שיש מטבח שנשבר מחמת רשלנות השוכר

שאלה:

ראובן שכר דירה משמעון, יום אחד ראובן רצה לצלות כבד בסיר גריל ובחוסר שימת לב הוא הניח את הסיר גריל על השיש ומרוב חום השיש נסדק, ראובן אמר זאת לשמעון והתנצל ואמר שהוא מוכן לשלם על תיקון השיש אצל מתקן שיש מומחה. ולעומת זאת שמעון בעל הדירה התייעץ עם כמה אנשי מקצוע שאמרו לו שיש להחליף את השיש הדין עם מי?

תשובה:

מומלץ לפשר בין הצדדים ועל השוכר לשלם למשכיר את עלות תיקון השיש 944 ₪. זאת בתנאי שאין אחריות על השיש. אם יש אחריות על השיש והיא מותנית בהשתתפות עצמית על המשכיר והשוכר לחלוק בעלות ההשתתפות עצמית.

נימוקים:

ראשית יש לדון האם כאשר השוכר הפעיל את הסיר גריל ישירות על השיש הוא נהג בצורה הרגילה כדרך השימוש הרגיל וממילא הבלאי של השיש מוגדר כבלאי משימוש סביר?

או שמא מדובר פה על שימוש בצורה לא זהירה וסבירה וממילא ע"פ החוזה יש לו אחריות לתקן כפי הכתוב בחוזה.

על פניו לא ניתן לחייב את השוכר מעיקר הדין על דבר שימוש שהרגילות היא להשתמש באופן זה מהטעם הפשוט שכן יש לעיין האם נזק זה נחשב כאונס גמור או לא?

התוספות (ב"ק סב. ד"ה מי מנחי) כותבים שזורק ארגז שיש בו חפץ יקר שלא היה צריך להעלות על דעתו שיש בו חפץ כזה, פטור כיוון שנחשב אנוס. הרמ"א (חו"מ שפח, א) הביא שיטה זו להלכה.

לפי שיטה זו מסתבר שגם דבר שכל העולם לא מודעים לאפשרות שיזיק נחשב אונס.

אגב יש להעיר שלאחר בירור מקיף אצל אנשים המחזיקים מכשיר גריל כזה, התברר שהנחת המכשיר על השיש זהו השימוש נקרא שימוש רגיל ולא חייב להניח תחת איזה משהו החוצץ בינו לבין השיש.

כן כאשר דברנו עם בעלי מקצוע (בעל חנות מכשירי חשמל, ואיש שיש) אף שיכול להיות שיש הגיון בלהיזהר ולא לעשות זאת, רוב ככל המשתמשים לא חושבים על כך, לכן נחשב כאונס.

ונראה שגם לדעת החולקים על תוספות, כגון הרשב"א (שם) וכן פסק המחבר בשו"ע (שפח, א) יסכימו לפטור במקרה בו אנו דנים  משום ש:

א: שם כתב הרשב"א שזורק התיבה עשה מעשה לא בסדר גם לפי מחשבתו שחשב שאין שם דבר יקר.
ב: הראשונים כתבו ששוכר פטור במתה מחמת מלאכה.

ויש לשאול הרי שוכר פטור באונס, ומה נוסף בכך שפטור במתה מחמת מלאכה?

אלא ששוכר פטור במתה מחמת מלאכה גם אם לא היה אונס גמור, אלא נזק מחמת חוסר זהירות ברמה של גניבה ואבידה. אלא א"כ השתמש שלא כדרך המשתמשים .

זאת ועוד בכל החוזים הסטנדרטיים כתוב שאם השתמש בשימוש סביר אינו חייב בתשלום, א"כ גם מכוח זה יש לפטור לגמרי את השוכר.

הן אמת שבד"כ על השוכר לשמור שמירה 'מעולה' וכן עליו להשתמש בשימוש 'זהיר', ואולי היה מקום לחייב במקרה זה. אולם מאידך הביטוי שמירה מעולה נמצא כמה פעמים בשו"ע ביחס לשומר שכר שצריך לשמור בצורה טובה יותר משומר חנם, כמו כן יש לשמור על שור תם בפני נזקי קרן, לדוגמא: יש לשמור על השור בפני רוח שאינה מצויה (שו"ע שצו, א). ובנידו"ד לשמור שמירה מעולה אינו יכול לגרום לחיוב בדבר שאדם לא מעלה על דעתו שיקרה, והתנאי לשמור שמירה מעולה אכן יכול לחייבו ברוח שאינה מצויה כזו שאדם מעלה על דעתו שיכולה לבוא, אך לא באופן תדיר, אך אם תבוא רוח שלא העלה על דעתו שתבוא ודאי פטור.

למרות האמור, מכיון שהצדדים קיבלו על עצמם את מה שאפסוק להם ראוי ונכון שהשוכר ישתתף בנזק שנגרם מחמת מעשיו, בצירוף לכך שהשוכר גילה בדעתו שמוכן לשלם על הנזק, אנ מחייב את הנתבע לתקן את השיש כפי מה שהוא עצמו הציע מה גם שאנשים רבים מתקנים את השיש תיקון אומנותי ולא מחלפים שיש.

לאחר בירור עם בעלי מקצוע – טיפול בשיש באופן זה עולה 800 ₪ לפני מע"מ היינו 944 ₪ כולל מע"מ.

מצד שני יש סיכוי שיש אחריות על השיש ולכן על התובע לבדוק האם יש אחריות על השיש, ואם  האחריות מותנית בהשתתפות עצמית על השוכר והמשכיר להתחלק בהשתתפות העצמית.

בברכה יגאל אלון