בס"ד

גנבה שנמצאה וכבר שולם תמורתה, האם המשלם מקבל את מה ששילם?

שאלה:

ראובן רצה לנסוע לים עם ילדיו, ומכיון שאין לו רכב הוא פנה לשכנו שמעון שמשכיר רכבים באופן פרטי שישכיר את רכבו לחצי יום, ואכן הרכב הושכר.

והנה כאשר ראובן וילדיו הגיעו לחוף אשדוד ילדיו מיהרו לרוץ לחוף הים, וראובן התארגן גם הוא לכניסה למים אבל לא היה לו שמץ של מושג היכן הוא מניח את המפתחות של הרכב, לבסוף הוא החליט להחביא אותם בתוך הבגדים שבאחת השקיות, וכך יכול היה ראובן להצטרף לילדיו.

לאחר כשעתיים, חזרו ראובן והילדים לחוף, וחיפשו את השקיות שהשאירו. לדאבונם, התברר כי גנב עבר במקום, חיטט בשקיות, והוציא מהם את דברי הערך כולל מפתחות הרכב המושכר.

ראובן ביקש ממאן דהו טלפון, והתקשר לשמעון לספר לו על כך שהם "תקועים" באשדוד, ומפתח הרכב נגנב. ראובן ענה לשמעון כי יש לו מפתח נוסף לרכב בביתו, אך הוא (שמעון) יצטרך לשלוח אותו עם נהג במיוחד לאשדוד.

לראובן לא הייתה ברירה, והוא אמר לשמעון שישלח את המפתח, והוא (ראובן) ישלם לו על המשלוח כשיחזור לביתו. לאחר שחזרו ראובן וילדיו לביתם הוא שילם לשמעון את עלות המשלוח של המפתח.

כמו כן שמעון הוסיף לומר שעל ראובן לשלם לו גם את שכפול המפתח הגנוב, ראובן אמר שהוא ישלם לו אבל הוא מבקש משמעון להמתין כמה ימים, כי אולי המשטרה תמצא את הגנב, וכך המפתח יחזור לבעליו.

שמעון הסכים, ולאחר כחודש פנה שמעון שוב אל ראובן ואמר כי כנראה הגנב כבר לא יִמָצֵא, ולכן הוא מבקש שישלם לו 350 ש"ח בכדי לשכפל מפתח חדש לרכב. לאחר כשנה, קיבל ראובן טלפון מהמשטרה שבישרו לו כי נתפס גנב סדרתי שפעל בחוף הים באשדוד, וכיון שהוא מאלו שהגישו תלונות על גניבת חפצים, הוא מוזמן לבוא ולראות אם חפציו נמצאים בין שאר הדברים שנמצאו אצל הגנב.

ראובן מיהר לתחנת המשטרה, ומצא בקלות את המפתח הגנוב.

הוא הגיע עם המפתח לשמעון וביקש שיחזיר לו את מה ששילם על שכפול המפתח בעבר, כי הנה עתה הוא החזיר את המפתח שנגנב, שמעון ענה כי אין לו צורך בשלוש מפתחות, ומה שהוא חייב את ראובן בזמנו לשלם על שכפול המפתח היה זה כדת וכדין, כי לא חשבו אז שעוד יִמָצֵא המפתח.

ולפיכך הוא טען שאינו צריך להחזיר לראובן את הכסף.

השאלה היא האם שמעון צריך להחזיר לראובן את הכסף שהוא שילם לו לפני שנה על השכפול או לא?

תשובה:

שמעון יכול לטעון קים לי כהפוסקים שטוענים שאינו חייב להחזיר לו את הכסף של המפתח המשוכפל.

נימוקים:

מעשה כעין זה נמצא בגמ' בב"מ (לה.) באדם שהפקיד נזמים אצל חבירו, וכשבא המפקיד לתבוע את הפקדון, אמר הנפקד שאינו יודע היכן הניחו. ומבואר שם שרב נחמן חייב את השומר לשלם, וכיון שלא שילם, גבה רב נחמן את סכום הפקדון מחצרו של השומר. לאחר זמן נמצאו הנזמים, ואמר רב נחמן "הדרי כיפי למרייהו, והדרא אפדנא למרה דשומא בטעות הוה, דקא הוה כיפי מעיקרא". והיינו שהמפקיד מקבל את הפקדון בחזרה, וצריך להחזיר את מה שגבה בדין בשעה שסבר שהפקדון אבוד.

שיטת רש"י ור"ח (שם) שמדובר שנמצאו הנזמים בביתו של הנפקד, אלא ששכח היכן הניחם, ורק בזה אנו אומרים שהיא שומא בטעות. אבל אם אבדו מידו באמת אף שחזרו ונמצאו אחר כך, הגביה היתה כדין ואינה חוזרת.

אמנם הרמב"ן בחידושיו לב"מ (לה.) והרמב"ם (שאלה ופקדון פ"ח ה"ג) כתבו שאף אם באמת אבדו מידו ונמצאו, חזר הדין, והמפקיד צריך להחזיר מה שגבה. וכשיטה זו נפסק בטור (רצה, ג) ובשו"ע (קג, יא). ובשיטה מקובצת בחידושיו לב"מ (לה.) הביא בשם הרמ"ך שהנידון הוא דווקא כשהנזמים התייקרו, והמפקיד הוא זה שרוצה להחזיר מה שגבה, ולקבל הנזמים בחזרה. אבל אם הוזלו הנזמים אין הנפקד יכול לתבוע להחזיר את הנזמים ולקבל את מה שגבו ממנו בדין. והסברא בזה, שמן הדין זכותו של המפקיד לגבות והוא מקנה לנפקד את הנזמים תמורת התשלום. אלא שלא היתה דעתו להקנות באופן שהנזמים יתייקרו. וכעי"ז מבואר בשושנת יעקב (הורוויץ, סי' קג סעיף יא) בביאור דברי הסמ"ע (ס"ק כט).

הגאון רבי משה פיינשטיין חידש בזה בספרו דברות משה (ב"מ סי' מא הערה יב) שעיקר דברי הגמ' והפוסקים נאמרו באופן שהנזמים נמצאו בזמן קרוב לאחר שנאבדו, ואילו היה ידוע שיימצאו בזמן קרוב, לא היו מחייבים את הנפקד לשלם, אבל אם נאבדו לזמן מרובה, אין זה נחשב שומא בטעות, ועל כן אין הנזמים חוזרים עי"ש. ולכאורה יש להעיר על דבריו מדברי הרמב“ן שם שלא משמע כן וצ"ע.

העולה מכל האמור, שבנידון דידן יכול שמעון לטעון "קים לי" כשיטות שאינו חייב להחזיר את הכסף לראובן. אם משום שהמפתח אבד באמת, וזו לא הייתה גביה בטעות כשיטת רש"י והר"ח. וכ"כ הט"ז והעטרת צבי (הירש, סי' קג ס"ק כב) שאפשר לטעון קים לי כדעה זו. ואם משום שרק המפקיד יכול לתבוע לחזור מהגביה כשיטת הרמ"ך. ואם משום שהמפתח נמצא רק לאחר זמן רב כשיטת הדברות משה.

בברכה

יגאל אלון