב מעט, דהיינו שלא יתלבנו המים מחמת המצה, ואם גם זה קשה אפשר להרטיב במיץ יין וכו', משנ"ב (סי' תסא ס"ק יח) אך לאדם בריא אין להקל להטביל את המצה לא במים לא במיץ.

בשעה שהמברכים על אכילת מצה יכוין לפטור גם את המצה של כורך, והשע"צ אומר גם לפטור את האפיקומן (שעה"צ סי' תעז אות ד) בברכת אכילת מרור יכוין לפטור את אכילת מרור שבכורך.

לכן לא מפסיקים בדיבורי חול בשעת קריאת ההגדה עד אכילת הכורך כדי שברכת אכילת מצה וברכת על אכילת מרור יעלו גם כן לכורך וגם אם עבר ודיבר יצא יד"ח

לגבי מוציא מצה כורך אפיקומן צריך לאוכם בהסיבה ואם לא היסב חייב לחזור ולאכול שוב לכן צריך להיזהר בזה מאוד.

מרור

ישנם חמשה סוגי מרור והחסה היא המהודרת מכולן (מרן תעג ס"ה) אע"פ שחסה שלנו היא לא מרירה אבל אם היא נשארת בקרקע היא באמת נהיית מרה, לכן היום לוקחים חסה, וחוץ מזה תחילתה מתוק וסופה מר וגם העלים החיצוניים יותר מרים מהעלים הפנימיים, בצרפת לוקחים עולש.

האמנם ישנם פוסקים כמו החזו"א והאורל"צ והרידב"ז שאומרים לקחת את חסה שהיא מרה אבל אם לא מרגישים את המרירות לא יוצאים יד"ח, לכן אני מציע לקחת את העלים החיצוניים שבהם יש את הטעם המריר, האשכנזים לוקחים את החריין שהוא חריף מאוד והם טוחנים אותו ומערבים אותו בסלק, כי אי אפשר לאוכלו כמו שהוא, ויש מערבים אותו יחד עם חסה.

אופן אכילת המרור מטבילים את המרור בחרוסת ומנערים מעליו את החרוסת כדי להרגיש היטב את טעם המרור, ומברכים ברכת על אכילת מרור ואוכלים אותם ללא הסבה.

לדעת השו"ע (תעה ס"א) מטבילים את כל המרור בתוך החרוסת וכן דעת האורל"צ (ח"ג עמוד קעא) ואילו המנהג שלנו כיום זה להטביל רק חלק מהמרור בתוך החרוסת, וכ"כ החזו"ע (עמוד פט) והמשנ"ב (סי' תעה ס"ק יג)

שיעור הכזית באכילת המרור צריך לקחת 27 גר' חסה כיון שהנפח והמשקל כמעט זהים ומ"מ כדאי להוסיף עוד כמה גרם בשביל שלא לצמצם כי נתפס גם בין שיניים וכדו'

כורך

בעל הבית לוקח מהמצה התחתונה ושמים את המרור בתוך המצה כעין סנדוויץ החסה בפנים והמצה בחוץ גם אם עשה להיפך יצא יד"ח מטבילים בחרוסת ואוכלים את הכורך בהסיבה

הטעם כבר כתוב בהגדה זכר להלל שהיה אוכל בעיטוף כמו שכתוב על מצות ומרורים יאכלוהו האמנם אז בזמן ביהמ"ק היה חיוב מדוארייתא והיום אכילת מרור הוא מדרבנן כי אין קרבן פסח

לדעת השו"ע תעה ס"א קודם האכילה יאמר זכר למקדש כהלל וכך נוהגים הספרדים חזו"ע עמוד ק אבל הביאור הלכה (שם ד"ה ואומר) מקשה על שיטת השו"ע הרי אמירה זו מהווה הפסק בין ברכת אכילת מצה לאכילת כורך לכן מרן נדחק הביאור הלכה אומר שלא אומרים את זה בפועל ולכן האשכנזים יאמרו זאת לאחר אכילת הכורך

שלחן עורך

יערוך שולחנו ויאכל סעודת יו"ט בשמחה

אבל צריך להקפיד על כמה דברים

1. לא יאכל יותר מידי, כי אח"כ הוא לא יאכל את האפיקומן לתאבון אע"פ שהוא נאכל על השבע אבל בכל זאת צריך שיהיה מקום לאפיקומן, הנקודה המרכזית היא לא לאכול אפיקומן אכילה גסה כי אחרת לא יוצא יד"ח (משנ"ב תעו ס"ק ו)
2. בין הספרדים בין האשכנזים נוהגים שלא לאכול מאכלים צלויים בליל הסדר גזירה שמא יאמרו בשר פסח הוא ונראה כאוכל קדשים מחוץ לעזרה, אבל דברים שלא טעונים שחיטה אפשר לאוכלם כגון דגים צלויים וכדו', האמנם יש תימנים שכן אוכלים צלי בליל הסדר וכל אחד ינהג כמנהגו, אם בכל זאת אנשים רוצים לאכול צלי יצלה את הבשר ולאחר מכן יבשל אותו גם אם קצת מרגישים את טעם הצלי זה בסדר, כך מובא בחזו"ע (עמוד קג-קד) ובמשנ"ב תעו (ס"ק א)
3. בליל הסדר אסור לאכול את הזרוע כי הרי לא נהגו לאכול צלי בלילה זה, אבל מאידך אסור לזורקו שהרי מובא במשנ"ב (תעג ס"ק לב) בשם החיי אדם "רע עלי המעשה שזורקין הזרוע והוא ביזוי מצוה" אגב ישנם כאלו שאוכלים אותו למחרת וחלק ממנו שומרים בהקפאה למשך השנה כי זה סגולה לשמירה שהרי שיורי מצוה מגינים מן הפורענות.

צפון

לאחר שסיימו את השלחן עורך אוכלים כזית מצה מהאפיקומן מהיחץ שהצניע לאפיקומן ויתן לכל המסובים מן המצה שלפניהם זכר לקרבן פסח הנאכל על השבע – אכילת אפיקומן היא מדרבנן.

אכילת מצה קשה יאכל כמות של 27 גר' ובמצה רכה יאכל כמות של 35 גר'

כמו שאמרנו לא יאכל את האפיקומן אכילה גסה ואם אוכל אכילה גסה לא יוצא  יד"ח

לגבי זמן האכילה צריך להקפיד לאכול אותו לפני חצות כמבואר בשו"ע תעז ס"א וזה זכר לקרבן פסח שנאכל עד חצות כמובא במשנ"ב (שם סק"ו) ואם אפשר יאמר את ההלל גם לפני חצות כך כותב הרמ"א תעז ס"א

לגבי חיוב הסיבה צריך לאוכלו בהסיבה ומי שלא אכל בהסיבה צריך לחזור ולאוכלו שוב, ואם זה בלתי אפשרי כי הוא כבר שבע מכל האוכל אזי לא יחזור לאכול, כך מביא המשנ"ב (סק"ד) וחזו"ע (עמוד קח)

בנשים בכל מצב אפשר להקל שלא יחזרו ויאכלו פעם שניה.

לאחר אכילת האפיקומן כתב השו"ע (סי' תעח ס"א) שלא לאכול שום דבר אחר האפיקומן ובדיעבד אם אכל אחריו יחזור ויאכל עוד פעם אפיקומן כמובא במשנ"ב (שם ס"ק א) ואם כבר ברך ברכת המזון לא יחזור ויאכל עוד פעם את האפיקומן, (חזו"ע עמוד קיב)

ברך

מוזגים כוס שלישי ומברכים עליו ברכת המזון גם למאן דאמר שכוס של ברכת המזון לא טעונה כוס, אבל בליל הסדר כן מברכים על הכוס מכיון שיש לנו בלילה זה 4 כוסות, וכמו שאמרנו לעיל שצריך שיתקיימו בכוס זו כל התנאים דהיינו מלא ולא פגום.

לאחר ברכת המזון מברך בורא פרי הגפן ושותה כוס זו בהסיבה, אנו הספרדים צריכים לכוון בברכת כוס זו גם על כוס רביעית, האשכנזים מברכים גם על כוס רביעית.

חייב לשתות בהסיבה, ואם לא שתה, לספרדים – חוזר ושותה, נשים יכולות להקל שלא יחזרו לשתות. לאשכנזים – לא חוזר לשתות בהסיבה מכיון שאם  הוא היה צריך לחזור ולשתות הוא היה צריך לברך וזה נראה כמוסיף על הכוסות.

הלל

מוזגים כוס רביעי (לא חייב לשפוך את מה שנשאר מפעם קודמת אלא אפשר להוסיף על השארית הקודמת) וגומרים עליו את ההלל ולא לקרוא את ההלל מתנמנם ולא במרוצה ובמהירות כאילו זה משא כבד

מכיון שכוס זה גומרים עליו את ההלל היה עדיף לכתחילה להחזיק אותו כל זמן משך אמירת ההלל, אבל מי שקשה לו יגביה את הכוס בתחילת ההלל ובסופו (חזו"ע עמוד קיז), ולאחר הסיום שותים כוס רביעית בכדי שיוכל לברך ברכה אחרונה, ושוב אם לא שתה בהסיבה לפי הספרדים חוזר לשתות, ואילו לפי האשכנזים לא חוזר. לפי השו"ע לאחר שתיית כוס רביעי לא אוכלים ולא שותים כלום, אבל אם קשה לו יוכל לשתות קפה או תה (משנ"ב סי' תפא סעיף קטן א ) חזו"ע עמוד יב אגב עדיף ללא סוכר אבל מי שלא יכול יתן מעט סוכר בתה

נרצה

יש נוהגים לקרוא את כל הפיוטים המצורפים בהגדות כגון אחד מי יודע וחד גדיא אני רק רוצה שתדעו בפיוט חד גדיא נאמרו ע"ז הרבה פי' ויש כאלו שמתלוצצים ע"ז כתב הגאון חיד"א בספרו חיים שאל סי 'כח שאחד חייבוהו נידוי בגלל שהתלוצץ על פיוט זה אנו הספרדים נוהגים לומר גם שיר השירים.

רבותי לסיום אני רוצה לומר זה אחד הלילות החשובים ביותר בלילות השנה אם לא הלילה הכי חשוב שבו יש לנו הרבה מצוות מדאורייתא ומדרבנן מה שאין את זה בכל לילות השנה, ואני יודע שדוקא בגלל זה היצה"ר מנסה בכל כוחו ליצור מתח ומריבות, ולפעמים גם על דברים נכונים, אבל בלילה הזה עלינו להיות במצב של נחת ורגיעות כדי לא לתת ליצה"ר להיכנס ולהפריע.

לגבי לעסוק בתורה עד שתחטפנו שינה זה לא המלצה אלא זו חובה, שכן כל רגע ורגע שהוא לומד מעניין יציאת מצרים הוא מקיים מצוות עשה, מלבד לימוד תורה גם מצוות סיפור יציאת מצרים. ישנם מקומות בארץ וגם כאן בישוב ישנם כאלו שמהדרים ללמוד תורה במשך הלילה ולהתפלל עם הנץ החמה אשריהם ישראל.

ולמי שבכל זאת רוצה ללכת לישון ידע שמעיקר הדין אין צורך לקרוא קריאת שמע שעל המיטה כי זה לילה השמור מן המזיקים, אבל המקובלים אומרים שכן לקרוא קריאת שמע שעל המיטה קודם חצות, וכך כותב גם הבא"ח (שנה א פרשת צו סעיף לח).

לגבי ברכת המפיל תלוי אם הוא הולך לישן קודם חצות – יברך בשם ומלכות, אבל אם הולך לישן לאחר חצות כמו שרוב העולם נוהגים אזי קורא ללא ברכת שם ומלכות, לאשכנזים אין הבדל אם זה קודם חצות או לאחר חצות תמיד יברך בשם ובמלכות.

בברכה

יגאל אלון

הכיו שותפים בהחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה