תביעת הערב שהלווה מתחמק מתשלום למלווה

תביעת הערב שהלווה מתחמק מתשלום למלווה

שאלה:

ראובן, הוא יהודי שאינו שומר תורה ומצוות, הוא פנה לשמעון [שידוע שהוא בעל גמ"ח], וביקש ממנו להלוות לו סך נכבד.

שמעון סירב לבקשה, באמרו שהוא אינו סומך על הלווה שיפרע לו את ההלוואה.

ראובן פנה ללוי, משום שלוי הוא יהודי חרדי שעובד אצלו כפועל, וביקש ממנו לפנות לשמעון בעל הגמ"ח ולהציע לו לשמש כערב עבור ההלוואה.

ואכן, כששמעון ראה שלוי מוכן להיות ערב על ההלוואה – הוא הלווה את הכסף לראובן.

והנה בהגיע זמן הפירעון פנה שמעון לראובן וביקש ממנו לפרוע את הכסף, אך ראובן התעלם מפניותיו של שמעון.

לפיכך, פנה שמעון ללוי ותבע ממנו לשלם את הכסף, שכן לוי הוא ערב על החוב.

ענה לו לוי שכפי הידוע לו אי אפשר לתבוע את החוב מהערב בטרם תבעו את הלווה לדין, ולכן אין הוא חייב לפרוע את החוב עד ששמעון יתבע את ראובן לדין.

והשאלה היא האם זה נכון או שישנם דרכים אחרות שעל שמעון לעשות בכדי לקבל את כספו?.

תשובה:

צודק לוי בטענתו שעל המלווה שמעון לתבוע את ראובן תחילה בביה"ד, (או בערכאה אזרחית לאחר אישור מביה"ד) ואם ביה"ד יגיע למסקנה שאין אפשרות מעשית לתבוע מראובן אזי יוכל ראובן לתבוע את לוי על מנת שישלם את הכסף שהוא ערב עליו.

יש כמה סוגים של ערב

נקדים ונאמר שישנם כמה סוגי ערבים: ערב סתם, ערב קבלן, וערב קבלן שנשא ונתן ביד.

במקרה של ערב רגיל, על המלווה לתבוע קודם כל את הלווה.

ואם אין אפשרות לגבות את החוב מהלווה, אזי הוא רשאי לתבוע את הערב.

אולם, אם הערב הוגדר כערב קבלן, אז המלווה רשאי לתבוע או את הלווה או את הערב קבלן על פי בחירתו.

יצוין כבר עתה, שבשני סוגי הערבים הללו (ערב סתם וערב קבלן) המלווה העביר את הכסף ישירות ללווה והערב קיבל על עצמו להיות או ערב או קבלן.

אולם אם הערב קבלן הוא זה שקיבל את הכסף מידי המלווה והעביר אותו ללווה הוא נקרא ערב קבלן שנשא ונתן ביד, ודינו שונה מהקודמים בכך שהמלווה צריך לתבוע קודם את הקבלן והוא אינו יכול לתבוע תחילה את הלווה.

ואף על פי כן, אם אין לקבלן לשלם, פסק בשו"ע (חו"מ קכט, יט) שהמלווה יכול לתבוע את הלווה על פי העיקרון של "שיעבודא דרבי נתן", שנושה יכול לגבות לא רק ממי שחייב לו, אלא גם ממי שחייב למי שחייב לו.

זאת ועוד, ערב סתם, וערב קבלן יש להם דין נוסף, שערב סתם – אינו חייב לפרוע את החוב אלא כשאי אפשר לגבות את החוב מהלוה, ולכן אינו צריך לשלם אלא לאחר שהמלווה תבע את הלווה בביה"ד ולא הצליח לגבות ממנו את חובו (חו"מ קכט, ח).

אך בערב קבלן – יכול המלווה לתבעו לשלם את החוב אף אם לא פנה כלל ללווה (שם, סעי' טו).

לא זו אלא אף זו, הדין הוא שערב אינו נעשה 'ערב קבלן', אלא כאשר אמר או כתב בשטר לשון של 'תן לו ואני אתן' או 'תן לו ואני אחזיר' וכדו', ויש אומרים שגם אם אמר 'תן לו ואני קבלן' הוי קבלן (שם סעי' יז-יח).

גם בערב סתם, אם הלווה הוא אדם שאינו ציית דינא, הרי זה כאילו אי אפשר לגבות ממנו, והמלווה יכול לתבוע את הערב (שם, קכט, י).

אמנם בכדי שהלווה יוגדר 'לא ציית דינא' יש להזמינו לדין תורה, ואם לא ישמע לבא לביה"ד ולקבל על עצמו את הפסק – אזי יכול המלווה לתבוע את הערב (שו"ת תורת חיים, שבתי, שאלוניקי תע"ג, ח"א סי' פד דף קל טור ב).

וזה אף אם יוכל לתבוע את המלווה בערכאות בהיתר מביה"ד, כמובן שהוא אינו מחוייב לעשות זאת, והוא יכול לתבוע ישירות את הערב. (ערך ש"י סי' קכט, סעיף י. ופתחי חושן הלואה פי"ד הערה ג).

אמנם יעויין בשו"ת מנחת הקומץ (סי' קיד) שלא כתב כן.

אמנם במקרה שהיה ידוע למלווה מראש שהלווה הוא אדם שאינו ציית דינא, נחלקו הפוסקים מה דין הערב?

יש אומרים שהערב הוא כערב קבלן, משום שהמלווה לא היה מלווה אלא על דעת כן, שהערב יהיה 'קבלן' (בית יוסף סי' קכט סעיף י בשם שו"ת הרשב"א ח"ב סי' קסא, וכן דעת התומים סקי"א).

אך יש אומרים שכל עוד לא אמר הערב לשון שמחייב אותו כ'קבלן', הרי הוא ערב סתם (סמ"ע שם ס"ק לא בשם רבינו ירוחם).

אמנם אם תבע המלווה את הלווה ולא הצליחו לגבות ממנו, אזי גובין מהערב. (ש"ך שם ס"ק כו, וערוה"ש סעי' טז).

ויש שכתבו שאם המלווה גילה דעתו מראש שחושש לתבוע את הלווה, מחשש שמא ירע לו, הרי הוא יכול לתבוע את הערב אף בלא לתבוע את הלוה (מהרש"ם ח"ב סי' קנח. ע"ש שהביא ראיה יפה לזה מדברי אגדה). ויעויין על דבריו בשו"ת משיב בהלכה (טויבר, ניו יורק תשמ"ט, סי' יז) ובשו"ת קנין תורה בהלכה (הורוויץ, ח"ז סי' קטו).

ולכן, למעשה בנידו"ד המלווה שמעון לא יוכל לתבוע את לוי הערב קודם שיתבע את הלווה ראובן לדין תורה.

בברכה

יגאל אלון 
היו שותפים עם בית ההוראה וזכו את הרבים לתרומה הקליקו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו לצפיה בשיעורים ותוכן אקטואלי מרתק ערוץ היוטיוב של כתר תורה