אילו חששות הלכתיים עיקריים קיימים בשחיה בשבת?

החששות העיקריים כוללים חשש כיבוס הבגדים, חשש סחיטת מים מהשיער והבגדים, חשש טלטול מים על הגוף, וכן חשש של זלזול בכבוד השבת.

מהו חשש 'סחיטה' בהקשר של שחיה בשבת?

חשש סחיטה מתייחס לפעולת הוצאת מים מהשיער או מהבגד לאחר השחיה, הנחשבת למלאכה האסורה בשבת. פעולה זו אסורה גם אם נעשית באופן עקיף.

מדוע שחיה בשבת עלולה להיחשב כ'זלזול בכבוד השבת'?

שחיה בשבת עלולה להיחשב כזלזול בכבוד השבת, כיוון שהיא נתפסת כפעילות של חול ובידור שאינה הולמת את קדושת היום ומטרותיו הרוחניות.

האם מותר לשחות בבריכה בשבת? פסיקת הלכה מקיפה

Q: האם מותר לשחות בבריכה בשבת?

שחיה בבריכה בשבת אסורה על פי ההלכה, וזאת מחששות שונים כגון כיבוס, סחיטה בשיער ובבגד, וטלטול מים, כפי שמצוין בתמצית דברי הילקוט.

הרב אלון בן שבת

שלח תודה

האם מותר לשחות בבריכה בשבת?

האם מותר לשחות בבריכה בשבת? באופן כללי, יש לדון בכמה וכמה עניינים וחששות הלכתיים הנוגעים לשחייה בבריכה בשבת, כפי שכתב מרן הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א בילקוט יוסף (החדש שבת כרך ב עמוד יח ואילך).

מהי התשובה ההלכתית לשחייה בבריכה בשבת?

התשובה ההלכתית לשחייה בבריכה בשבת מורכבת וכוללת דיון בכמה וכמה עניינים וחששות, כפי שפירט מרן הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א בילקוט יוסף (החדש שבת כרך ב עמוד יח ואילך). נביא כאן את הדברים והחששות שיש לדון בהם בקיצור נמרץ.

התעמלות בשבת

יש שאסרו מצד איסור התעמלות בשבת בכך שהוא שוחה בבריכה, אולם יש לומר דכיון שאין כוונתו בזה לשם התעמלות אלא לצורך הנאתו בלבד אין לאסור.

איסור לשוט על פני המים

כתב שולחן ערוך סימן שלט סעיף ב, אין שטין על פני המים אפילו בבריכה שבחצר מפני שכשהמים נעקרים ויוצאים חוץ לבריכה דמי לנהר. ואם יש לה שפה סביב מותר דכיון דאפילו נעקרו המים השפה מחזרת אותם למקומם הוי ליה ככלי וליכא למיגזר ביה שמא יעשה חבית של שייטין.

הלכך בבריכה שלנו שיש לה שפה גבוהה סביב מותר, אולם ישנן בריכות שהירידה אליהן היא במדרון תלול, או שהמים מגיעים ממש עד שפת הבריכה, ובעת השחיה המים יוצאים לחוץ, ובהן יש איסור של אין שטין על פני המים.

סחיטה בשיער בשבת

בגמרא שבת קכח: רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו אין סחיטה בשיער, אולם הרמב"ם כתב דעכ"פ אסור מדרבנן לסחוט השיער.

ולפיכך גם כשרוחץ פניו בבוקר יום השבת יש ליזהר שלא לסחוט המים מזקנו וכ"כ הבן איש חי (פקודי סעיף ח) והמשנה ברורה ( הסימן שכ ס"ק נה) ולכן יש לנגב השיער במגבת המיוחדת לכך לניגוב וינגב לאט לאט בנחת ולא בחוזק.

חשש תולש בשיער

כתב מהר"ח פלאג'י (רוח חיים סימן שכאס ק"ב) שיש להזהיר לרוחץ פניו שלא ישפשף בידו שיער הראש והזקן ולגרום תלישת השיער, והביא מעשה מהאר"י ז"ל שפעם אחת שגג והניח ידו יל זקנו בשבת, ולא הוציאה משם עד מוצאי שבת, אולם בשו"ת יביע אומר (חלק ה או"ח סימן ל אות ז) כתב להקל בזה מעיקר הדין, והמחמיר תע"ב ע"ש.

חשש סחיטה בבגד ים

כתב הרמ"א סימן שב סעיף ט וז"ל: ובגד שאין עליו לכלוך מותר לתת עליו מים מועטים ולא מרובים שמא יסחוט (בית יוסף בשם סמ"ג וסמ"ק וסה"ת והרא"ש פרק קמא דיומא) ויש אוסרים בכל ענין (בית יוסף בשם הטור סימן של"ד וסימן שי"ט ותוספות פרק כל כתבי והגהות פרק כ"ב)

ולכאורה הוא הדין בבגד ים יש לאסור מחשש סחיטה, וע"ש בילקוט יוסף שכתב לחלק בזה ולבסוף כתב על זה צריך עיון.

ומכל מקום בבגד ים העשוי ניילון אין בו חשש סחיטה.

(ויש רבים שיש להם בריכה פרטית בביתם ואינם נכנסים לתוכה בבגד ים מיוחד, אלא בבגדים תחתוניים קצרים ואינם שמים על לב כלל שיש כאן חשש סחיטה.)

רחיצה בשבת

כתב שולחן ערוך סימן שכו סעיף א וז"ל: אסור לרחוץ כל גופו אפילו כל אבר ואבר לבד אפילו במים שהוחמו מערב שבת בין אם הם בכלי בין אם הם בקרקע ואפילו לשפוך המים על גופו ולהשתטף אסור אבל מותר לרחוץ בהם פניו ידיו ורגליו.

הגה: או שאר איברים כל שאינו רוחץ כל גופו (בית יוסף בשם הרא"ש פרק תינוקות)

והני מילי בחמי האור אבל בחמי טבריא מותר לרחוץ אפילו כל גופו יחד ואין צריך לומר בצוננין והא דשרי בחמי טבריא דוקא בקרקע אבל בכלי לא דאתי לאיחלופי בחמי האור.

ובמשנה ברורה ס"ק כא כתב בשם הפוסקים דנהגו שלא לרחוץ כלל בנהר או במקוה דמצוי לבוא לידי סחיטת שער ועוד כמה טעמים וכתב לעיין במ"א.

ועכ"פ מצד איסור רחיצה אין חשש אלא בצונן.

חשש כיבוס

ידוע ששריית בגד במים בשבת זהו כיבוסו, ונחלקו הפוסקים אם גם בבגד נקי שייך דין זה של שרייתו זהו כיבוסו, ופשטות דברי מרן השולחן בסימן שב סעיף ט להקל בבגד נקי. ועיין ילקוט יוסף שם שהאריך לבאר דעת מרן בכמה מקומות דמשמע קצת לאסור, ועכ"פ מסקנתו להקל בזה וכעיקר משמעות דברי מרן בסימן שב ששם מבוארים עיקר דיני כיבוס בשבת.

ולכן אם הבגד ים נקי אין לחוש בו מעיקר הדין לחשש כיבוס.

טלטול המים שעל גופו

כתב שולחן ערוך סימן שכו סעיף ז וז"ל: הרוחץ בנהר צריך שינגב גופו יפה כשעולה מהנהר מפני שלא ישארו המים עליו ויטלטלם ד' אמות בכרמלית לפי שהעולה מן הרחיצה יש רבוי מים על גופו אבל ההולך ברשות הרבים ומטר סוחף על ראשו ועל לבושו לא הקפידו בו.

ובילקוט יוסף כתב דבזמנינו אין יוצאין לרשות הרבים אלא אחר הניגוב היטב, והבריכה בדרך כלל ברשות היחיד במקום סגור ואין לחשוש שיצא עם המים שעל גופו לרשות הרבים.

זילותא דשבת ועוד חששות

ברור שאין להורות היתר ברחיצה בבריכה בשבת מאחר ויש כאן זילזול בכבוד השבת ואין זה כבוד השבת, ולא ניתנו שבתות וימים טובים לבנ"י אלא בכדי שיעסקו בתורה, צא ולמד מהא דאמרו בירושלמי (תענית ד, ה) 'טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקיע לקייטא כל ערובות שובא. ולמה חרב? יש אומר מפני הזנות, וי"א שהיו משחקין בכדור בשבת.

וביאר הבית יוסף בסימן שח' הטעם שעל ידי משחק הכדור בשבת היו בטלים מלימוד התורה ולכך חרב טור שמעון.

וכן בענין הרחיצה בבריכה, ובפרט להעם היושבים בשדות בארץ ובחוץ לארץ אשר כל השבוע הינם עסוקים בטירדותיהם ואינם עוסקים בתורה כדבעי, וביום השבת באים הם לשמוע שיעור תורה דברי אלוקים חיים, וצריכים לנצל רוב זמנם הפנוי בשבת ללימוד התורה.

וביותר מכך ישנם עמי הארץ אשר אינם יודעים להבחין בפרטי הדינים וכשיראו שמתירים לשחות בבריכה הולכים הם ומורים לעצמם היתר לרחוץ בים אשר יש בו כמה וכמה איסורים ברורים, ומשם נמשכים לעוד איסורים כדוגמת נסיעה ועישון בשבת ורחיצה בחוף שאינו נפרד וכו'.

גם ראיתי כמה פעמים שנשאל הרב מורה הוראה בענין הזה מאת ילד רך בשנים כמשיח לפי תומו, ואחר חקירה מעט הוברר שאביו כבר דיבר עימו בזה כמה פעמים שאין בזה כבוד שבת ושבכך נמנע הוא מלימוד ביום השבת ומסעודות השבת ומתדרדר הוא רוחנית, אולם כל זה אין נודע להרב מורה הוראה, וצריך הוא להבין דבר מראשיתו מה הנכון להורות בדיוק כלפי כל משפחה ומשפחה, ושאין השאלה של הבן שאלה שנוגעת אך ורק אליו אלא לכל בני ביתו וצריך לדעת אם אין מגרע הוא בזה מהחינוך של האבא, וצריך להתבונן בזה תמיד.