דיני ערב פסח שחל בשבת

דרשת שבת הגדול

א יש להקדים דרשת שבת הגדול ליום שבת ז בניסן בכדי להורות לעם בהלכות הפסח בדיני הגעלת והכשר כלים ובדיקת חמץ וכו'. חזון עובדיה (פסח רנב) ושכ"כ בשו"ת כפי אהרון על פי הוראת הכנסת הגדולה.

ומכל מקום גם בשבת ערב פסח ידרוש הרב לקהל בדברי אגדה וסיפור יציאת מצרים וחיזוק האמונה. (כ"כ הבן איש חי פרשת צו הלכות ערב פסח שחל בשבת אות ה. וכתב בחזו"ע שכן מנהגינו.

ושם בהערה א כתב שיש לרב להסביר בדרשתו את גודל המצוה של חלוקת קמחא דפסחא לעניי ישראל כל אחד כפי ממונו שזהו הפתח לגאולתינו ולפדיון נפשנו.

בדיקת וביעור חמץ

א ערב פסח שחל בשבת בודקים את החמץ ביום חמישי בערב, אור ליום שישי יג' בניסן.

ב אם שכח לבדוק בליל שישי יבדוק ביום שישי, ואם שכח לבדוק ביום יש אומרים שיכול לבדוק בליל שבת על ידי אמירה לגוי שיטלטל את הנר בשעת בדיקת החמץ, ולמעשה יש להחמיר ודי שיבטל את החמץ בלבד.

ג ביום שישי מותר לאכול חמץ כל היום עד יום שבת בבוקר בסוף זמן אכילת חמץ. ואף על פי כן ביום שישי טוב לבער את החמץ בשעה החמישית (סביבות השעה 11:20 לשיטת מגן אברהם או 11:35 לגר"א נכון לשנה זו שנת תשפ"ה) כמו בערב פסח בכל שנה, בכדי שלא יבואו לטעות בשנה הבאה לבער החמץ אחר חצות היום. (ואם הוא אוכל פת חמץ לסעודות שבת ישמור כמידת הצורך ויצניעו בפינה מיוחדת בכדי שלא יתפזר אנה ואנה ויצטרך בדיקה נוספת אחריו.)

ד ביטול חמץ יש לעשות ביום שבת אחר סעודת שחרית.

 אולם מי שאינו אוכל בשבת חמץ כלל ולוקח מצה מבושלת וכדומה לסעודות שבת, יש לו לבטל החמץ ביום שישי אחר שריפת החמץ. חזו"ע עמוד רסג וציין לעיין במטה יהודה סימן תמד סעיף ב.

תענית בכורות

א כתב שולחן ערוך סימן תע סעיף ב, אם חל ערב פסח בשבת, יש אומרים שמתענים ביום חמישי, ויש אומרים שאין מתענים כלל. והרמ"א כתב ויש לנהוג כסברא ראשונה.

ודעת שולחן ערוך להקל כהיש אומרים האחרון. והטעם בזה הואיל ונדחה ידחה.

ובחזון עובדיה רנד – רנה בהערה ג הביא להכנה"ג בספרו פסח מעובין אות מו שכתב שהמנהג להתענות ביום חמישי. וכ"כ בשו"ת שדה הארץ חלק ג או"ח סימן כד.

ולכן כתב בחזו"ע שכל שאפשר בנקל למצא סיום מסכת להפטר מהתענית יש לעשות כן.

ב אב שמתענה בשביל בנו, יש להקל בשנה זו שאין צריך להתענות כלל.

ג נקבות בכורות, בשנה זו אין מתענין כלל.

עשיית מלאכה ביום שישי

א טעם איסור עשיית מלאכה בערב פסח בשאר שנים, פירש רש"י (נ.) בכדי שלא יטרד ממלאכתו וימנע מהכנת צרכי הפסח. ולטעם זה גם בשנה שערב פסח חל בשבת יש לאסור לעשות מלאכה בערב שבת בכדי שיוכל להכין צרכי הפסח.

אבל התוספות פירשו הטעם מפני שהוא זמן הקרבת קרבן פסח, ואינו בדין שיעשה מלאכתו וקרבנו קרב. ולפי זה כשחל ערב פסח בשבת שהדין הוא שקרבן פסח דוחה שבת, יהיה מותר לעשות מלאכה ביום שישי אחר חצות.

ובשו"ת אדמת קודש חלק א או"ח סימן י רצה לומר שאף לדברי התוספות יש להחמיר בכדי שלא נבוא לטעות בשאר שנים. אולם בחזו"ע עמוד רנו כתב דאין דבריו מוכרחים ושכן פסק החיד"א בברכי יוסף סימן תסח סק"ב להקל בזה, וכ"כ עוד אחרונים וכן עיקר. ע"ש.

לכן מותר לעשות מלאכה בשנה זו ביום שישי אחר חצות. ובלבד שישתדל להכין צרכי הפסח כראוי.

ובחזו"ע עמוד קפג כתב שמכל מקום לא יעשו מלאכה בערב שבת מזמן מנחה קטנה ולמעלה, שהעושה מלאכה בערב שבת ובערב יום טוב מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה מאותה המלאכה לעולם.

ב מותר להסתפר ולהתגלח כל היום ביום שישי בשונה משאר שנים. (יביע אומר חלק ט סימן ט אות א)

ג מותר לקוץ הציפורניים אף אחר חצות ואף בשאר שנים הדבר מותר (חזו"ע עמוד קצג הערה טו) וכן מותר לצחצח מנעליו במשחת נעליים ולהבריקם, ומתר לגהץ הבגדים במגהץ חם. ולכתוב ספרים דרך לימודו. ולצלם במצלמה צורת אדם או נוף וכדומה. שם.

בדיקת והכנת עלי החסה למרור והכנת המצות ושאר הכנות הסדר

א יש לבדוק את החסה מתולעים לפני שבת, בכך שאחר השטיפה היטב במים, (ויש אף ששורים אותו בסבון קודם הרחיצה. ומדובר בירק מגידול נקי מחרקים, אולם בירק שאינו בפיקוח הלכתי מתולעים אין להשתמש בו.) יניח אותו במגבת במקרר.

אבל לא ישרה את העלים במים מערב שבת שאז יהיו כבושים, ואין יוצאים ידי חובה במרור שנכבש מעת לעת. ובדיעבד אם השרה במים ואין לו ירק אחר יכול לצאת בו ידי חובה.

ב מי שלא רחץ העלים מערב שבת, יכול לרחוץ אותם במוצאי שבת סמוך לאכילה (ולא בשבת משום מכין משבת לחול, וגם משום שאינו לאלתר ויש כאן חשש בורר) מהעפר שעליהם תחת הברז אבל לא ישרה אותם בקערה בכדי להציף העפר כי יש בזה איסור בורר.

ג ולענין ניקוי העלים מהתולעים ביום טוב, כידוע שבירק המוחזק נקי מתולעים יש לעיתים רחוקות זבובונים מתים בין העלים הנכנסים בשעת הקטיף והאריזה (ולא בשעת הגידול) ולכן בוודאי שמותר לשטוף העלים תחת הזרם בברז ואין בכך משום בורר או משום נטילת נשמה, ומה גם שברוב האריזות הן נקיות לגמרי מכל חשש.

ואפילו אם ירצה להשרות (אחר רחיצת העלים מן העפר תחת הברז) במים וסבון הדבר מותר, כי אין השריה הזאת לא נועדה להציף את הזבובים למעלה, אלא נועדה לרכך את אחיזתם בכח בעלים, בכך שבשבעת השטיפה שאחר כך ירדו מיד, ולכן אין כאן חשש בורר.

ד יכין וישקול המרור כשרוצה לחלקו לכזיתות כבר מערב שבת, ואם לא שקל מערב שבת, יוכל לשקול במשקל מיכני במוצאי השבת בליל החג.

ה יש לשקול את המצות כבר מערב שבת ויחלקם לכזיתות לפי כמות המסובים, ויניחם במקרר ולא בהקפאה, כי אחר כך בשבת לא יוכל להוציאם מההקפאה, אחר והמצה היא מוקצה ביום השבת. ואם שכח להניחם במקרר יוכל להוציאם מההקפאה על ידי שיתן על המצה חזרת וכדומה.

 ואין זה דומה למוקצה מחמת גופו שלא התירו לטלטלו על ידי כיכר או תינוק שלא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד, דהכא אינו מוקצה מחמת גופו אלא מחמת שאסור לאכול המצה אין לטלטלה שלא יחשב הדבר כמכין משבת לחול וכפי שכתב בחזון עובדיה עמוד רסו הערה יג בשם החידושי אנשי שם בפירוש דברי רב יהודאי גאון ע"ש. (ואין כאן חשש מכין משבת לחול וכמו שכתב בזה בחזו"ע הלכות שבת)

ו יש לצלות את הזרוע כבר מיום שישי כיון שאין אוכלים צלי בליל פסח לכן אין לצלותו אלא מבעוד יום. (מגן אברהם סימן תעג ס"ק ח ועיין ט"ז ס"ק ד ופמ"ג אש"א ח) ואם שכח לצלותה מבעו"י יש להקל לצלותו בליל הסדר על דעת שיאכל הצלי למחר.

בענין הצליה צריך שיהיה על גבי גחלים (משנה ברורה סימן תעג ס"ק כט) ומכל מקום רבים הם המקילים כיום לצלותו על גבי הגז.

ז כמו כן יבשל את הביצה ערב שבת

ח יכין נר שדולר 48 שעות בכדי שיוכל להדליק ממנו נרות של יום טוב, וכן יתקן מבעוד יום הנרות באופן שיכין הפתיל צף ויתקע את הפתילה בחלק שצף על גבי השמן. ואם שכח ולא התקין יש להקל לתקוע הפתילה ביום טוב עצמו. (כן דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל כמובא בירחון יתד המאיר גליון 152)

ט יכוון את השעון שבת לשני ימים, ובפרט ליל הסדר יראה להאריך את השעון שיכבה בשעה מאוחרת אחר שיסיים את הסדר כהלכתו. וכן יכוון את השעון שבת שיכבה בזמן הדלקת נרות של ערב יום טוב וכפי שכתב מרן הגר"ע יוסף זצ"ל בחזון עובדיה שבת בדיני הדלקת נרות שיש לנהוג כן לכתחילה.

י יש לנתק את המצת האלקטרוני של הכיריים של הגאז בכדי שיוכל להשתמש בהם ביום טוב. ואם שכח לנתקן, יש להקל להצמיד אש דולקת למבער קודם שיסובב הכפתור של ההדלקה, ובכך הוי פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן לצורך מצוה ומותר. (ילקוט יוסף ואור לציון חלק ב עמוד רה)

תפילת שחרית יום שבת הגדול

כתב בחזון עובדיה עמוד רנז, ביום שבת ישכימו קום להתפלל שחרית עם הנץ החמה ולא יאריכו בתפילה בניגונים, וכן ישתדלו לא להעלות עולים נוספים לספר תורה, בכדי להספיק לסיים סעודת שחרית לפני זמן איסורו של החמץ שהוא בערך בשעה 10:00 לשיטת מגן אברהם ו-10:30 לגר"א נכון לשנת תשפ"ה.

אולם כל זה לאותם אלו שאוכלים לחם אבל לאלו שאוכלים מצות בלבד יכולים להתפלל יותר מאוחר.

סעודות השבת ראשונה ושניה

יש שתי אפשרויות לקיים את סעודות השבת.

א לבער את החמץ מכל וכל כבר ביום שישי. ולסעודה ראשונה בליל שבת ניתן ליקח מצה ולברך עליה המוציא, ולסעודת שחרית יש לבשל מצה באופן שיקח סיר חם שיש בו מרק ואחר שהמרק ירד מהאש וינוח מעט מרתיחתו יתן בתוכו את המצה כשהיא שלימה ויש בה כזית וישהה אותה כך שתקבל את טעם התבשיל, ובכדי שיוכל להוציאה בשלימות ימתין עד שיצטנן המרק. (כך כתב בחזון עובדיה, וכדאי גם שיתן תחתיה איזה רשת בכדי שאכן תצא בשלמות.)

או אפשר שיטגן מצה בשלימות בשמן עמוק בכדי שתספוג את טעם השמן, ובזה אכן יותר קל להוציאה בשלמות.

ויש שמטגנים אותה בביצה וצריך להקפיד שגם המצה עצמה תספוג טעם השמן ולא די שהביצה שעליה תהיה מטוגנת.

ב שישמור לחם בצמצום ובכמות הצריכה לסעודות השבת וכדאי שיהיה זה פיתות מאחר והם פחות מתפוררים סביב.

ויאכל בכלים חד פעמי על מפת ניילון ובגמר כל סעודה יאסוף הכל לשקית אחת. ואת הלחם יפורר וישליך בבית הכסא (אור לציון. ואין בזה משום ביזוי אוכלין כפי ששמעתי שיש טוענים כן) או יתן עליו חומר פוגם כמו אקונומיקה וישליך לפח השכונתי, ולא יניח החמץ מידו עד שישליך לפח שכל עוד הוא בידו הוא מותר בטלטול אף שהוא אינו ראוי לאכילה והוא מוקצה.

גם צריך שלא יבשלו חמץ כלל לסעודות השבת כיון שלא יוכלו אחר כך לרחוץ הכלים ביום שבת כיון שאין זה לצורך השבת. ועוד, שאם יבשלו בסירים חמץ ויניחום על הפלאטה היא תצטרך שוב הכשרה.

וכן צריך שבגמר סעודה שניה יצחצחו שיניים היטב להוציא החמץ בין שיניהם.

סעודה שלישית

א יש להיזהר לסיים לאכול סעודה שלישית עד שעה עשירית (בערך שעה 15:30) בכדי שיאכל בלילה מצה לתיאבון.

ובדיעבד אם נתאחר, יוכל לאכול פת אחר שעה עשירית עד שיעור כביצה בלי קליפתה (50 גרם)

ב בסעודה שלישית כבר אי אפשר לאכול חמץ כלל ולכן יקח מצה מבושלת או מטוגנת וכנ"ל ויברך עליהם המוציא. ואם אין לו, יוכל לקחת מצה עשירה ולכתחילה יאכל ממנה מעט יותר משיעור כביצה (שזהו שיעור קביעות סעודה לדעת החיד"א בברכי יוסף סימן תמד, והובא בחזו"ע עמוד רסה עמודה ב) ויברך עליה מזונות ועל המחיה.

ג קמח מצה (מצה שנאפתה ונטחנה) שעירב אותה עם שאר דברים ועשאה עוגה, אין לאכול ממנה ביום שבת מאחר והמצה הייתה אפויה לא פקע ממנה שם מצה גם אחר שנטחנה ועירב בה שאר דברים. חזו"ע עמוד קצט הערה כו.

ואם עושה תבשיל קניידלך שהוא קציצות מקמח מצה שנותן אותם במרק, מותר לאוכלם בסעודה שלישית (משנה ברורה) ויכול לחמם המרק שבו הקניידלך באופן שיתן אותו על הפלאטה כשהיא כבויה ואחר זמן תידלק מאליה על ידי שעון שבת שיכוון מראש.

ואם לו מיני מזונות יכול לעשות הסעודה במיני פירות.

בברכה

אלון בן שבת

צפו בערוץ היוטיוב שלנו – איך מכשירים מכונת קפה לפסח https://youtu.be/NS0MT18zpOw