האם חובה להניח החלות של שבת בשולחן בשעת הקידוש

יש שמביאים חלות לסעודת שבת כשהן חמות ששהו על גבי הפלאטה קודם הסעודה, ונשאלתי אם יש להם להקפיד שיהיו ג"כ חלות על גבי השולחן בעת הקידוש, או שאין צריך להקפיד בזה.

מנהגו של רבה בר רב הונא המובא בגמרא

איתא בגמרא פסחים ק: רבה בר רב הונא איקלע לבי ריש גלותא, אייתו תכא (שולחן) קמיה, פרס מפה וקידש. תניא נמי הכי, אין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש, ואם הביא, פורס מפה ומקדש.

ופירש רשב"ם בד"ה רבה וכו', הביאו את הפת על השולחן כמו שאנו עושין קודם קידוש, פרס מפה על הלחם ואח"כ קידש, לפי שברצונו לא היו מביאין את הלחם על השולחן עד לאחר קידוש, לפיכך פרס מפה על הלחם והיינו כעין סילוק שולחן וכמי שאינו דומה. וכו', וטעמא כדפריש בשאלתות דרב אחאי גאון בפרשת וישמע יתרו וכתוב בהו הכי, וקרובי תכא מקמי דלקדיש לקדושא דשבתא לא מקרבינן, מ"ט כי היכי דתיתי סעודה ליקרא דשבתא, והיכי דקריבו לא מסלקינן ליה אלא פורס מפה ומקדש, ומטעם זה נהגו לפרוס מפה ללחם עד לאחר קידוש בשבתות ויו"ט. עכת"ד.

דברי הגמרא במסכת שבת

ובגמרא שבת קיט: תניא רבי יוסי בר יהודה אומר שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת מבית הכנסת לביתו, אחד טוב ואחד רע, וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושולחן ערוך ומטה מוצעת מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו, ואם לאו, מלאך רע אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך טוב עונה אמן בעל כרחו.

חילוק בין שולחן קטן לגדול

והקשו שם התוספות בד"ה ומצא. מהגמרא פסחים דאין מביאין את השולחן אלא אם כן קידש, ותירצו שהשולחן ערוך הוא במקום אחר אלא שאין מביאין אותו עד אחר הקידוש כי היכי דתיתי סעודה ביקרא דשבתא כדאיתא בשאלתות. ודוקא בימיהם שהיו להם שולחנות קטנים לפני כל אחד ואחד, אבל שולחנות שלנו גדולים הם וקשה לטלטלם. ע"ש.

וכ"כ התוספות בפסחים שם בד"ה שאין, דהטעם שאנו פורסים מפה על הלחם, כי היכי דתיתי סעודה ליקרא דשבתא, ויש מפרש זכר למן שלא היה יורד בשבתות ויו"ט והיה טל מלמעלה ומלמטה והמן בינתים. ע"ש. וכ"כ הרא"ש שם (סימן ג) והמרדכי (לד ע"ד) והר"ן בפרק כל כתבי (מד: ד"ה נר דלוק)

וכ"כ הטור אורח חיים סימן רעא והביא עוד בשם הירושלמי דהטעם לכיסוי הפת, כדי שלא יראה הפת בושתו. פירוש שהוא מוקדם בפסוק והיה ראוי להקדימו בברכה ומקדימין בברכת היין. וכתב הבית יוסף שכ"כ הרא"ש והמרדכי והגהות (מיימוניות ) פרק כט אות ק.

נמצאנו למדים דהטעם שאין מביאין את השולחן קודם הקידוש הוא כי היכי דתיתי סעודה ליקרא דשבתא וכך רבב"ח היה נוהג, אולם אם הביא השולחן קודם הקידוש יש לפרוס מפה על הלחם וזה נחשב שהסעודה באה ליקרא דשבתא.

ונמצא עוד דיש חיוב להניח הלחם על השולחן קודם הקידוש בכדי שיהיה שולחנו ערוך כשחוזר מבית הכנסת וכדאיתא בגמרא שבת אלא שאין צריך להביא השולחן לפניו בשעת הקידוש, אבל בשולחנות שלנו שהם גדולים אין אפשרות לערכם במקום אחר ולהביאם אחר הקידוש ולכן יש להניח הלחם על השולחן בשעת הקידוש ולכסותו, וגם עוד טעם יש בזה זכר למן שלא היה יורד בשבתות ויו"ט והיה טל מלמעלה ולמטה והמן בינתיים. ועוד טעם כדי שלא יראה הפת בושתו.

וראיתי בספר הליכות שבת חלק א (עמוד מה) שכתב דמעיקר הדין אין חיוב כלל שיהיו חלות על השולחן בשעת הקידוש ושמשמע שבזמן הגמרא החלות לא היו מונחות על השולחן ושכך נהג הגר"א כפי המובא בספר מעשה רב (אות קיח)

אולם להאמור אין ללמוד כלל מזמן הגמרא שהיה להם שולחנות קטנים והיו יכולים לערוך השולחן קודם שיבוא מבית הכנסת ולהביא השולחן רק אחר הקידוש כי היכי דתיתי סעודה ליקרא דשבתא, אבל בזמנינו הדבר לא אפשרי וחובה להניח החלות על השולחן בעת הקידוש. ואין ראיה ממנהג הגר"א דאפשר שהיה לו שולחן קטן והיה מביאו אחר הקידוש.

מסקנא

ולכן אותם הרוצים להניח החלות בעת הקידוש על הפלטה יש להם להניח חלות נוספות על השולחן בעת הקידוש ולכסותם ואחר הקידוש יביא החלות החמות ויבצע עליהם.

בברכה

אלון בן שבת

לתרומות והחזקת בית ההוראה כנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן מרתק ערוץ היוטיוב של כתר תורה