מי שהולך לבית הקברות או לקברי צדיקים האם צריך ליטול את ידיו

המקור והטעם לנטילת ידיים בבית הקברות

כתב הרב דוד אבודרהם (סדר נטילת צפרנים) בשם ספר התשב"ץ (קטן סימן רעו) ששבעה דברים צריכין נטילה לאחריהם ואלו הם, הקם מן המטה, והיוצא מבית הכסא, והיוצא מבית המרחץ, והנוטל צפרניו, והחולץ מנעליו, והנוגע ברגליו, והחופף את ראשו. וכ"כ בכלבו סימן כג (טו.)

והובאו בבית יוסף אורח חיים סימן ד, והביא עוד שכ"כ המרדכי (ברכות סימן קצד) אלא שבמקום הקם מן המטה, כתב ההולך בין המתים. ומהר"י אבוהב (סימן ז) בשם ארחות חיים כתב כן על מי שנגע במת.

ובשולחן ערוך אורח חיים (סימן ד סעיף יח) חש לכולהו וכתב, אלו דברים צריכים נטילה במים, הקם מהמיטה, והיוצא מבית הכסא ומבית המרחץ, והנוטל ציפורניו, והחולץ מנעליו, והנוגע ברגליו, והחופף ראשו. ויש אומרים אף ההולך בין המתים, ומי שנגע במת, ומי שמפליא כליו, והמשמש מיטתו, והנוגע בכינה, והנוגע בגופו בידו. ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל, אם תלמיד חכם הוא – תלמודו משתכח, ואם אינו תלמיד חכם – יוצא מדעתו.

ובספר רבינו בחיי (במדבר, פרשת חקת יט) כתב שכיון שמי אפר פרה מטהרין מטומאת המת, מכאן יצא המנהג שלנו ברחיצת ידים אחר שחזרו מן המת. וגם הוא רמז למה שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם.

ובשו"ת הראב"ן (סימן יא) כתב, מה שרוחצים ידיהם, משום שמיתתן של צדיקים מכפרת כמו עגלה ערופה, דגמרינן שם שם מעגלה (ע"ז כט:) וכתיב התם ירחצו את ידיהם. וכן איתא בירושלמי (מו"ק פ"ג ה"ה) מקום שנהגו לרחוץ אחר המטה ירחצו. ע"כ. וכ"כ בראבי"ה (אבל עמוד תקסז) והביאם בחזון עובדיה (אבלות א עמוד שלא- שלב)

האם יש ליטול רק כשיוצא מבית הקברות או גם כשנכנס

ומה שכתב שו"ע ההולך בין המתים כוונתו לבית הקברות וכמו שכתב בתשובת מהרי"ל סימן כג, והבאים מבית העלמין להתפלל יפה עושים שרוחצים ידיהם משום רוח הטומאה השורה בבית הקברות דתניא בפרק ד' מיתות (סנהדרין סה:) "ודורש אל המתים" זה הלן בבית הקברות כדי שתשרה עליו רוח טומאה. ונטילת ידיים מעבירו. ע"ש.

ובמגן אברהם סימן ד (סק"כ) כתב בשם מהרי"ל שיש ליטול ידיו "קודם" שיתפלל על הקברות ורוחצין שנית בשובו לחצר בית הקברות, שהשדים מלוים החוזרים, ויש לרחוץ גם הפנים. ע"כ. והובא להלכה במשנה ברורה (ס"ק מב) ומש"כ "לחצר בית הקברות" כתב הפרי מגדים (א"א כא) שנראה שאם היה חוץ לד' אמות של המת א"צ נטילה. וכ"כ החכמת אדם (כלל קנח סו"ס כט) דכל שלא היה בתוך ד' אמות א"צ נטילה.

ומש"כ עוד המגן אברהם בענין רחיצת הפנים כ"כ בספר ארצות החיים וציין אליו בשער הציון  סג.

וכנראה שהוקשה למגן אברהם לשון מהרי"ל שכתב הבאים "מבית" עלמין להתפלל. ולכן תיקן וגרס בלשונו הבאים "לבית" עלמין להתפלל. אולם בספר מהרי"ל סוף שמחות ובמחזור ויטרי (עמוד 248) כתבו וז"ל, וברוסיא כשנוטלין ידיהם "בשובם" מבית הקברות מעבירין ידיהם על גבי עיניהם ואומר מקרא זה, ומחה ה' (אלוקים) דמעה מעל כל פנים וכו'.

וראיתי בספר פלא יועץ (ערך טהרה) שכתב בשם גורי האר"י ז"ל, שמי שארע לו שראה קרי, חס ושלום, אם יטבל תכף באותו יום וישוב אל ה', ירחמהו וימחה המזיק שנברא מעוון קריו. ומי האיש אשר לא יחוס על נפשו ויחיש מפלט לו. והאיש הירא את ה' הנכבד והנורא, יירא ויזחל מלהזכיר שם ה' האיום והנורא בעוד טומאתו בו, ועל זה הנזהר נאמר (שמואל א ב ל) כי מכבדי אכבד. ואזהרה שמענו לטבול "כשהולך" לבית הקברות לקבורת מת וכדומה, כדי שלא יתאחזו בו הקלפות ורוח הטמאה, שאם הוא טמא מצא מין את מינו ונעור. ע"ש.

וכ"כ בספר מועד לכל חי (תשרי סימן יב סעיף ד') וז"ל, האמנם צריך שיזהר ההולך לזיהר"א (השתטחות בקברי הצדיקים) דאם הוא בלתי טהור שיעשה טבילה קודם שילך, וגם אחרי שובו טוב שיטבול, ואם לא יוכל לעשות כן מוטב לו שלא ילך, והן אמת דהתפילה שמתפלל האדם על קברי הצדיקים, ובפרט כשמגמתו הוא ללכת בדרכי ה' יועיל הרבה כמו שכתב רש"י בחומש סדר שלח לך על הפסוק ויבוא עד חברון, וגם דאשכחן בספר החסידים ובספר קמח סולת, דיש נחת רוח למתים כשהולכים לבקרם ולעתור ולרצות בעד מנוחתם והוא טוב משני צדדין, מכל מקום אם אין האיש מנוקה וטומאתו עליו והוא לבוש בגדים צואים, לא לרצון יהיה והעדר טוב ממציאותו, ולפחות יעשה טבילת ידים בהליכתו ובחזרתו היכא דאי אפשר לו לטבול. ע"ש.

דעת הגאונים שאין צריך ליטול ידיים כלל

והנה כתב הטור בחלק יורה דעה, (סימן שעו) נשאל לגאון, (שו"ת הגאונים שערי צדק חלק ג שער ד סימן כ) נוהגין אצלינו כשחוזרין מבית הקברות רוחצין ידיהם קודם כניסתן לבתיהן ויושבין על הדרך מה טעם, והשיב, אין צריכין לרחוץ, ואם נוהגין ורוחצין אין בכך כלום, וכשאמרו במי שחוזר מאחורי המת לישב ז' פעמים, לא אמרו אלא למי שהולך לבית הקברות ובחזרתו ובקרובים וביום ראשון ובמקום שנהגו, וצריך לישב שבעה פעמים מפני שהרוחות מלוות אותו ובכל שעה שיושב בורחין ממנו. ואמר רב האי, לא נהגו מעולם לקנח ידיהם בבבל בעפר, וכן אנו רואים דמאן דעבד הכי אין בכך כלום אלא שרי למיעבד, אבל נטילת ידים לבתר הכי ליכא אלא במי שנשאו למטה. עד כאן לגאונים.

וכ"כ הבית יוסף שם בשם אור זרוע (חלק ב אבלות סוף סימן תכב) דלענין לרחוץ ידיהם כשחוזרים מבית הקברות אין צריכים ואם נוהגים אין בכך כלום.

ובספר חזון עובדיה אבלות (חלק א עמוד שלא) הביא עוד שכ"כ הרי"צ בן גיאת (הלכות אבל עמוד מג) ושיבולי הלקט (שמחות סימן יד) ובתורת האדם (דף נ) ובחידושי הריטב"א (מגלה כט) שאין צריך ליטול ידיים כלל אחר שיוצאים מבית הקברות.

ועכ"פ נפסק להלכה שיש ליטול הידיים כשחוזרים מבית הקברות וכדברי השו"ע לעיל, וכ"כ הרמ"א ביו"ד (שעו ס"ד) שנהגקו להקפיד שלא יכנס אדם לבית קודם שירחץ ג' פעמים.

ניגוב הידיים אחר הנטילה

והנה כתב הכנה"ג ביו"ד  (שעו הגה"ט יד) מנהגינו שלא לנגב הידים מאותה רחיצה, אלא מניחים שיתנגבו מעצמם, אך לא שמעתי טעם נכון לזה. ע"ש. ובספר מעבר יבוק (שפתי רננות פרק יט) כתב הטעם דמראה בזה שאינו מסיח דעתו מן האבל, ואינו משליך אחרי גוו זכרון יום המיתה.

אולם בספר פחד יצחק (ערך קברו המת) כתב, אבל אני ראיתי את רבותי גדולי הדור, מהר"י בריאל ומהר"י קזיס, שהיו מקנחים ידיהם אחר רחיצה זו. וגם אני נהגתי כמותם. ע"ש.

ובספר בן איש חי (תולדות אות טז) כתב דכיון שאין זה מן הדין, ובחורף שהקור גדול, קשה הדבר להניח ידיו רחוצות בלי ניגוב, מותר לנגבם.

וכל שכן לפי מה שכתבתי לעיל בשם תשובות הגאונים שאין צריך לרחוץ ידיו כלל אחר שיוצא מבית הקברות, ועל כן אין להחמיר בזה כל כך במקום הקושי.

נטילת ידיים בקברי צדיקים

והנה לענין ההולך לקברי צדיקים אם צריך ליטול ידיו, ראיתי בספר אשכבתיה רבי (סוף הארה סב) שהעיד מאביו האדמו"ר כשהיה הולך לקברי צדיקים לא היה נוטל ידיו כלל, ואמר שקברי צדיקים אין בהם טומאה, והרב המחבר ביאר עיקר כוונתו, דעיקר הטעם לנטילה הזאת הוא משום רוח רעה, וקברי הצדיקים אין שורה בהם רוח רעה. אמנם סיים שם דכל זה הוא כשהקבר נמצא במקום מבודד בפני עצמו, אולם הם הולך לקבר צדיק הנמצא בתוך בית הקברות בודאי שיש ליטול ידיו מדין ההולך בין המתים בבית הקברות. ע"ש באורך.

נמצא שמי שמבקר בקברי הצדיקים שאין בהם בית קברות כדוגמת קבר רשב"י ורבי מאיר בעל הנס ורחל אמנו כדומה אינו צריך ליטול ידו כלל. וכן ההולך על קברו של מרן גאון ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ"ל ויש שם כמין רחבה נפרדת לפני בית הקברות וישנם רבים שאינם נכנסים אצל הקברות ממש אלא עומדים ומתפללים שם בהיות שהציון סמוך לשם מאוד, וכל שהם רחוקים ד' אמות מהקברים אינם צריכים ליטול ידיהם.

לא למסור הכלי שנטל בו ידיו לאדם אחר

כתב בחזון עובדיה שם, הרוחץ את ידיו אחר שחוזר מבית הקברות, לא ימסור הכלי שרחץ ממנו לאיש אחר, אלא מניחו על גבי הקרקע, וחברו נוטלו משם. וציין לאליה רבה (ס"ס רכד) והובא בחידושי רעק"א יו"ד (סימן שעו) ועוד, ע"ש.

מסקנה

כשנכנס לבית הקברות אין צריך ליטול ידיו אלא אם כן ראה קרי, וכשיוצא מבית הקברות יש ליטול ידיו ג' פעמים בכל יד לסירוגין, ולא ינגב ידיו, אם לא בימי החורף וכדומה שהקור גדול, ואחר הנטילה יניח הכלי מידיו ולא יעבירנו לאדם אחר, וההולך לקברי צדיקים שאין אצלם בית קברות, אין צריך ליטול ידיו, וכן מי שרחוק מהקברות ד' אמות אין צריך ליטול ידיו.

בברכה

אלון בן שבת

היו שותפים בהחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה