להשתזף בשמש בשבת ולמרוח קרם הגנה בשבת

האם מותר לשבת בשמש ביום שבת כדי להשתזף

איסור רפואה בשבת

בשו"ת חלקת יעקב (ח"ד סימן יז) כתב לאסור בזה משום שנאמר שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ודומה למה שאמרו בגמרא שבת (קמז:) שאסור לעמוד בקרקעית של דיומסת מפני שמעמלת ומרפא. ופרש"י דיומסת, שם נהר שמימיו מלוחים, ומחממת ומרפא שהטיט שבה מלוח. ואם כן הוא הדין שאסור לישב בשמש מאחר והיא מרפא.

אולם בחזון עובדיה (שבת ה עמוד כו) הביא להגמרא במסכת שבת (קט.) תנו רבנן רוחצים במי גרר ובחמי טבריא, אבל לא במי משרה ובימה של סדום. ופרש"י במי גרר ובחמי טבריא שאע"פ שהם מלוחים קצת, מ"מ דרך לרחוץ בהם בחול ולא מוכחא מילתא דלרפואה היא. אבל במי משרה ובימה של סדוםאין רוחצים בהם אלא לרפואה. ע"ש.

ולפי זה אף שעצם הישיבה בשמש רפואה היא וכלשון הפסוק, מכל מקום כיון שלא מוכח שזה אך ורק לרפואה שהרי גם בני אדם הבריאים יושבים בשמש הדבר מותר.

ויש להוסיף כי בזמנינו הוברר הדבר שחשיפה לשמש לזמן רב יכולה לגרום ח"ו למחלת הסרטן בעור, וכן יכול לגרום כוויות שמש, וגם משפיע ברמה שלילית על הזדקנות העור ואין הדבר מומלץ כלל להשתזף בשמש ללא קרם הגנה על העור. ואם כן אין זה בגדר רפואה כלל.

איסור צובע בשבת

והנה בשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סימן לב) כתב לאסור בזה משום צובע, וכמו אשה שאסור לה להעביר סרק על פניה משום צובע, ואף זה שיושב בשמש משנה צבע עורו אף שאינו עושה כלום, דעצם הישיבה בשמש היא מעשה הצביעה ואסור. ע"ש.

אולם בחזו"ע חלק על זה כיון דהצבע של שיזוף העור הוא דבר שאינו מתקיים, ואחר כמה ימים חוזר כמו שהיה, ועוד שהרבה בני אדם היושבים בשמש אין כוונתם לצביעה כלל, וכיון שהשיזוף נעשה דרך גרמא הדבר מותר ובפרט שצביעה בעור האדם אינה אלא מדרבנן.

ונראה מדבריו שכל שאין עיקר כוונתו לצורך צביעה אלא לצורך הנאה בעלמא, אף שבפועל עורו נצבע הדבר מותר כיון שהוא גרמא ועוד שאין הצבע מתקיים.

ולפי זה היכא שעיקר כוונתו היא לצורך הצביעה שרוצה להקהות צבע עורו לנוי, הדבר אסור. ואכן ראיתי בשמירת שבת כהלכתה (פרק יח הערה ע) שהתיר להרכיב משקפיים שצבעם משתנה כשיוצא עמהם לשמש, ודימה זאת להא דאדם היושב בשמש ומשתזף דאם אינו מתכוון לרפואה מותר. וכתב ששמש מהגרש"ז זצ"ל דלא דמי למה שכתב בשמו במקום אחר (פרק מ הערה ט) שאין להשתמש בשבת בגלאי חום או מבחין חום כאשר עם השימוש מופיע בו צורת אות או סימן שלא היה ניכר כלל לפני השימוש. שיש לחלק שבמשקפי שמש וכן במי שמשתזף בשמש אינו עושה פעולה מיוחדת על מנת לצבוע, משא"כ במד חום שמניח את המד חום על מנת שיצבע. ע"ש. ואם כן במקום שעיקר כוונת היושב בשמש היא למטרת צביעת עורו יש לאסור

נמנע מעונג שבת

עוד יש להעיר כי ישנם כאלו שעצם הישיבה בשמש היא צער להם ומוכנים לסבול זאת בכדי שישתנה ויתייפה צבע עורם, ובזה באנו לדברי מהר"ח פלאג'י  בשו"ת לב חיים (סימן קצ) שנשאל אם מותר לשבת בשמש ביום השבת, והשיב, נראה שהכל לפי הזמן, שבימות החורף בודאי שמותר, שהרי נהנה מחום השמש, אולם בימות החמה אין ישיבתו בשמש אלא צער ועינוי ואין לענות עצמו ביום שבת והעושה כן מוחין בידו. ע"ש.

ולכן באופן שיושב זמן ממושך בשמש ואינו נהנה כעת מעצם ישיבתו אלא בתוצאה שאחר כך ישתזף עורו יש לאסור.

מריחת קרם הגנה בשבת

ולענין מה שיש שמורחים על עורם משחת שיזוף בכדי להגן על העור מקרינת השמש ולכאורה יש בזה איסור ממרח בשבת. ושמעתי שיש מי שהתיר בזה על פי דברי המגן אברהם בסימן שטז ס"ק כד שכתב דאיסור ממרח לא שייך אלא כשכונתו שיתמרח דבר ע"ג חבירו אבל הכא רוצה שיבלע בקרקע. ע"ש. והכא נמי בקרם שיזוף רוצה הוא שיבלע וייספג בעור ולכן הדבר מותר.

אולם במציאות אין הדבר כן וכל מטרתה של משחה זו היא ליצור שכבת הגנה דקה על גבי העור ולכן הדבר אסור. ותמיד צריך להבחין בכל אלו המשחות לפי המציאות וכגון אלו שמורחים על העור קרם לשמור על לחות העור, הדבר מותר מעיקר הדין מאחר שאופן פעולת הקרם היא על ידי שנספג היטב בעור וחודר בו ומשמר את לחותו ומונע התייבשות. אבל מי שירצה למרוח משחה בשם "ווזלין" על העור כדי שלא יתייבש כגון שמורח מעט על השפתיים, הדבר יהיה אסור שהרי אופן פעולת משחה זו היא ביצירת שכבה דקה על העור ומשמרת אותו בזה האופן.

ולכן כל מורה הוראה צריך שיבין ויכיר היטב אופן ודרכי פעולת אותם המשחות ויפסוק לאסור ולהתיר על דרך האמת.

הלכך למסקנה

מותר לשבת בשמש בשבת לצורך הנאתו, ובלבד שאין עיקר כוונתו לצבוע עורו, וכן באופן שהוא מצטער מכך הדבר אסור.

ואין למרוח בשבת קרם הגנה מהשמש.

בברכה

אלון בן שבת

לתרומות ושותפות מלאה בבית ההוראה הכנסו עכשיו https://ketertora.co.il/donate/

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו לשיעורים מרתקים https://www.youtube.com/@ketertora