קבלן שיפוצים שלא סיים את עבודתו

שאלה

ראובן שכר קבלן לצורך שיפוץ דירתו, כמובן שהוא קבע מחיר, לוח תשלומים, ולוח זמנים.

הכל התקדם לשביעות רצונו, אך לקראת שלב הגימורים הסופיים הקבלן התמהמה מלהגיע לאתר ולסיים את העבודה.

וכבר ידוע בשער בת רבים ששלב זה הוא הקשה ביותר לביצוע, שכן התשלום עליו הוא לא גבוה, ולכן יש קבלנים רבים שאינם אוהבים להשלים את השלב הזה.

ומכאן עולים כמה שאלות,

מהם זכויותיו של ראובן במקרה שהקבלן לא משלים את חיוביו?

האם ישנה אפשרות לעכב את כל שכרו?

האם ראובן יכול לקחת קבלן אחר ולהוריד משכרו של הראשון כל מה שיקח הקבלן השני?

זאת ועוד, מכיון שהקבלן כבר מנוסה ברמאות, במידה והוא כבר גבה מראובן את כל התשלום, והוא לא רוצה להחזיר לו את הכסף האם מותר לראובן להטעות את הקבלן באיזה אופן, בכדי שהוא יקבל בחזרה את הכסף המגיע לו?

תשובה

ראובן רשאי לשכור פועל אחר לצורך סיום העבודה, והוא יכול להפחית משכרו של הקבלן הראשון לצורך תשלום לפועל השני, אם העבודה יקרה יותר.

כמו כן הוא רשאי להטעותו ע"י שיאמר לו שייתן לו סכום יותר גבוה לסיום העבודה וכשיסיים ישלם לו את מה שסיכמו בתחילה.

שני סוגי פועלים בהלכה, שכיר יום, וקבלן.

יאמר כבר עתה שישנם בהלכה שני סוגי 'פועלים', שדיניהם שונים זה מזה:

א) 'שכיר יום' – פועל שנשכר לעבוד בזמן מסוים, והוא מקבל את שכרו לפי זמן העבודה, ולא לפי הכמות שהספיק בעבודה.

ב) 'קבלן' – פועל שנשכר להשלמת פעולה מסוימת, ושכרו הוא על השלמת הפעולה, ואין לבעל הבית קפידא מתי יבצע את המלאכה.

והנה חז"ל אמרו, ש'שכיר יום' הוא דומה לעֶבֶד, משום שהוא משועבד לעבוד בזמן פלוני לצורך בעל הבית, אך 'קבלן' אינו דומה לעבד, משום שאינו חייב לעבוד בזמן מסוים, ושכרו הוא רק על השלמת המלאכה, ולכן הוא דומה ל'מוכר', שמוכר לבעל הבית את תוצאות מלאכתו.

ובנוגע לפועל שחוזר בו באמצע המלאכה ומסרב להמשיך ולעבוד, יש חילוק בין 'שכיר יום' ל'קבלן', מכיון ששכיר יום דומה לעבד, הרי עליו אמרה התורה (ויקרא כה, נה) 'כי לי בני ישראל עבדים', ודרשו חז"ל (ב"מ י.) 'ולא עבדים לעבדים', שרשות היא ביד הפועל לחזור בו באמצע העבודה, ובעל הבית צריך לשלם לו כפי מה שעבד עד עתה (חו"מ סי' שלג, ג) ואמנם יש לבעל הבית תרעומת עליו, כמבואר שם סעי' א, ולהרבה פוסקים יש בזה גם משום 'מחוסר אמנה'. כמובא בסמ"ע (ס"ק א' ובפרישה) ובשו"ת חתם סופר (חו"מ סי' קכב והובא בפתחי תשובה סק"ח). ויעויין עוד בספר משפטי החושן שכירות פועלים (סימן שלג, ג אות מז בבאר חיים – ביאורים עמ' קד).

לעומת זאת, קבלן אינו רשאי לחזור בו באמצע המלאכה, ואם חזר בו – ידו על התחתונה.

כלומר, שאם בעל הבית נאלץ לשכור עתה פועלים במחיר יקר יותר לגמור את המלאכה הוא יכול להוריד זאת משכרו של הקבלן שחזר בו, והביאור הוא שהקבלן השתעבד לכך בתחילת עבודתו שאם יחזור בו יהיה שכרו משועבד להשלמת המלאכה (סי' שלג, ד), והשעבוד הוא רק עד גובה שכרו, אך אם התייקר שכר הפועלים עד שהוא יותר משכרו, אינו צריך לשלם מכיסו לבעל הבית. (ש"ך ס"ק כא).

ואף אם כבר שילם לקבלן, יכול לחזור ולהוציא ממנו את השכר שנאלץ לשלם לפועל השני (שם סעי' ה).

ונחלקו הפוסקים אם אפשר לכפות את הקבלן גם להמשיך לעבוד, או שהשעבוד הוא רק על שכרו של הקבלן, שיוכל לשכור מתוכו פועל אחר (ש"ך סק"ד), ומחנה אפרים (שכירות פועלים סי' ה) ונתיבות המשפט (סי' קפא סק"ה בביאורים) ומנחת פתים (אריק, סי' שלג סעי' ד).

ולפי זה, יוכל ראובן לשכור פועל אחר להשלים את העבודה, ולנכות משכרו של הקבלן הראשון מה שהוא יצטרך להוסיף לשני. ודין זה נכון אף אם כבר שילם את מלוא הסכום לקבלן הראשון.

ולגבי מה ששאלנו האם מותר לראובן להטעות את הקבלן?

התשובה לזה היא שמבחינה מציאותית רחוק הדבר לומר שראובן יצליח להטעות את הקבלן באופן שהוא יקבל את כספו חזרה, שכן, הקבלנים בדרך כלל 'מנוסים ברמאות' ומכירים הרבה קומבינציות כך שזה לא פשוט כלל ועיקר.

אמנם מעיקר הדין, נראה שמותר לראובן לעשות כן, וכפי שהתבאר כבר לעיל שפועל 'שכיר יום' רשאי לחזור בו באמצע העבודה, ואינו מפסיד משכרו בחזרה זו.

אמנם, אם בחזרה זו הוא גורם 'דבר האבד' לבעל הבית ששכרו, הדין הוא שאסור לו לחזור.

'דבר האבד' היינו דבר שיתקלקל אם לא יעשנו הפועל, ואין שהות לבעל הבית לשכור פועל אחר תחתיו לעשותו. וזה בין בדבר שהוא הפסד ממוני [כגון פשתן השרוי במים, שאם לא יוציאוהו עכשיו – יִּפָסֵד] ובין בדבר שהוא ביטול רצונו של בעל הבית [כגון ששכרו לנגן בחתונה, שאחר שעבר זמנה, אין צורך בעבודת הפועל].

פועל החוזר בו ב'דבר האבד', רשאי בעל הבית להטעותו בכדי שלא יחזור בו.

פועל החוזר בו ב'דבר האבד', רשאי בעל הבית להטעותו בכדי שלא יחזור בו. והיינו שיציע לו שישלם לו יותר ממה שפסק עמו בתחילה, אך כשיבא לגבות את שכרו – אין בעה"ב צריך לשלם לו אלא כמו שסיכמו מראש ואפילו אם כבר שילם לו, יכול להוציא מידו. (חו"מ סי' שלג, ה).

ולגבי 'קבלן', יש שכתבו שכיון שקבלן אינו רשאי לחזור בו כמבואר לעיל הרי לעולם כשקבלן חוזר בו, רשאי בעל הבית להטעותו (ש"ך שם ס"ק כט), והמחנה אפרים (שכירות פועלים סי' ה') כתב שזה תלוי בפלוגתא אם בעה"ב יכול לכוף את הקבלן להמשיך לעבוד. ואם עשו קנין לתחילת המלאכה, יכול להטעותו אך תחילת פירעון אינו נחשב קנין לעניין זה. (חכמת שלמה סי' שלג סעי' ג).

אך יש החולקים וסוברים שההיתר להטעותו לא נאמר אלא בדבר האבד כן העלה בנתה"מ (שם ס"ק י).

ויש שכתבו שאכן אינו רשאי להטעותו, אך יכול לשכרו בסכום גבוה עד כדי כל דמי העבודה שסיכם עמו מתחילה, וכשיבא לגבות שכרו, יפחית לו משכרו ה'ראשון' את מה ששילם לו בשכירות ה'שניה', שהרי קבלן החוזר בו רשאי בעה"ב לשכור עליו פועלים ביוקר, ולהפחית משכרו מה שהוצרך לשלם להם, ולא גרע מה שמשלם לקבלן עצמו ממה שהיה משלם לפועל אחר, ונמצא שלא שילם לו אלא כפי שסיכמו ביניהם מראש כן העלה בשו"ת דבר אברהם (כהנא- שפירא, ח"ג סי' כא) ויעויין עוד בעניין זה בחזון איש (ב"ק סי' כג סקל"ב).

אמנם, אם הקבלן שאינו מבצע את עבודתו גורם לבעה"ב הפסד כספי כגון:

שבינתיים הוא צריך לשכור דירה אחרת בוודאי הוי דבר האבד, ורשאי להטעותו. ולכן, בנידון דידן, שהקבלן לא מוכן להשיב את הכסף, הרי זה דבר האבד, וראובן רשאי להטעותו, ואף אם הקבלן "חרדי" ואמור להיות ציית דינא, לפעמים הסכום הוא כה קטן, שאינו מצדיק את המאמץ להתדיין עליו בדין תורה, וממילא אף זה נחשב דבר האבד.

בברכה

יגאל אלון 

לתרומה ושותפות בזיכוי הרבים הכנסו כעת תרומה לכתר תורה