מה המקור לתענית דיבור או צום בימי השובבי"ם

אודות מה שנהגו להתענות בימי השובבי"ם בהיות והימים הללו מסגולים מאוד לתיקון הברית, מה המקור לזה, ומהי הדרך הנכונה שיבור לו האדם בכל הנוגע לתעניות הללו, והאם נכון מה שיש אומרים שטוב יותר לעשות תענית דיבור מן תענית האכילה.

מקור לצום שמונה תעניות בימי השובבי"ם

הנה המקור לתענית בימי השובבי"ם מובא בספר לקט יושר הלכות תענית (הלכה כ, עמוד 116) שכתב וז"ל: וזכורני, שהמנהג באוסטריך בשנת העיבור מתענין שמונה תעניות, ומתחילין פרשת שמות ביום חמישי, ואח"כ בכל יום חמישי עד פרשת תצוה. וסימן לאלו התעניות שובבי"ם ת"ת, שהם ראשי אותיות מן הסדר, שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו, משפטים, תרומה, תצוה. וכו'. וזכורני, שהוא מתענה בימי שובבי"ם ת"ת. (כונתו לרבו מהר"י איסרלאן) וזכורני, באחד מימי דשובבי"ם בשחרית מת מן הבחורים בחור חשוב בעו"ה, ואמר בו ביום שמת הבחור שיתענו כל הבחורים, משום דאמרינן ידאגו כל החבורה, וכו', ע"ש. וכ"כ בספר מטה משה (עמוד העבודה ארבע פרשיות, פורים, מגילה סימן אלף כג)

גם בספר המנהגים לרבי יצחק אייזיק מטירנא נכתב שנוהגים להתענות ביום חמישי בכל שבוע בימי השובבי"ם בשנים מעוברות. וכ"כ המגן אברהם או"ח סימן תרפ"ה סוף סק"א, יש נוהגים בשנה מעוברת לקבוע תענית בכל יום ה' מפרשת שובבי"ם ת"ת, וי"א גם פרשת ויקהל ופקודי. ע"ש. ועיין בשערי תשובה סק"ב מש"כ עוד בזה.

הרי לפנינו דכולם כתבו דהתענית היא בכל שבוע ביום חמישי בלבד.

לדעת האר"י ועוד יש לצום ארבעים תעניות רצופים לתיקון הברית

אולם רבינו האר"י ז"ל כתב, (שער רוח הקודש, שער ז תיקון כז) דמנהג קדום בכל ישראל להתענות ארבעים יום רצופים, שיש מן היום הראשון של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת מן תצוה, ועיקר התעניות בימים הללו לא נתקנו אלא על עון הקרי. וימים אלו מסוגלים להתענות בהם על הקרי יותר מכל ימות השנה, וסיים שצריך שיתענה פ"ד ימים רצופים, וטוב שיתענה ארבעים יום הנזכרים של ימי השובבי"ם, ואחר כך יתענה עוד מ"ד יום אחרים כדי להשלים פ"ד תעניות. ע"ש. וכ"כ הרמ"ע מפאנו, (מאמר תיקוני התשובה פרק ד ופרק טז) שימים אלו מסוגלים לתיקון הברית ושיש להתענות ארבעים יום רצופים. ונראה דתענית שהזכיר הלקט יושר אינו לשם תיקון הברית ולכן כתב שדי השמונה תעניות . אולם אם ירצה לתקן פגם הברית יש לו להתענות כדברי האר"י ארבעים יום ובפחות מכך לא עשה כלום.

דברי הרב חיד"א על תעניות השובבי"ם

וכן דעת הרב חיד"א בספרו חדרי בטן (ויחי ראשון), ובספרו ספר פני דוד (פרשת שמות, יב)שימים הללו מסוגלים לתיקון פגם הברית, ובספרו ברכי יוסף (תרפה, א) כתב, וכבר נודע שמנהג תעניות אלו לתיקון הקרי, וצריך להתענות פ"ד תעניות רצופים, ואם לאו, לא עשה כלום לפרט תיקון זה.

וכ"כ עוד בספרו ציפורן שמיר (סימן ו אות צ-צד) וז"ל: ואם חטא בכל אופני קרי התקון הוא להתענות בימי שובבי”ם ת"ת שמונים וארבע תעניות דהיינו מפרשת שמות עד סוף תצוה שהוא ראשי תיבות שובבי"ם ת"ת יום יום ובתוכם יעשה ב' הפסקות קטנות מב' ימים וב' לילות שעולה כל אחד עשרים ושבע תעניות ויושלמו השמונים וארבע וכבר ימים אלו ידועים ומנהג קדום בכל תפוצות ישראל שהם מסוגלים לעֲונות אלו ודומיהם.

וצריך שיהיו שמונים וארבע תעניות אלו רצופים שיתענה בכל הימים מלבד שבתות וראשי חודשים וט”ו בשבט. ולענין ההפסקות שצריך לאכול ולהפסיק מבעוד יום מבטלים יום שיקבל ההפסקה ואין לחוש לזה מאחר שגם היום ההוא מקבלים תענית עוד היום גדול.

אך מה שנוהגים בערי איטאליא להתענות בשובבי"ם שני וחמישי לא עשו כלום לתקון זה רק נחשבים לתעניות בעלמא כמי שמתענה איזה תענית בשאר ימות השנה.

ומכל מקום יתכן שאיזה תועלת יהיה לתקון זה. ועוד כי בזה מתעוררים לישמר מחטא זה הרגיל ומצוי בעוונותינו הרבים. והובא בכף החיים ובספר קרנות צדיק להגאון החסיד רבי אליהו מני זצ"ל.

תענית בזמן הזה שירדה חולשה לעולם

והנה הרואה יראה שאין בכוחנו בדור הזה להתענות מ' יום רצופים ומה שמתענים יום חמישי או אפילו שני וחמישי הרי לא עשו כלום מתיקון הברית . וכבר כתב בשולחן ערוך בסימן תקעא סעיף א, היושב בתענית, אם יכול לסבול התענית, נקרא קדוש. ואם לאו, כגון שאינו בריא וחזק, נקרא חוטא. ובסעיף ב' כתב דתלמיד חכם אינו רשאי לישב בתענית מפני שממעט במלאכת שמים.

ובביאור הלכה (שם, בד"ה תלמיד חכם) הביא מה שכתב השל"ה בשם ספר חרדים וז"ל, שמצא בתוך ספרי המקובל האלקי חסידא קדישא הרב ר"י לוריא אשכנזי ז"ל בספר אחד כתיבת יד, כל מה שתמצא בסיגופים כו' לא נזכרו אלא למי שאין עמלו בתורה אבל מי שתורתו אומנתו ויודע דעת ויראת ד' לא יחלש ולא יתבטל מלימודו. אך יום אחד מן השבוע יתרחק מבני אדם ויתבודד בינו לבין קונו ויתקשר מחשבתו בו כאלו כבר עומד לפניו ביום הדין וידבר לאל ית' כאשר ידבר העבד אל רבו ובן אל אביו. והעתיקו זה האחרונים. וכעין זה כתב הח"א וז"ל דאפילו על עבירות ידועים המבואר ברוקח שצריך להתענות לכפרה כמה ימים אם ת"ח הוא ותורתו אומנתו אפילו בזה"ז לא יסגף עצמו כ"כ רק שישוב לפני ד' בלב שלם ויבכה מקירות הלב וילמוד יותר מאשר היה רגיל כי התורה היא מקוה טהרה ונמשל לאש וכל אשר יבא באש באש יובא וטהר וימעט מכל התענוגים ויאכל רק כדי קיום גופו שלא יחלש כדי שיהיה לו כח לעבודת השם ולא ילך לשום סעודה וכ"ש לסעודת מריעות וישמור שבת בכל פרטיה ודקדוקיה ואם אפשר יתענה עכ"פ בכל שבוע יום אחד או עכ"פ כל יום בה"ב עד חצות. והעיקר הבכיה והוידוי וגדרים שלא יעשה זאת לעולם וד' יראה ללבב עכ"ל.

ובמשנה ברורה (שם סק"ב) הביא בשם חכמי המוסר דאם באמצע אכילתו בעוד שהוא מתאוה לאכול מושך ידו ממנו זה נחשב ג"כ לסיגוף ומתכפרים עונותיו. וכתב עוד שמצא כתוב בספר אחד, שכשאדם רוצה להתנדב תענית טוב יותר שיקבל תענית מן הדבור ממה שיקבל עליו מן האכילה כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו ולא יחלש עי"ז וכעין זה כתב הגר"א באגרתו האדם לייסר עצמו לא בתענית וסיגופים כ"א ברסן פיו ובתאותיו.

וכונתו למש"כ הגר"א באגרת עלים לתרופה וז"ל, ועד יום מותו צריך האדם לייסר את עצמו, ולא בתעניות וסיגופים, כי אם ברסן פיו ותאותיו, וזוהי התשובה וכו', ודרך חיים תוכחת מוסר, וזהו יותר טוב מכל תעניות וסיגופים שבעולם. ע"כ. והובא ג"כ בספר שמירת הלשון. (שער ב פ"ב) ושם הביא עוד לספר ראש הגבעה שכתב, שטוב יותר לקבל תענית מן הדיבור, ממה שיקבל עליו מן האכילה, כי ממנו לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו, ולא יחלש ע"י התענית הזה. ע"ש.

וכן ראיתי למרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר, (כרך ב סימן כח אות יג) שכתב שם בנידונו, ומה טוב ומה נעים לקהל בהכ"נ שיתאספו כולם יום אחד בבהכ"נ, וינהגו תענית דיבור וילמדו שם במשך כל היום, וזה הרבה יותר חשוב מן התענית, ובפרט בזמן הזה שירדה חולשה לעולם. ע"ש.

מעלת תענית הדיבור כפי שהביא רבי יצחק אלפיה זצ"ל

וידוע שאחד המיוחד בדור הקודם הלא הוא כמוה"ר יצחק אלפיה זצ"ל שעמד ותיקן זאת והקהיל קהילות ברבים לעשות תענית דיבור ושהיא טובה מן התענית וכמו שכתב בספרו קונטרס היחיאלי (חלק ראשון בית השם דף סה עמוד ב) שענית הדיבור טוב מן תענית המאכל כי בתענית המאכל לא יבצר מלדבר בו דברים בטלים, כעס, שקר, חנופה, כזב, רמיה, בדיחות היתול, צחוק, קלות ראש, שבועות שקר ושוא, הזכרת שם שמים לבטלה, וכיוצא מהנה רעות רבות, זהו באופני הלא תעשה, ובאופני העשה הלא על ידי חלישות הגוף מן התענית אולי ח"ו לא יוכל להתפלל כהוגן וכראוי ויגרע מחובת לימודו, ויתרשל מלעשות מצוה הבאה לידו מחולשת איבריו מהתענית כידוע, אשר לא כן בתענית הדיבור אתה יכול ללמוד להתפלל לאכול ולברך לה' ולעשות מצות ה' בשמחה ורק נמנע אתה מלדבר עם חבריך ובניך ואשך וכל קרוביך כלל וכלל, ועכ"פ באותו יום נקרא שמנעת עצמך מלדבר כל האיסורים הנזכרים לעיל, זהו בשב ואל תעשה. ובעשה, הרי קיימת והגית בו, ודברת בם, עוסק בדברי תורה שתלמוד תורה כנגד כולם וכל המצוות נדחים מפניה לבד אלה הידועים, ואם הוא בשבת הרי קיימת בו כל דבר קדוש ונעמת עצמך מלדבר דברי חול בשבת, וקיימת וכבדתו מעשות דרכיך, שדרכך בחול לדבר ובשבת לא לדבר כי אם בכל דבר שבקדושה בינך לבין עצמך בשירים ותשבחות ברכות והודאות תפילה לקריאת התורה, שבכתב ושבע"פ ובסודותיה, בזוהר ובמדרשים, ובכל אשר תאוה נפשך ללמוד בו אך ורק לא בדברי דופי והבאי כעיתונים וחידושי העולם שזה ודאי אסור כידוע, אלא בכל דבר קדוש לישראל ובתורה הקדושה. עכת"ד.

תענית דיבור נחשב כתענית הפסקה

והנה ראיתי חידוש גדול ומפורסם בספר חמדת ימים (תיקוני השובבי"ם פרק א תיקוני הימים) שכתב באות נח וז"ל: ואם רבו לספר תעניותיו הצריכים לעונותיו יכול למהר לעשותם בהפסקות, אשר קיבלנו שהפסקה של שני ימים עולה לכ"ז תעניות שהוא כמספר שני שלישי הארבע יודין שבשם ע"ב יו"ד ה"י וי"ו ה"י אשר המה יעלו בסך השעות שבשלשה ימים כ"ד בכל יום, ועל כן אם יפסיק גם ערב יום השלישי ירבה עליהם שליש האחרון של ד' יודי"ן והמה יעלו למספר ארבעים יום.

ובאות נט כתב, והפסקה של ארבעה ימים עולה למספר כ"ז פעמים ארבעים יום העולים למספר אלף ושמונים תעניות, והפסקה של חמשה ימים עולה למספר י"ג פעמים ארבעים יום ובהצרף עליהם האלף ושמונים תעניות של יום הד' המה יעלו סך אלף ושש מאות ימים, והפסקה של ששת ימים עולה לארבעים פעמים אלף ושש מאות, ובהצרף עליהם האלף ושש מאות דיום ה' המה יעלו סך הכל ששים וחמשה אלפים ושש מאות תעניות. ע"ש.

ובקונטרס היחיאלי בחלק תענית הדיבור, וכן בספרו אור חדש וצמח צדיק כתב כן גם בשם בעל הנועם אלימלך זצ"ל שתענית הפסקה של ששת ימים עולה לו לששים וחמש אלף תעניות. ע"ש. אך קודם שכתב כן, כתב שם בזה"ל " מודעה על תענית הדיבור וסגולת התהלים הנחשבת להפסקה גדולה לתענית משבת לשבת". ורבים טעו בהבנת הדברים לומר שכך כתב הנועם אלימלך שתענית הדיבור חשובה כהפסקה, וזה אינו נכון כלל ולא כתוב מזה מאומה בנועם אלימלך, וכוונת הרה"ג יצחק אלפייה זצ"ל לדמות מרוחב דעתו תענית הדיבור לתענית הפסקה, ועל זה הביא החשיבות שיש לתענית הפסקה מהחמדת ימים והנועם אלימלך שחשובה היא כששים וחמש אלף ושש מאות תעניות. וע"ש בדף סה ע"ב שכתב לעשות תענית הדיבור וכו', והוא מעדות נאמנה של הגאון רבינו בעל נועם אלימלך ותלמידו הרב מרימנוב העיד שעל ידי זה יכוף היצר שלא יחטיאהו עוד רק אם לא יתן לו יד, הואיל ובזה יהיה בידו כחרב חדה וכחנית נגד היצר. ע"כ. ועכ"פ גברא רבה אמר מילתא ובוודאי שיש לנו לקפוץ על זה כמוצא שלל רב.

תענית דיבור ביום השבת

ונראה לי לומר עוד דאם יעשה התענית דיבור ביום שבת תגדל מעלתו ביותר עד לאין מספר וכמו שאמר מרן החפץ חיים זצוק"ל שכל לימוד תורה בשבת נחשב כמו תרי"ג פעמים לימוד בחול, וכפי שמובא בס' לב אליהו ח"ב עמ' 38 ששמע זאת ממרן הח"ח, היות שאמרו חז"ל ששקולה שבת כנגד תרי"ג מצוות, ובפרט לפי הגר"א שכל אות בדברי תורה היא מצווה, הרי כשעושים זאת בשבת מכפילים כל אות ואות במספר שש מאות ושלש עשרה. א"כ כשאדם יושב ולומד בשבת הרי אין סוף למצוות שיכול להוסיף. וגדולה מזאת כתב הבן איש חי בספרו (בן איש חי חלק ב' פרשת שמות) בשם המקובלים, דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול.

ואם כנים אנו בזה נמצא שאם יתענה תענית הדיבור ביום שבת הרי זה אלף פעמים ששים וחמש אלף ושש מאות תעניות ועולה למספר ששים וחמש מליון ושש מאות אלף תעניות. ומי האיש שיראה המעלה הזאת ולא יעשה כן לפחות פעם אחת בימי השובבי"ם לתיקון נפשו.

שלא לעשות גם צום וגם תענית דיבור

ועדותי נאמנה שהייתי באיזה מקום מידי שנה בשנה שעשו תענית דיבור באחד מימי השובבי"ם ובנוסף הכריזו על תענית האכילה באותו היום גם יחד, וזה גרם לכך שרבים וטובים מהם הקילו לעצמם לדבר מעט, באמרם הלא העיקר בזה הוא מה שאנו צמים היום, והתענית דיבור היא רק לרווחא דמילתא, ולא ידעו ולא יבינו כי ההיפך הוא הנכון כי אותה התענית אין בה ולא כלום לתקן פגם הברית שנתקן בימי השובבים וכדברי מרן החיד"א לעיל, שעושים כן ההמון לעורר בהם רגש הקודש להשמר מזה החטא. ואם היו מקבלים על עצמם אך ורק תענית דיבור אזי היו מתחזקים ומתגברים בה ביתר שאת וביתר עוז.

תענית הראב"ד

ואם היו רוצים להוסיף עוד איזה תיקון על תענית הדיבור היה להם לעשות כמ"ש מהר"י אלפיה ז"ל בסדר תענית הדיבור (אות ח) שכתב, הרוצה לאכול בבוקר ושיהיה נחשב לו לתענית ג"כ, יצוה לבני ביתו שיעשו לו המאכל היותר ערב לחכו, ואזי יאכל ממנו עד קרוב לכדי שביעה, וימשיך ידו מלאכול ממנו עוד, ויחשוב שמניעתו זאת לסגף עצמו ולכפרת עוונותיו ויועיל לו לתענית ג"כ כמו שכתב הראב"ד שהמושך ידו מהמאכל שערב לחכו לכפרת עוונותיו  חשוב כאילו התענה וכמזבח כפרה, והרי זה פקח שאוכל לשובע נפשו וחשוב כאילו התענה. עכ"ל. והובא גם בספר פלא יועץ.

סדר הלימוד בתענית הדיבור

לכן נראה דהאף שאכן ימי השובבי"ם מסוגלים במאוד מאוד לתיקון פגם הברית, מ"מ בזמן הזה שירדה חולשה לעולם ואין אנו יכולים לערוך את סדרי התענית כתיקונם האמיתי שכתב האר"י ז"ל לכן יש לנהוג לערוך תענית דיבור לכל הפחות יום אחד, וראוי שיהיה זה יום השבת, ובאותו היום יתמידו בלימודם ביתר שאת, וראיתי חסידים ואנשי מעשה שעושים תענית דיבור בימי שני וחמישי בכל תקופת השובבי"ם ושכרם גדול ועצום הוא לאין מספר.

מיהו העם היושבים בשדות שאינם יכולים ללמוד הלכה ופוסקים בעצמם כדבעי, יקראו ספר התהלים במיתון והבנה ודקדוק וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה, וכמו שכתב הרה"ג בן ציון מוצפי שליט"א בספרו יסוד בציון (עמוד סג הלכה טז) וז"ל: המנהג שנהגו באיזה בתי כנסיות,לערוך בימי השובבי"ם יום "תענית דיבור" וקוראים בו שלש פעמים ברציפות, מבלי שהות להבין פירוש התיבות כלל, ומכל שכן אם קוראים במרוצה והבלעה תיבות ואותיות, אינו מנהג טוב, ובודאי שלא יחשב כסגולה לכפרת עוונות. וכן היה מור אבי ז"ל מדבר בפומבי נגד מנהג זה, ועל כך שאומרים שהוא במקום נח אלף תעניות. (חולק בזה על מהר"י אלפיה ז"ל, והקב"ה ייזל מים מדליו וחפץ הוא ליתן שכר ואינו בא בטרוניה עם בריותיו ובשמים אמרי קים לן כהאי שיטה ולקולא כידוע מכמה מעשיות שהובאו בספרי הפוסקים, ולא אאריך בזה כאן)

ושמעתי פעם מאת מורינו הגאון הרב מאיר מזוז זצ"ל שיש לערוך הסדר הזה כמתכונתו אף לבני תורה והחוש מעיד כי כאשר הציבור קובע עצמו לזה הלימוד באמירת תהלים בחבורה אחת, הדבר מעורר חיזוק רב וכולם כאיש אחד מקפידים מאוד על תענית הדיבור ועל הלימוד, כי סדר הלימוד וההספק של אמירת התהלים ג"פ מונח לפניהם והם קמים ומחשים לאמרו ולגמור הסדר כולו, ואם לא היה סדר והספק קבוע לאמירת התהלים ג"פ ביום הזה, הדבר גורם רפיון ויבואו לדבר מעט בדברים בטלים ומפסידים זאת התענית בחינם.

אשר על כן כל אחד ואחד יבחן עצמו ולבבו מהי הדרך הטובה ביותר שבה יוכל ללמוד היטב היטב ללא הפסקה ביום הזה (אם בלימוד ש"ס ופוסקים אם בלימוד תהלים בדקדוק והבנה, או בקריאת התהלים ג"פ בזריזות אך ללא השמטת תיבות וכדומה, והרב התופס ישיבה יודע לב קהילתו ויש לו להחליט בזה) וילמד בתענית דיבור גמור ללא שום הפסק כלל ועיקר ואשרי חלקו.

בברכה

אלון בן שבת

לתרומות והחזקת בית ההוראה הכנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה