פנייה להוצאה לפועל לגבות חוב שניתן עבור צ'ק ביטחון

שאלה:

ראובן לקח הלוואה משמעון ואחת התקנות של הגמ"ח זה להפקיד צ'ק ערבון, בהגיע מועד הפירעון ראובן לא החזיר את ההלוואה במועדה גם לאחר אזהרות חוזרות ונשנות. שמעון הפקיד את הצ'ק והצ'ק לא כובד בבנק, ומשכך, שמעון שואל  האם הוא יכול להוצל"פ, או שיש לאסור משום דנחשב לתביעה בערכאות?

תשובה:

בהרבה בתי דינים נהוג שתובע בא עם צ'ק, מודיעים ללווה שיש שטר או צ'ק, ואם יש לו טענה נגד זה, שתוך כמה ימים יכול לטעון טענותיו בבי"ד, ואם לא בא לטעון, מתירים למחזיק בצ'ק לממש את השטר בהוצאה לפועל. אופציה שניה זה לפנות להוצל"פ ולבקש לעשות עיקול על נכסי הלווה עד שיתן את הכסף.

נימוקים:

מובא בגמ' (ב"ק כז:) מחלוקת אמוראים אי עביד איניש דינא לנפשיה או לאו, ופסק ברמב"ם (סנהדרין ב, יב) יש לאדם לעשות דין לעצמו אם יש בידו כח, הואיל וכדת וכהלכה הוא עושה אינו חייב לטרוח ולבוא לבית דין, אע"פ שלא היה שם הפסד בנכסיו אילו נתאחר ובא לבית דין, לפיכך אם קבל עליו בעל דינו והביאו לבית דין ודרשו ומצאו שעשה כהלכה ודין אמת דן לעצמו, אין סותרים דינו, וכך נפסק בשו"ע (חו"מ סי' ד). בתרומת הדשן (סי' דש) הקשה מדוע אסור לתבוע חוב שעברה עליו שמיטה, לכאורה שיהיה מותר ע"י שיתבע החוב בערכאות, עפ"י דברי רש"י (גיטין לז: ד"ה דתלי ליה) שיכול המלוה לתלות את הלווה על העץ עד שיאמר במתנה אני נותן לך, ואין כאן לא יגוש כיון שלא תבעו בבי"ד, וכיון שערכאות אינם בי"ד יהיה מותר לו לכופו על ידם, ותי' וז"ל: "יש לומר דאפי' שרי לכופו בזרוע ובגבורות יד אפ"ה על ידי נכרים אסור לעשויי, דכה"ג כתב המרדכי דאפי' במידי דדינו כל דאלים גבר אין לתקוף ולאלם אחד על חבירו על ידי נכרים כלל, ומכוער הדבר לעשויי ע"י נכרים, וכן נפסק ברמ"א (סי' ד).

השאלה כעת היא האם גביית צ'ק בהוצל"פ נחשב כתביעה בערכאות?

קיי"ל שיש איסור בתביעה בערכאות, אבל בגביית צ'ק ע"י הוצאה לפועל לא שייך איסור זה, דמלשון התרומת הדשן נראה דהאיסור הוא דהוי אלימות טפי מאשר הוא בעצמו יעשה דין, המבואר מדבריו שהאיסור הוא לא עצם הפניה לערכאות, אלא בגלל אופי הגבייה ע"י גוים שזה גבייה אלימתא, אבל כיון שפונים להוצל"פ זה עזרה למחזיק הצ'ק שיוכל לגבות זאת, דהיינו לאחר שחזר הצ'ק אז ההוצאה לפועל נותנת לו זכות לגבות הצ'ק מבעל החשבון, וזה לא נחשב כעושה דין לעצמו, דרק גובה את החוב דחייב לו. זאת ועוד, דבנותן צ'ק עבור הלוואה יש יותר סיבה להתיר לפנות להוצאה לפועל, כיון שלמקבל הצ'ק יש אפשרות לגבות ישירות מהבנק, ולכן יש להחיל בזה את כל כללי ודיני הצ'ק הנוהגים בכללי המסחר של גביית הצ'ק, ובאופן רגיל יש צורה פשוטה של גביה שניגש אל הבנק ופודה הצ'ק, אבל יש עוד צורת גבייה שזה לגשת להוצאה לפועל, אבל זה סך הכל סוג של גביית צ'ק, ולא כתביעה בערכאות.

ישנם מקורות בפוסקים שמתירים זאת, יעויין בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' סה) שהביא בשם הדעת קדושים שבטארטין [כעין צ'ק בזמנינו] שאין עליהם טענות ומענות מותר לתבוע בערכאות מבלי רשות בי"ד. אבל בתשובה אחרת (ח"א סי' פט) הביא בשם הדע"ק באופן אחר "דבמה שהנתבע מודה שחייב ואין עליו התדיינות כלל, מדינא א"צ רשות בי"ד כי כעת אין כח ב"ד יפה, ורק מידת חסידות להודיע לבי"ד והם יתנו לו תיכף רשות לגבות חובו בערכאות של גויים, וכתב ע"ז שעפי"ז נוהג שרואה שהנתבע מודה על חובו רק משתמט מלשלם, והתובע תבע בכח טראטע, עושה פשרה גם בלי רצון הצדדים להחזיר ההוצאות כפי ראות העין, וכן שדבריו אלו אין להם ראיה בפוסקים, אבל לפי שבעוה"ר נחשב כהיתר לתבוע, ואין הבי"ד נותנים סירובים, כדאי הוא הגה"ק לסמוך עליו" עכ"ל.

לעומת זאת מובא בשו"ת אבן ישראל (ח"ח סי' צה) דמי שיש לו צ'קים מבעל חוב שאינו משלם לו חובו, אי מותר ללכת להוצל"פ, והשיב דיש בזה איסור של לקיחת משכון שלא ע"י בי"ד דזה איסור דאורייתא, וכן יש לחוש מדינא דמסדרין לבע"ח, וההוצל"פ לא מניחים לו מה שצריך על פי דין להניח, ודן שם באריכות, ולבסוף מסיק דבצ'קים של הלווה בודאי אסור בלקיחת משכון בלי בי"ד, דאיכא איסור לאו דלקיחת משכון, וגם צ'קים של מקח וממכר נמי היכא דזקף עליה במלווה איכא איסורא, ואפי' לא זקפו עליו במלווה, מ"מ איכא שאלה של מסדרין לבע"ח, דאיכא ב' דעות בשו"ע (סי' צז) וצריך לחוש להני דס"ל דגם במסחר ובשכר שכיר נמי איכא דינא דמסדרין, והיכא דגובין ממנו יותר הוה שאלה דגזילה כיון דיש לו זכות ע"פ התורה לסדר לו. וכן פסק בשו"ת שבט הלוי (ח"י סי' רס"ג אות ג) היינו שגם שמתירים לפנות להוצל"פ בתנאי שזה עומד בקריטריון של חו"מ (סי' צז),

וראיתי בשו"ת מהר"ש (ח"ז סי' קלג אות ב) כתב "ובדבר לעשות הוצאות בערכאות בלי רשות בי"ד על "וועקסיל" [צ'ק] לפענ"ד קשה להתיר, ומה שהביא בשם הדע"ק, דבשטר שיש חיוב ברור הוא רק מדת חסידות, באמת קשה לסמוך ע"ז דשם משמע דרק באם רואים שבשאט נפש לא רצה לשלם אז חייב לשלם הוצאות, אבל בעיתים הללו לפעמים באמת אין ביכולת הלווה לשלם ה"וועקסיל", ובדיני ישראל צריך לוותר לו על הזמן כמפורש בחו"מ (סי' ק')," היינו דס"ל למהר"ש דכיון דגם שיש חוב יש גם הלכה באיזה צורה ובאיזה זמן גובים, לכן לפני שפונים לערכאות צריכים לבדוק ולברר בדיני התורה מה הדין בזה, והאם אפשר לגבות. וכך נהגו בהרבה בתי דינים שתובע בא עם צ'ק, או אפילו גמ"ח שמגיע עם שטר הלוואה, מודיעים ללוה שיש שטר או צ'ק, ואם יש לו טענה נגד זה, שתוך כמה ימים יכול לטעון טענותיו בבי"ד, ואם לא בא לטעון, מתירים לו לממש את השטר בהוצאה לפועל.

אופציה נוספת יש באופן שחושש מהפסד יכול לפנות מיד להוצל"פ לבקש מהם לעשות עיקול, שכן, הובא במנחת פתים (סי' כ"ו א') בשם הרמ"ע מפאנו (סי' נא) שבמקום פסידא כגון שהלוה מבזבז נכסיו ואם ימתין המלוה לרשות ב"ד בתוך כך יבזבז הלוה נכסיו, יכול לעשות עיקול בערכאות. ואח"כ ילך עם הלווה לדין, דכמו במקום פסידא עושה אדם דין לעצמו, כך גם כאן יוכל לפנות להוצל"פ שיעשו עיקול. וכן כתב בשמו בדברי גאונים (כלל פ, סי' ו) "דבמקום פסידא מותר לעקל בערכאות, ואחרי שבעו"ה אזלה יד מישראל ורבו המבריחים את נכסיהם ונועלים דלת בפני לווין, ראינו לכל גדולי רבותינו נותנים רשות לעקל בדיני עכו"ם לממון הנתבע ביד הנפקד וכו', ואח"כ יסדרו טענותיהם בפני הדיינים, ופשיטא שלא הוצרכו לכך אלא במקום שאין דבריהם נשמעין כל הצורך ובכה"ג סברא הוא ותורה שלמה ליכא לספוקי עלה, ועל זה סמכנו פעמים רבות שבא מעשה לידינו".

בברכה

יגאל אלון