האם מותר לישב בבית הכנסת על ספסל שיש עליו ספרי קודש או שהדבר אסור משום בזיון כבוד הספרים?

דברי התלמוד והראשונים לגבי ספר תורה שעל המטה

במועד קטן כה. איתא, כי נח נפשיה דרב הונא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו רב חסדא מילתא דבחייה לא סבירא ליה השתא ליקום ליעבד ליה דאמר רב תחליפא אנא חזיתיה לרב הונא דבעי למיתב אפוריי' והוה מנח ספר תורה עליה וכף כדא אארעא ואותיב ספר תורה עילויה אלמא קסבר אסור לישב על גבי מטה שספר תורה מונח עליה. ע"כ.

וכ"פ הרמב"ם (הלכות ס"ת פ"י ה"ו) דאסור לישב על המטה שספר תורה עליה. וכ"ד הרי"ף פ"ג דמו"ק שם. וכ"כ הסמ"ק (סימן קנה) וכן נראה מדברי הראב"ד שם. וכ"פ הטור ביורה דעה סימן רפב.

וכן הוא בירושלמי במסכת ברכות (פרק ג ה"ה), לא ישב אדם ע"ג מטה שס"ת מונח עליה, אם היה נתון ע"ג דבר אחר מותר, עד כמה אמר רבי אבא בשם רב הונא טפח, רבי ירמיה בשם רבי זירא כל שהוא. ע"כ.

והנה בגמרא מנחות לב: אמר רב חלבו אנא חזיתיה לרב הונא דהוה יתיב אפוריא דס"ת עליה וכף לכדא אארעא ואנח עליה ס"ת והדר יתיב במיטה קסבר אסור לישב על גבי מיטה שס"ת מונח עליה ופליגא דרבה בר בר חנה דאמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן מותר לישב על גבי מיטה שספר תורה מונח עליה ואם לחשך אדם לומר מעשה בר' אלעזר שהיה יושב על המיטה ונזכר שס"ת מונח עליה ונשמט וישב ע"ג קרקע ודומה כמי שהכישו נחש התם ס"ת על גבי קרקע הוה.

נמצא לכאורה דבדין זה פליגי רב הונא ורבי יוחנן. וכתבו התוספות במנחות, נראה דהלכה כרבי יוחנן, דהא אפילו לגבי רב רביה, קי"ל רב וריו"ח הלכה כר' יוחנן (ביצה ד.) וכ"ש לגבי רב הונא תלמידו. ועוד דתלמידי רב הונא לא ס"ל כוותיה דבעו לאותובי ס"ת אפורייה (במו"ק כה.). ע"כ. וכוונתם למה שרצו תלמידיו לאותובי ספר תורה אלא שרב חסדא מנעם מכך משום דמילתא דבחייה לא ס"ל השתא ליקום ליעבד ליה. וכנ"ל. וכ"ד המרדכי (בהלכות קטנות הלכות ס"ת סימן תתקסא דף ז ע"ד)

והרמב"ם גופיה (פרק ח מהלכות ברכות ה"י) פסק כרבי יוחנן לגבי רב הונא וכמש"כ בכס"מ שם. ע"ש. אלא שהכס"מ בהלכות ס"ת כתב דטעמו של הרמב"ם לפסוק כרב הונא בזה הוא משום דרבי אליעזר עבד כוותיה. ע"ש. וראיתי בשו"ת יביע אומר חלק ט (יו"ד סימן כב אות א) שהעיר ע"ז דלכאורה רבי יוחנן הרגיש מהמעשה של רבי אליעזר ואוקמה דהתם ס"ת ע"ג קרקע הוה, וא"כ אין מכאן הוכחה לפסוק נגד הכלל דהלכה כרב יוחנן לגבי רב הונא.

אולם מרן הבית יוסף ביורה דעה סימן רפב כתב הטעם, דהרמב"ם פסק להחמיר בכבוד ספר תורה, ועוד דכיון דרב הונא עבד בה עובדא כדאיתא במנחות ורבנן דבתריה לא עבדו עובדא למיפלג עליה (דאף רבי יוחנן שחלק עליו לא ראינו שעשה מעשה) הכי נקטינן.

וגם מדברי התוספות במו"ק נראה לאסור דכתבו שם, דמדלא אותיב ס"ת בגבוה ממנו נראה שאפילו הס"ת מונח בגבוה ממנו אסור. ע"ש. (ומדברי הירושלמי הנ"ל נראה לא כדברי התוספות, דכל שהוא מוגבה, או טפח או אפילו כל שהוא הדבר מותר. וכבר העיר כן בבית יוסף ע"ש.)

דעת שולחן ערוך והרמ"א

ומרן הבית יוסף כתב דנקטינן כדעת האוסרים ובשו"ע סימן רפב סעיף ז פסק, אסור לישב ע"ג מטה שספר תורה עליה. וכתב הרמ"א, והוא הדין בשאר ספרים.

דעת הפוסקים לגבי שאר ספרי קודש

והנה בבית יוסף הביא בשם רבינו מנוח, יש אומרים שדוקא ס"ת, אבל ספרים אחרים מותר. וטוב להחמיר. ומיהו בזמן בית המדרש כשהמקום צר לתלמידים מותר לישב בשוה עם הספרים והפירושים, וכך היה נוהג רבינו משולם מבדריש, אבל שלא במקום בית המדרש היה מדקדק  לתת הספרים ע"ג דבר אחר גבוה כל שהוא. ובעל ארחות חיים בסוף ספרו כתב, ונראה שאין להקל בדבר, שלא יראה כמזלזל בכבוד הספרים. ע"כ. ומדברי השו"ע הנ"ל נראה להקל בשאר ספרים דלא אסר אלא בספר תורה. וביאר ביביע אומר (שם אות ב) טעמו שכיון דאפילו בספר תורה דעת התוספות והמרדכי להתיר, ואף דנקטינן כהרמב"ם וסיעתו שאוסרים, הבו דלא להוסיף עליה לאסור בשאר ספרים. ומש"כ הרמ"א לאסור בשאר ספרים טעמא דנפשיה קאמר ואין זה דעת מרן. וידוע דכך דרכו של הרמ"א דפעמים כותב הוא דין מסוים על דברי השו"ע בסתם ונראה כאילו מרן מודה לדבריו, ואינו כן. וכ"כ בספר יד מלאכי (כללי השו"ע והרמ"א אות יט). ועוד.

ספרים הנדפסים בדפוס

ובפרט דבספרים שלנו שהם בדפוס יש להקל יותר וכמו שכתב בשו"ת אהלי יצחק הכהן (או"ח סימן ו) בענין תשמיש שיש בו ספרי תלמוד מודפסים שהחמדת ימים כתב, שבספרי דפוס שלנו בפירס עליהם סדין בעלמא סגי, ואין צריך להם כלי בתוך כלי כתפלין וכיו"ב. ע"ש. וכ"כ עוד אחרונים, הובאו בכף החיים (סימן מ ס"ק טז) והאף שדבר זה אינו מוסכם וכמש"כ בשו"ת אוהל יוסף (סימן ב) לחלוק על החמדת ימים בזה, והאליה רבה בסימן מ כתב להקל בשעת הדחק, ובנידו"ד אי"ז שעת הדחק. מ"מ כיון דבעיקר דין ישיבה על המטה שיש עליה ס"ת יש מתירים, וגם יש אומרים שאינו אסור אלא בס"ת, ואף להאוסרים בשאר ספרים דילמא אין זה בספרים שלנו הנדפסים, הילכך יש להקל בזה.

ספסל שיש תחתיו תיבה מלאה ספרים

וביביע אומר שם נסתייע מהא דכתב הט"ז (סק"ד) לדון אם מותר לישב על תיבה שיש בתוכה ספרים והעלה להחמיר, ושמרן החיד"א בספר ברכי יוסף (שיו"ב סק"ו) בשם מהר"ד קורינאלדי התיר בזה שהרי יש פוסקים כרבי יוחנן שמותר לישב ע"ג מטה שיש עליה ס"ת, ואף להאוסרים אפשר דאינו אסור בשאר ספרים, וכל שכן בתיבה שיש בתוכה ספרים, וכן יש להתיר באותם ספסלי בית הכנסת שיש בהם תיבה שמניחים בתוכה הספרים. ע"ש. וא"כ הוא הדין בזה שיש להתיר בשאר ספרים המונחים ע"ג הספסל שמותר לישב בצידם.

מה הדין כשהספר גבוה מעט מעל המטה

וכעי"ז כתב עוד הרדב"ז חלק ג (סימן תקטו) שמנהג יפה הוא שלא ישב אדם ע"ג מטה או ספסל שיש עליו ספרי תלמוד ופוסקים אם לא יהיה גבוה טפח, כדי לתת כבוד והידור לכל דבר שיש בו קדושה מצד עצמו, ומיהו לאו מדינא הוא שהרי אפילו בס"ת איכא פלוגתא דרבוותא, והבו דלא להוסיף עליה. ע"כ. ומינה לנידו"ד להקל עכ"פ בספרים הנדפסים.

וכל זה לבני ספרד אולם לבני אשכנז ראוי להם להחמיר שהרי הרמ"א כתב לאסור גם בשאר ספרים, ומכל מקום זה דרך חומרא שהרי הרמ"א לא איירי בספרים הנדפסים וכנ"ל.

וביביע אומר שם סיים דבספסל ארוך מחולק בנסרים שבין אדם לחבירו, חשיב שפיר הפסקה, אע"פ שהשטח שבמקום הישיבה נראה כאחד. ואפילו לבני אשכנז שרי. ע"ש.

מסקנה

מותר לישב על ספסל שיש בצידו ספרי קודש הנדפסים, ולבני אשכנז ראוי להחמיר בזה. ובספסל שיש בו מושבים מחולקים אחד מחבירו הדבר מותר גם לבני אשכנז.

בברכה

אלון בן שבת

היו שותפים בהחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה