קניין חצר במשרד שכור: שאלת הלכה ותשובה מפורטת

לוי בעל החברה זכה בחפצים שהיו מונחים במשרד, ואסור לראובן מנהל הרכש לאפשר לשמעון בעל המשרד לקחת את המדפסת בלא לקבל את הסכמת בעל החברה ששכר את המשרד. נימוקים: ראובן עובד כמנהל רכש בחברת הייטק, לאחרונה הם שכרו שלושה משרדים במגדלי ב.ס.ר בבני ברק משמעון, כשהגיע ראובן הוא ראה שבעל המשרדים השאיר מספר פריטים משרדיים כגון: מדפסת מקצועית, וכן כסא משרדי מעור, ועוד מספר פריטים. ראובן התקשר לשמעון בעל המשרד ויידע אותו על הפריטים, ושמעון ענה לו כי אין לו צורך בחפצים הללו ושיעשו בהם מה שהם רוצים אפי' להשליכם לפח. לאחר כשעה שמעון בעל המשרד מתקשר באופן בהול ואומר לראובן שהוא מעוניין במדפסת והוא מבקש לבוא לקחתה ראובן שואל האם יש לאפשר לשמעון לקחת את המדפסת או שהיא כבר שייכת ללוי בעל החברה ששכר את המשרד ש"זכה" בה מדין קניין חצר. כאן צריך לבדוק האם זכה לוי בעל החברה ששכר את המשרדים בדין קניין חצר או לא. אנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שחצירו של אדם קונה לו אפי' שלא מדעתו, דהיינו כל חפץ שהוא רוצה ומעוניין לקנותו החצר קונה לו אף אם בעל החצר אינו נמצא בתוכה או לידה כל שהיא משתמרת לו כמובא בחו"מ (סי' רמג סעיפים כ-כא) ויעויין גם בנתיבות משפט (סי' קצז ביאורים סק"ד) דין זה הוא בין במציאה (סי' רסח סעיף ג) ובין במתנה (סי' רמג סעיף כ) ואפי' במקח (סי' ר סעיף א) אמנם במקרה שלנו הדין יכול להיות שונה משני טעמים ראשית: קניין חצר נאמר בחצר השייכת לבעלים, אך בחצר שכורה נחלקו הראשונים האם קונה לשוכר או לא. לדעת הרמב"ם (שכירות פ"ו הלכה ה) ובשו"ע (סי' שיג סעיף ג) שחצר שכורה אינה קונה לשוכר אלא למשכיר שהוא הבעלים על גוף החצר, ואילו לשוכר אין לו אלא זכות שימוש בה. אך דעת שו"ת הרא"ש (כלל א סי' א) וכן נפסק בשו"ע (סי' רס סעיף ד) שחצר שכורה קונה לשוכר. אבל יש מי שכתב שאם יש מקנה המתכוון לקנות לשוכר קנתה לו חצירו אף לדעת הרמב"ם כך כתב הש"ך (סי' שיג סק"א) ויש מי שכתב שחצר השכורה אינה קונה לשוכר אלא מדעתו אך אם אין מתכוין לזכות היא זוכה למשכיר כך כותב הש"ך (שם במהלך השני), ובנתיבות משפט (פתיחה לסי' ר) ויעויין גם בבית מאיר (פוזנר, אבהע"ז סי' קלט סעיף א) ויש לעיין אם די בדעתו של ראובן מנהל הרכש לזכות בחצר או שצריך את דעתו של בעל החברה כותב בנתיבות משפט (סי' קצב סק"ו) שחצר אינה זוכה לשוכר אלא אם עשה בה קניין בגופה כגון: קניין כסף, שטר, וחזקה. אך אם קנה ע"י שימוש לא זכה בגופה של החצר אלא בזכות השימוש בה. ולכן אין לו בה זכות קניין חצר. זאת ועוד, נחלקו הפוסקים האם קניין חצר נאמר רק כשהחצר היתה שייכת לבעלים ואח"כ הגיע החפץ הנקנה ונכנס לתוכה, או שהחצר קונה גם באופן שהחפץ היה מונח בחצר עוד קודם שנעשית שייכת לבעלים. דעת הש"ך (סי' קצח סק"ז, וסי' רב סק"ג) שחצר אינה קונה אלא חפץ שנכנס בה אחר שנעשתה רשותם של הבעלים, ויש שחולקים וכותבים שזה אפי' אם אין בכוונתם לקנות את החצר ואת החפץ כאחד אלא בזה אחר זה (שיטמ"ק הובא בקצוה"ח סי' קצח סק"ב) אמנם החזו"א (ב"ק סי' ג אות יד) חולק וסובר שבכה"ג אף לדעת הש"ך קנה. אך יש חולקים וסוברים שאפשר לקנות בבת אחת את החצר ואת החפצים הנמצאים בתוכה, כך כתב בקצות החושן (שם) ונתיבות משפט (סי' רב סק"א) ישנה מחלוקת נוספת בפוסקים האם האדם יכול לקנות ע"י חצירו חפץ המופקד בה דעת הט"ז (סי' קפט סק"א) שחצר אינה קונה פקדון, ועיי"ש בקצוה"ח (סק"א). אך י"א שחצר קונה אף בכה"ג עיין בשו"ע (סי' רמא סעיף ב) ובאמרי בינה (אויערבאך, קונטרס הקניינים קניינים סי' ג) ונחל יצחק (הלואה סי' עג סק"ה) וראה בנתיבות משפט (פתיחה לסי' ר) אך במקרה שלנו השוכר את המשרדים אינו נפקד שהרי לא קיבל שמירה על החפצים שנשארו ולא הרשה לבעלים להשאירם שם ולכן לכו"ע יכול לקנותם בחצר. ולמעשה כיון שלדעת פוסקים רבים בעל החברה קנה את המדפסת והוא נחשב מוחזק במה שמונח בחצירו אף במקרה של ספק, (יעויין בנתיבות המשפט סי' קלח סק"ב, ובקצוה"ח סי' רב סק"ז) הרי שאסור לראובן מנהל הרכש לאפשר לשמעון בעל המשרדים לקחת את המדפסת בלא לקבל את הסכמת בעל החברה ששכר את המשרד. בברכה יגאל אלון.