שאלה

בענין התקיעות בראש השנה, מהו הזמן המדוייק שיש להאריך בכל תקיעה ושברים ותרועה?

תשובה

דברי השולחן ערוך

ראשית יש להקדים את דברי השולחן ערוך סימן תקצ סעיף ג וז"ל: יש אומרים ששיעור תקיעה כתרועה ושיעור תרועה כשלשה יבבות דהיינו שלשה כוחות בעלמא כל שהוא והם נקראין טרומיטין ולפי זה צריך ליזהר שלא יאריך בשבר כשלשה טרומיטין שאם כן יצא מכלל שבר ונעשה תקיעה

(ויש אומרים דאין לחוש אם האריך בשברים קצת ובלבד שלא יאריך יותר מדאי וכן נוהגין) (מרדכי והגהות אשירי פרק י"ט).

וצריך להאריך בתקיעות של תשר"ת יותר מבשל תש"ת ובשל תש"ת יותר מבשל תר"ת, ומיהו אם מאריך הרבה בכל תקיעה, אין לחוש, שאין לה שיעור למעלה, וכן בתרועה יכול להאריך בה כמו שירצה, וכן אם מוסיף על שלשה שברים ועושה ארבעה או חמשה אין לחוש.

ויש אומרים ששיעור יבבא שלשה טרומיטין ושיעור תרועה כשלשה יבבות שהם תשעה טרומיטין ושיעור תקיעה גם כן תשעה טרומיטין כתרועה, ולפי זה אין לחוש אם האריך קצת בשברים. וצריך להאריך בתקיעה של תשר"ת כשיעור שנים עשר טרומיטין (יש מגיהין יח' טרומיטין, ראה משנה ברורה ס"ק יד, ובאור לציון חלק ד עמוד סב ישב מעט הגירסא יב טרומיטין ע"ש) ומי שלא האריך בתקיעה כשיעור הזה והאריך בשברים לא קיים המצוה לא כמר ולא כמר. ע"כ.

והנה שיעור כל טרומיט לא נתבאר כמה זמן הוא, אולם מדכתב שו"ע לדעה הראשונה ששיעורתרועה כשלשה יבבות דהיינו שלשה כוחות בעלמא כל שהוא והם נקראים טרומיטין יש ללמוד בפשטות דכל טרומיט אחד הוא כח כל שהוא. (טו) וכ"כ בחזון עובדיה עמוד קלד.

הולכים לפי המהירות של כל תוקע ותוקע

וראיתי בספר דברי שלום (תשובות והנהגות ממורינו חכם שלום הכהן זצוק"ל) עמוד סו שאלה י שכתבו ששיעור הטרומיט יש לשער לפי כל תוקע ותוקע בעצמו, שהתוקע בזריזות שיעור הטרומיט שלו הוא פחות ממי שתוקע את התרועה בנחת, ע"ש

ונראה כוונתו, דהעיקר שיוציא התוקע מספר הטרומיטין שיש בתרועה, וכפי משך הזמן שארך לו, כך יחשב את שיעור התקיעה והשברים, אלא שברור שאין מדובר בתוקע איטי שחורג בשיעור הכוחות מרוב העולם, אלא הכוונה שאין לתת שיעור של זמן אחד בלבד ומדוקדק וקבוע עבור כולם, אלא יכול להיות שינוי כל שהוא בין תוקע לתוקע וכפי טבעו ומהירותו להוציא כל כח.

אם יש לשער לפי חלק אחד משעה של תתר"ף חלקים

וראיתי בירחון אור תורה (תשמז עמוד יח) להרה"ג מאיר מאזוז שליט"א שכתב בשם אביו הרה"ג מצליח מאזוז הי"ד שבבואו להיות תוקע בבית הכנסת נכספה נפשו לדעת שיעור זמן הטרומיטין ומתחילה רצה לומר שכל טרומיט הוא חלק אחד מתתר"ף, אולם אחר החישוב חזר בו מזה

שהרי ידוע בחכמת העיבור שחז"ל חילקו את השעה ל-1080 חלקים, (תתר"ף) וכפי החישוב בכל דקה שלנו יש 18 חלקים, ונמצא שכל טרומיט הוא 3.3 שניות ונמצא ששיעור תרועה ט' טרומיטין הוא 27.9 שניות, ושיעור תקיעה דתשר"ת יח' טרומיטין, משך דקה אחת, ואין לך כמעט אדם אפילו חזק מאוד שיכול להאריך בתקיעה כשיעור הזה.

לשער כל חלק לפי שליש שניה

ולכן חישב זאת על על פי ההסתכלות במחוג השניות שבשעון (של אותו הזמן) שהיה קופץ ג' פעמים בשניה, ולכן אמר שכל כח הוא שליש שניה, ושלפי זה יח' טרומיט דתקיעה דתשר"ת הוא 6 שניות, וט' טרומיט דתקיעה דתש"ת ותר"ת 3 שניות, ושיעור שברים כל שבר פחות משניה, ושיעור תרועה ט' טרומיט 3 שניות, עכת"ד.  וכ"כ בשו"ת איש מצליח חלק ב סימן לט ובשולחן ערוך המקוצר סימן קי אות יא.

ולכאורה לשון השו"ע כח בעלמא כל שהוא, משמע שהוא פחות מזה, וכן ראיתי באור לציון חלק ד' עמוד סב שכתב שיש שכתבו ופרסמו ששיעור תקיעה דתשר"ת 6 שניות ואינו נכון כלל.

לשער ט' כוחות בשניה אחת

ובאור לציון שם כתבו השיעור ט' כוחות כל כח כל שהוא, שזה זמן שיכול להוציא בפיו ט' הברות, וכגון שאומר ברצף, אבג, אבג, אבג, (בקמץ תחת כל אות) והוא אינו יותר משניה אחת ולכל היותר אינו יותר משניה ורבע, ושלמעשה בתקיעה דתשר"ת הוא שתי שניות, וכן ע"ז הדרך.

וקרוב לזה כתב בספר תורת המועדים (קולדצקי עמוד רצה) שט' טרומיטין הוא בין 1.33-1.5 ואצל בעל תוקע מיומן אפשר אף בפחות

וכן כתב בהליכות מועד עמוד קסז שעל פי בדיקות של מומחים ותלמידי חכמים מובהקים יצא שבשניה אחת יש כ- 8-9 כוחות ושערכו בדיקות גם בעזרת אמצעי טכנולוגיה מתקדמים וסוגי הקלטות למינהם בשמיעה איטית ומהירה, והתוצאה היתה ברורה ומדוייקת.

אלא שלבסוף כתב דאף שלפי זה יוצא שיעור תקיעה דתשר"ת 2.5 שניות (מעט יותר מ-יח' טרומיטין) מכל מקום למעשה יאריך בתקיעה כ- 3-4 שניות היות ובדרך כלל מאריך התוקע בתרועה כ-11 כוחות, ודעת האורחות חיים (ח"א דין תקיעת שופר אות יא) בשם הרשב"א דשיעור תקיעה כתרועה היינו לפי מה שהריע התקוע באותה השעה בפועל, וכיון שהאריך בתרועה יאריך בתקיעה.

ועוד שיש אומרים שמצרפים גם ההפסק נשימה שבין השברים והתרועה דתשר"ת לשיעור תקיעה, ולכן אם יאריך כשיעור 3.5 או 4 שניות.

אולם בתקיעה של תש"ת די בשניה וחצי, שהרי שיעור שברים עם הרווח שבניהם הוא ג"כ שניה וחצי לכל היותר

ובתקיעה של תר"ת הוא ג"כ שניה וחצי לכל היותר שכבר כתבנו ששיעור תרועה הוא שניה ואם יאריך עוד חצי שניה מחמת ההרגל הרי שניה וחצי.

וראיתי באור תורה הנ"ל שהביא מספר הברית חלק א מאמר יז' פ"ו ד"ה ועתה אבאר, שהנסיון יעיד ויגיד כי נוכל לשמוע ולהבדיל בין תשעה קולות הנשמעים זאח"ז בזמן "שניה" אחת ולא יותר, כי אם ימהר המשמיע ויחיש להשמיע בזמן "שניה" עשרה קולות, יהיה נשמע לקול הברה אחת ארוכה, לא קולות נבדלים, ע"ש וזה כדברים הנ"ל ממש.

ומה שהקשה באור תורה על זה מדברי הרמב"ם שסובר ששיעור תקיעה הוא כחצי תרועה דהיינו ארבע וחצי כוחות, ואם איתא דבכל שניה יש ט' כוחות איך יתכן במציאות כלל לעשות חצי כח? ולענ"ד זו אינה קושיה כלל, שהרמב"ם מדבר על תקיעה ואם נשער ט' כוחות בשניה אחת, ונאמר שדשיעור תקיעה הוא 4.5 כוחות, יוצא ששיעור תקיעה הוא חצי שניה, וזה כוונת הרמב"ם, דסך שיעור התקיעה הוא 4.5 כוחות ואין צריך לבצע בפועל חצי כח.

ועוד דאף אם אי אפשר לבצע בפועל קול של חצי כח, אין צריך לעשות זאת בפועל ממש, אלא רק צריך שלא יפחות מזה השיעור לכל הפחות 4.5 כוחות, אף אם שכשיבוא לעשות חצי כח יצא לו כח שלם אין זה מגרע כלל. ופשוט.

וראיתי בעוד כמה ספרים שנתנו בזה עוד שיעורים, ומהם בספר דרכי הלכה על קיצור שולחן ערוך סימן קכט הערה כ בשם הראש"ל הרב מרדכי אליהו זצ"ל שכתב שט' טרומיטין הם שתי שניות ואם עשה פחות לא יצא וכן הובא בפסקי תשובות סימן תקצ הערה 13 בשם ספר קיצור הלכות המועדים.

אולם המנהג הרווח בין הספרדים לשער כמו שכתב בהליכות מועד, וכן עיקר.

בברכה

אלון בן שבת