שאלה

חלה של שבת שהניחוה מעל סיר של החמין ובתוכו תבשיל בשרי ודרך הנקב העשוי במכסה הסיר עלו אדים מן התבשיל ונבלעו בחלה, האם מותר לאכלה בחלב, ואם לאו האם יש להמתין שש שעות אחר אכילתה?

זיעת משקין של איסור

תשובה

הנה כתב שולחן ערוך יורה דעה סימן קכג' סעיף כד' וזה לשונו: "אגואה ארדיינטי" של עובד כוכבים, אסור בהנאה כיין עצמו. הגה: ופירוש דבריו, יין שרף שעושין מיין נסך אע"פ שאינו רק זיעה מן הנסך הרי הוא כאיסור עצמו.
והוא מדברי הריב"ש בתשובה סימן רנה' והוכיח כן מכמה מקומות בדיני טומאה וטהרה שזיעת המשקים היא כמותן ממש, ועוד הוכיח מהגמרא חולין קח: בברייתא דטיפת חלב שנפלה על חתיכת בשר בקדירה שצריך שיהיה בחתיכה עצמה שישים נגד הטיפה, ועל זה אמרינן שם שאם כיסה את הקדירה אז די שיהיה בכל התבשיל שישים נגד הטיפת חלב, והטעם ביאר הריב"ש שכשהיא מכוסה ההבל מתפשט בכל החתיכות והטעם מתערב בכולן כמו אם נער אותה ובלל את כולן בתוך הרוטב. ולפי"ז יוצא שזיעת המשקין או האוכלין היא כמותן ממש.

וכן יש להוכיח מדברי השולחן ערוך בסימן צב סעיף ח' מחבת של חלב שנתנו בכירה תחת קדירה של בשר, הזיעה עולה ונבלע בקדירה ואוסרתה, והוא מהטור בשם הרא"ש בתשובה.

ועיין בשו"ת גינת ורדים כלל ד' סימן ט' שחילק בין ג' אופני זיעה, ובנידון הריב"ש הסכים לאסור בבירור.

וכן ראיתי בשו"ת רב פעלים חלק א' יו"ד סימן כד' שהוכיח מהריב"ש בפשיטות שדין הזיעה ממש כדין המאכל, ושכן כתב בשו"ת בית יעקב סימן נז' לענין קידוש שעל יין שרף אף שנעשה מזיעה, יש לו דין יין גמור, וסיים שם שזה דבר פשוט וברור, ואין צריך להאריך בראיות.

זיעה דזיעה

והוסיף עוד דאפילו זיעה דזיעה, (שלוקחים השיכר היוצא מהזיעה ומאדים אותו שוב ומזיעה היוצאת ממנו נולד שיכר מזוקק וחזק יותר) יש לה דין כמו המאכל הראשון שיצאה ממנו.
ולפי זה בנידונינו אין לאכול החלה עם חלב ויש להמתין אחריה שש שעות.

משקה העשוי מזיעת מי חלב

אלא שראיתי בכף החיים יו"ד סימן פז אות עג עמש"כ שו"ע שם ס"ח יש מי שאומר דנסיובי דחלבא (מי החלב המתמצים מקפאון הגבינה) אינם בכלל מי חלב ואסור מן התורה, אלא מי חלב היינו אחר שעושים הגבינה מבשלים הנסיובי והאוכל צף מלמעלה ולא נשאר בו אלא מים בעלמא, זהו הנקרא מי חלב. וכתב על זה הכף החיים, דמי שהיה מדוכא ביסורים וציוו הרופאים שלא ישתה שום משקה רק המי חלב על ידי שיניחו אותם להתבשל בכלי ויעלו זיעה ויוצאים על ידי סימפונות מים שאין בהם טעם ולא ריח חלב כלל, יש להתיר לשתותו תוך הסעודה שאוכל בה בשר, ואם ירצה להחמיר להדיח פיו במים קודם השתיה תבא עליו ברכה. מכתם לדוד ועיקרי הד"ט, ועוד.

וראיתי בעיקרי הד"ט שהביא להרב מכתם לדוד ושלכאורה מדברי הריב"ש יש לאסור אלא שכיון שהמי חלב אינם אסורים אלא מדרבנן הלכך יש להקל במקום חולי לשתותן אחר אכילת הבשר. (ונראה שכ"כ בדעת המכתם לדוד, ןלא כדמשמע בכף החיים שמותר אפילו באותה הסעודה, ואין איתי כעת ספר מכתם לדוד)

ועל כל פנים אין ראיה לנידון דידן כלל שגם אם יהיה בתבשיל של החמין רק עוף, מכל מקום אין דנים אנו במקום חולי כזה שציוו הרופאים שלא ישתה שום משקה וכנ"ל, ואם כן יש להחשיב החלה כבשר ממש.

משקה העשוי מאידוי של תבשיל עוף

אולם שוב ראיתי בכף החיים סימן פט סעיף ג' בדין תבשיל של בשר, באות נד' וזה לשונו: משקה הנעשה באופן זה שנותנין בקדירה מרק תרנגולת ומי ורד וסממנין ןבתוך הקדירה משימים כוס ריקן וטחין הכיסוי שלא יצא הבל לחוץ וההבל עולה ומזיע עד שנופל לכוס, אחר שתיית הכוס הזה המלא מההבל והזיעה, מותר לאכול גבינה ולא דמי למרק כלל. פרי הארץ חלק ב' סימן יד, (וכן כתב בדרכי תשובה בשם הרב פרי האדמה ונראה שהוא ט"ס)
וראיתי דברי הרב פרי הארץ באורך, וטעמו בקיצור נמרץ הוא, דבעיקר דין תבשיל של בשר יש רבים המתירים ואפילו הבית יוסף גופיה באורח חיים סימן קעג' כתב בשם רבינו יונה דאחר מרק של בשר ודאי מותר לאכול גבינה בקינוח והדחה (אלא שהבית יוסף העיד שכבר נהגו שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר ואין לפרוץ גדר.) והגינת ורדים (יו"ד כלל א' סימן י"ד ד"ה וכמה) נקט כן אפילו בדעת מרן, הילכך אף שאין הלכה כן, מכל מקום כיון שאינו אלא זיעה ואין ניכר טעם הבשר כלל ואינו מושך טעם בפה וגם אין שייך טעמו של הרמב"ם שחושש לבשר שבין השיניים יש לומר שכולם יודו שאין צריך שהייה כלל אחר כך, ואף קינוח והדחה אין צריך, אלא שהמחמיר תבוא עליו ברכה, עכת"ד.

משקה העשוי מאידוי תבשיל של בשר

ומכל מקום אם היה זה תבשיל של בשר (ולא עוף דאינו אלא מדרבנן) כתב לדון להחמיר ע"ש.
נמצא לפי זה לכאורה בנידון דידן שאם היה בתבשיל החמין בשר, ונספגו אידי הזיעה בחלה יש להחמיר להמתין אחר אכילתה שש שעות, ואם היה בתבשיל עוף, מותר לאכול אחריה גבינה ללא שהייה כלל וללא קינוח והדחה, והמחמיר בקינוח והדחה תע"ב, אולם ודאי אין לאכלה עם גבינה כלל.

חילוק בין משקה העשוי מהאידוי לאדים בלבד

אלא שיש לומר דכל מה שהחמיר הרב פרי הארץ שלא לשתות המשקה עם מן האחר אינו אלא גוף המים ממש שהרי הם נידונים כגוף התבשיל שממנו באו, אבל בנידונינו אין מדובר אלא שנספגו האדים בחלה ואינם ניכרים בחלה כלל והזיעה לא הפכה למשקה, ואולי בכה"ג יש להתיר לאכול החלה עם מן האחר, ובפרט לפי מה שכתב הש"ך סימן צח ס"ק ה' דסמכינן אטעימת ישראל ואם יטעם ויראה שאין בחלה טעם בשר כלל יש לומר דבטל ואין צריך לשער בשישים.

עשן היוצא מאיסור

ודומה לזה כתב מרן גאון עוזינו ביביע אומר חלא א סימן לג אות י' אודות העישון בט' באב דגרע מזיעת אוכלין, דזיעה יש בה ממשות, משא"כ בעשן בעלמא, ואף שאדים בוודאי גרע טפי מעשן, מכל מקום בהסתמך על הש"ך דסמכינן אטעימת ישראל, אפשר שיש להקל לאכלה בחלב,

ובכלל דין זיעה ראה ביביע אומר חלק ה יו"ד סימן ז' בחריפות ובבקיאות, כל רז לא אניס ליה, וכאן כתבתי טיפה מן הים.

אם היד סולדת בזיעה שעולה

וראה ברמ"א סימן צב סעיף ח דאם אין היד סולדת בזיעה הכל שרי ושלכן תולין בשר לייבש על קדירות של חלב ולא חיישינן לזיעה שעולה. ואם כן כשהיס"ב בזיעה אין לתלות הבשר, אלא ששם מדובר בבשר וחלב וכאן בתבשיל וגם לא ברור שהיס"ב בזיעה כיון שיוצאת דרך נקב דק מהמכסה של הסיר וגם אין ברור שטעם הבשר ניכר.

וכעת בסיום כתיבת תשובה זו מצאתי בס"ד לרבינו יוסף חיים בתשובה (רב פעלים אורח חיים חלק ג סימן יג) שדיבר ממש בנידון כזה שמניחים ביצים מעל הכיסוי שעל הקדירה שיש בה בשר חמין של שבת וכתב לדון גם באופן שהכיסוי של הקדירה אינו מכסה לגמרי הקדירה אלא יש מקום אויר סמוך לשפת הקדירה שיוצא ממנו הבל ומגיע לביצים עצמן וכתב שמותר לאכול גבינה אחר אכילת הביצים ללא שהייה ויעשה קינוח והדחה והביא להרב פרי הארץ הנ"ל והוסיף דאף שהרב פרי הארץ לא רצה להקל בתבשיל בבשר אלא בעוף וכנ"ל שאני נידונו שהזיעה יוצאת מן הבשר בעין דאע"ג דהזיעה זו יוצאה גם משאר דברים המתערבים עם הבשר הנה בוודאי יש בה חלק גדול מן הבשר עצמו ולכך כתב להחמיר להצריכו שהיה אבל בנידו"ד אין יוצא מן הקדירה זיעה ממשית בעין אלא רק הבל בעלמא.

ונראה כוונתו כמו שכתבתי שהאדים לא נהפכו למשקה כבנידון הפרי הארץ.

וע"ע בן איש חי שנה ב פרשת שלח לך אות יג (ובשו"ת תבואות שמש להרב שלום משאש אודות תבשיל הכוסכוס שמאדים הסולת מעל הבשר ולא הזכיר מכל הנ"ל אף כי נידונו חמור מנידונינו ע"ש)

ומדברי הרב פעלים נפשט לנו הספק דחלה זו בין הייתה מעל סיר בשר או עוף אין לאכלה בחלב אולם אין צריך להמתין שש שעות אחריה, וברור שכל זה כשאין נרגש טעם הבשר בחלה וכנ"ל בשם הש"ך.

בברכה
אלון בן שבת