חיוב שואל על מוצר שאול שניזוק לאחר גמר השימוש בו.           

חיוב שואל על מוצר שאול שניזוק לאחר גמר השימוש בו.

שאלה: אשתו של ראובן שאלה מחברתה שמלת ערב לחתונת אחותה, לאחר האירוע אשת ראובן הניחה את השמלה בארון הבגדים. למחרת בבוקר היא גילתה שבעקבות פיצוץ בצינור הביוב כל הבגדים שהונחו בארון ניזוקו באופן משמעותי, האם אשתו של ראובן צריכה לשלם עבור הנזק מדין שואל? או שמא לאחר גמר זמם השאלה יש לה דין אחר אולי של שומר חינם או שומר שכר או של שוכר?

תשובה: מכיון שזה תלוי במחלוקת הפוסקים אזי מספק אין היא צריכה לשלם. אלא א"כ היה תנאי מפורש או מנהג המקום שהשואל אחראי על החפץ עד להשבתו לידי המשאיל, ואז הולכים אחר המנהג או התנאי ואשת ראובן תהיה חייבת בתשלום כשואל.

נימוקים: דינו של שואל ידוע ומפורסם שהוא חייב אף באונסין, פי' הדבר ששואל חייב אף על נזקים שאינם בשליטתו, וזאת, בשונה משוכר או משומר שכר שאינם חייבים אלא באחריות של גניבה ואבידה, דהיינו הם חייבים רק על נזקים שאפשר היה למונעם כמ"ש בב"מ (צג.) ובשו"ע (חו"מ שג, ב-ג) עם זאת מבואר בגמ' שגם אם נסתיימה תקופת 'השאלה' השואל אינו חייב באחריות אונסין, מ"מ כל זמן שלא החזיר את החפץ השאול לרשות המשאיל הוא עדיין חייב באחריות גניבה ואבידה כשומר שכר, וזאת, מפני שאנו מחשיבים את ההנאה שהייתה לו כשקיבל את החפץ לשימושו בחינם כשכר על השמירה שישמור אחר תום תקופת השאלה והרי הוא שומר שכר, כמ"ש בב"מ (פא.) ובשו"ע (שם, סי' שמ, ח. ושמג, א). כל המבואר הוא כשברור מתי מסתיימת תקופת השאלה שאז מוטל על השואל  להחזיר את החפץ למשאיל ועל זה נאמר הדין שכל זמן שהוא לא החזיר את החפץ השאול הוא חייב כשומר שכר, אך באופן שהחפץ נשאר בינתיים ביד השואל בהסכמת שניהם נחלקו הפוסקים מה דינו של השומר.

והנה בירושלמי (ב"מ פ"ח, ה"ב) מובא מקרה של שואל פרה ליום אחד ושכרה למחרת ומתה בלילה שבין שני הימים ברשותו של השומר, והנה מיתת הפרה הוא אונס שאי אפשר למונעו, והדין הוא כאמור ששואל חייב באחריות אונסין אך שוכר פטור עליהם. הנדון הוא לגבי הלילה שבין יום השאלה שבו השומר כלל לא משתמש בפרה האם יש להחשיבו כשואל או כשוכר? ומסקנת הירושלמי היא, שאם המנהג הוא שלאחר יום השאלה מחזירים את הפרה לבית בעליה – הוא נחשב כשואל וחייב על מיתת הפרה, אך אם המנהג הוא משחזירים אותה רק למחרת – הוא נחשב כשוכר ופטור.

הב"י (חו"מ שמג) פירש בשם תלמידי הרשב"א שתקופת השאלה מסתיימת מיד כשהסתיימה המלאכה שלשמה שאלת את החפץ, כלומר בסיום יום העבודה עם הפרה. אלא שאם המנהג הוא שעל השואל להחזיר את החפץ ולמרות זאת הוא לא החזירה אזי הוא ממשיך להיחשב כשואל עד שיחזיר את החפץ, אך אם המנהג הוא שאפשר להחזיר את החפץ לאחר זמן מיד כשנסתיימה תקופת השאלה שוב אינו שואל אלא שומר שכר. המחנה אפרים (הלכות שאלה סי' ז) סובר שדווקא במקרה של הירושלמי הוא נחשב שואל גם בלילה שבין יום השאלה ליום השכירות משום שאם המנהג היה להחזיר את הפרה לבעליה בלילה הרי הוא נהנה ומרוויח מכך שהפרה נשארה ברשותו שלא היה צריך לטרוח להחזירה לרשות הבעלים ולשוב להביאה לרשותו למחרת ולכן הוא נחשב עדיין כשואל, משא"כ אם לא היה מנהג להחזיר את הפרה אלא למחרת הרי אף אם לא היה שוכר אותה למחרת הייתה הפרה נשארת ברשותו במשך הלילה, ולכן אין כאן הנאה מכך שהפרה נשארה ברשותו ואינו נחשב אלא כשוכר. וכלשונו של המחנה אפרים "אבל לענ"ד נראה פי' אחר בירושלמי, והכי הוא, דאי דרך הפרות ללון אצל בעליהן וזה ע"י שהיתה שכורה אצלו למחר לא החזירה בלילה, א"כ נמצא דמה שעומד אצלו בלילה הוא להנאתו שהרי מרוויח זה שאין צריך עכשיו לטרוח למחר ולילך לשכור, ותיכף ומיד ישכים למלאכתו, ומשום הכי הוי כשאלה אצלו וחייב. ואי אין דרך הפרות ללון אצל בעליהן, כלומר להחזירה בלילה, א"כ מה שלא החזירה אינו מפני ששכורה אצלו למחר דבלאו הכי אין דרך להחזירה בלילה, א"כ לא הרוויח זה כלום מה שלנה אצלו דבלאו הכי הייתה לנה אצלו ופטור." עכ"ל. ולפי"ז סתם שואל שלא החזיר את החפץ השאול שלא כדין אינו נחשב שואל אחר סיום תקופת השאלה שהרי אין לו הנאה מכך שהחפץ עדיין ברשותו.

אך דעת הנתיבות (חו"מ סי' קפו, ביאורים, ב) שאם לא התנו ביניהם אחרת, על הבעלים מוטל לבוא לקחת את החפץ מבית השואל בסיום תקופת השאלה. ולכן, אם ידוע למשאיל שתקופת השאלה נסתיימה והוא אינו יכול לבוא ולקחת את החפץ, הרי מכאן ואילך הוא אינו שואל אלא שומר שכר, אך אם המנהג הוא ששואל משאיר את החפץ אצלו בלילה אף אחר שהסתיימה תקופת השאלה, הרי גם באותו לילה הוא נחשב שואל שלא היה מוטל על הבעלים לבוא ולקחת את החפץ. (יתכן שהוא גרס בירושלמי כגרסת הרשב"א ב"מ צז.)

ומכאן לשאלה שלפנינו, מכיון שהשאלה הייתה לצורך אירוע מסויים הרי משנסתיים האירוע נסתיימה גם תקופת השאלה, ומכיון שנהוג באופן זה שלא להחזיר את השמלה עד למחרת הרי לדעת הב"י והמחנה אפרים שוב אינה נחשבת כשואלת אלא כשומרת שכר והיא פטורה על האונסין, אך לדעת הנתיבות משפט מכיון דלא היה מוטל על המשאילה לבוא ולקחת את השמלה בלילה הרי היא עדיין נחשבת כשואלת עד למחרת, וכיון שהדבר תלוי במחלוקת הפוסקים אזי מספק אין היא צריכה לשלם אלא א"כ היה תנאי מופרש שהשואלת חייבת בכל נזקי השמלה עד להשבתה לידי המשאילה, או לחילופין אם המנהג שהשואלת חייבת עד שהיא מחזירה לידי המשאילה ואז במקרים אלו נלך אחר התנאי או המנהג (עיין חו"מ סי' רצא, כז. וסי' שה ד).

בברכה

יגאל אלון