מי שהטעה את חבירו במחיר של הדירה שימכור לו אותה בזול

שאלה:

ראובן הציע את דירתו למכירה, שמעון יצר עמו קשר ושאל אותו "האם אתה עדיין עומד על המחיר של הדירה 2.500,000 ₪"?

ענה לו ראובן, כן!

שמעון השיב לו "כנראה יש לך טעות, זה לא המחיר הריאלי של הדירה, ואם תרצה תשאל אפי' את המתווכים בשכונה, הם יאמרו לך שדירה כמו שלך מחירה 1.800,000 ₪

ואם הם יאמרו לך כמוני אז צור איתי קשר אני מעוניין לקנות".

ראובן בעל הדירה נכנס הספק בליבו אולי באמת המחיר הוא נמוך ממה שהוא מבקש, ואז הוא אמר לעצמו שהוא יברר מחר בבוקר אצל משרד התווך השכונתי מה המחיר של הדירה,

בינתיים שמעון הקונה יצר קשר עם המתווך השכונתי ונתן לו 2000 ₪ במזומן ואמר לו שמחר ראובן יתקשר אליו וישאל אותו על מחיר הדירה, ועליו לומר לראובן שהמחיר הוא בסביבות 1.800,000 ₪.

סוף דבר תרגיל ההונאה הצליח וראובן מכר את דירתו לשמעון במחיר של 1.850,000 ₪.

כעבור חודשיים אביו של ראובן שאל אותו בכמה בסוף נמכרה הדירה?

ענה לו ראובן את המחיר, ואז אביו אמר לו מה עשית!!!

מחיר הדירה הוא הרבה יותר יקר. ואכן לאחר בירור קצר הם גילו את תרגיל האונאה שביצע שמעון יחד עם המתווך.

את המתווך הרמאי הם לא הצליחו למצוא כי הוא פוטר ממקום עבודתו לפני שבועיים בגלל מעשים דומים שהתבררו ליצחק בעל משרד התיווך,

ולפיכך הם פנו לשמעון שיבוא איתם לדין תורה, משום שלטענתם היה כאן מקח טעות, ומקח בטל.

 ושמעון ענה אין לי בעיה לבוא לדין תורה, והוסיף אני יודע שאין לכם שום סיכוי להצליח בדין תורה שהרי ידוע שאין אונאה לקרקעות וקרקע נמכרת בכל מחיר וחבל לכם על המאמץ.

עם מי הדין?

תשובה: בנידו"ד אכן המקח הוא מקח טעות והוא בטל מהטעמים שהתבררו בנימוקים להלן.

נימוקים: דיני אונאה, התפרשו בגמ' ב"מ (מט: עד דף נט:), וכלל הדברים הוא, שאם אדם אונה (=רימה) את חברו במחיר שהוא פחות משתות (היינו שישית מהמקח), הרי זו מחילה. בשתות בדיוק – יש דין אונאה, דהיינו שהמקח קיים והפרש האונאה חוזר למתאנה. וביותר משתות בטל המקח, דהיינו שאותו שנתאנה יכול לבטל את המקח. וכך נפסק בשו"ע (רכז, א-ב ובגמ' שם, נ:).

ישנם יוצאים מן הכלל, שאין בהם דין אונאה, וביניהם קרקעות.

ונחלקו הראשונים אם בקרקעות אין אונאה בכל מחיר, או דווקא עד מחצה כלומר שהמוכר אונה את הקונה בפי שנים ממחיר הקרקע, או שהקונה אונה את המוכר בחצי ממחירה.

ולמעשה, נחלקו בזה השו"ע והרמ"א (חו"מ רכז, כט). והנה, במקרה שלנו לכל הדעות אין טענת אונאה, מפני שהפרש המחירים הוא פחות מפי שנים,

ועל כן על פי האמור, לכאורה צודק יהודה בטענתו, שאין כאן דין אונאה וביטול מקח והמקח קיים,

והנה דבר חידוש נמצא בשו"ת הר הכרמל הובאו דבריו בספר משפט שלום (שבדרון, סי' רכז, משמרת שלום אות כ"ב) שמכיון שישנה מחלוקת האם בית נחשב קרקע או מטלטלין, מכיון שהוא 'תלוש ולבסוף חיברו' (שו"ע ורמ"א סי' צה, א, עי' ש"ך שם סק"ח וקצה"ח שם סק"ג.), הרי בכל אונאה במכירת בית יש לבטל את המקח מספק, משום ש‘קרקע בחזקת בעליה עומדת‘. אמנם האחרונים חלקו על דבריו.

כתב הרמ"א (שלב, ד), שאדם ששכר פועלים והטעה אותם, דהיינו שאמר להם 'בואו ועבדו אצלי במאה שקלים ליום כמו ששאר הפועלים כאן נשכרים', והפועלים הסכימו, ובסופו של דבר נמצא שהטעה אותם והמחיר הוא גבוה יותר, ופסק הרמ"א ש'הוי כאילו לא שכרו זה את זה כלל', וממילא צריך לשלם להם כפי שנשכרים פועלים בשוק לעבודה כזו.

והט"ז הקשה על דברי הרמ"א מכמה מקומות, שבהם רואים שאף על פי שהמוכר או הקונה שיקרו ואמרו שכך וכך הוא מחיר המקח, אין זה מקח טעות, והמקח אינו בטל, ומדוע כאן פסק הרמ"א שהשכירות מתבטלת. ועל כך מבאר הט"ז, שיש להבחין בין המקרים, בכל מקח כך היא 'דרך התגרים' שהמוכר משקר ללוקח ואומר לו כל מיני מעשיות שלא היו, כגון ש'אתמול בדיוק מאן דהוא הציע לקנות את זה במחיר פלוני ולא הסכמתי' וכו' וכו'. והיות וכך היא דרך התגרים, על הלוקח לברר את המחיר האמיתי, ולא אומרים שיש כאן הטעיה, שכן, כך הוא דרכו של עולם.

אמנם במקור הדין של הרמ"א (ב"י בשם רבינו ירוחם) מבואר ששם מדובר במקום שהפועלים גילו דעתם במפורש שהם נשכרים רק מפני שסומכים עליו שכך הוא מחיר הפועלים בשוק, ולכן, כיון שהשוכר רימה אותם בנוגע למחיר השוק, הרי הם מעולם לא הסכימו להישכר לו במחיר שהציע, אלא 'סמיכות דעתם' הייתה על מחיר השוק.

והנתה"מ גם הוא כתב כעין דברי הט"ז, והוסיף לבאר שדווקא היכן שההטעיה במחיר הייתה בקביעת מחיר המקח עצמה כגון שאמרו: במחיר כך וכך, 'כפי ששילם פלוני', או 'כפי שהמחיר בשוק', אך אם ההטעיה הייתה רק כשמפתים זה את זה לגבי המחיר, כמנהג העולם בין קונים ומוכרים, הרי אין כאן מקח טעות, וחזר הדין כפי דיני אונאה רגילים שאז זה תלוי אם האונאה הייתה בשתות או יותר, ובקרקעות ופועלים אין אונאה.

ומסקנתו היא 'ותלוי בראות עיני הדיין אם הלשון היה מוסב על הפיסוק דמים אם לא, רק שאמר לו כן בדרך אונאה למען יקנה או ימכור לו, ואז יש לו דין אונאה'.

במקרה שלנו, נראה ששמעון אכן התכוון למחיר השוק דווקא, ואף שיהודה הטעהו שמחיר השוק הוא אחר, הרי לא סמך עליו שמעון לקבוע דמי המקח. ומאחר שגם המתווך הטעה אותו, מה היה לו לעשות.

ולכן נראה שעל פי דין תורה יש לשמעון טענה טובה לתבוע ביטול מקח ולחייב את יהודה להחזיר את הדירה לשמעון.

בברכה

יגאל אלון 

היו שותפים בהחזקת בית ההוראה והמענה הטלפוני תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו לצפיה בתוכן מרתק ערוץ היוטיוב של כתר תורה