דוד חשמל התפוצץ: אחריות השוכר כשהמפסק נשאר דלוק

האם שוכר חייב בפיצוץ דוד חשמל שהושאר דלוק?

כן, שוכר עשוי להיות חייב בפיצוץ דוד חשמל שהושאר דלוק, אך הדבר תלוי בנסיבות ובחוזה השכירות. בדרך כלל, חוזי שכירות סטנדרטיים קובעים שהמשכיר ישלם על קלקולים משימוש סביר או בלאי טבעי, ואילו השוכר ישלם על תקלות שנגרמו מרשלנותו. במקרה של דוד חשמל שהתפוצץ לאחר שהושאר דלוק, יש לברר האם התקלה נבעה מרשלנות השוכר (למשל, אם התרמוסטט לא פעל כראוי והשוכר היה צריך לדעת זאת) או מבלאי טבעי של הדוד. יש לבחון את המציאות בעניין שימוש בדוודים חשמליים, את דין השוכר כשומר, ואת לשון החוזה.

תשובה:

ראשית דברי אציין שההגדרה המוכרת בחוזי שכירות סטנדרטים מציינת לרוב שעל כל קלקול שנגרם משימוש סביר או כתוצר של בלאי טבעי בדירה או בפריטים הנמצאים בה ישלם המשכיר, ועל תקלות וליקויים שנגרמו כתוצאה מרשלנות או באשמת השוכר, ישלם השוכר. למרבה הצער, לפעמים קשה להחליט איזה נזק נגרם מבלאי טבעי ומה מרשלנות. ואתן דוגמא האם המזגן שהתקלקל כי הוא
נקנה לפני שמונה שנים ופשוט הגיע זמנו או אולי השוכרים החזיקו אותו פועל ארבעים ושמונה שעות ברציפות? או כבנידו"ד
התרמוסטט של הדוד חשמל הוא בן 15 שנה ומה שהשאיר השוכר את הדוד דלוק היא היתה קריטית לגבי התרמוסטט ולכן היה פיצוץ או שמא באמת הגיע זמנו של התרמוסטט "למות."

ומשכך יש לברר כמה דברים:
1. בירור המציאות בעניין שימוש בדוודים חשמליים.
2. מה דינו של שוכר דירה האם כש"ש או לא לגבי חיובו בפשיעה.
3. האם יש לקבוע את הנ"ל על פי הדינים הרגילים או על פי לשון החוזה? 4. האם השארת הדוד דולק למשך זמן ארוך הוא בגדר פשיעה ונזק לפי החוזה?

מהי המציאות לגבי שימוש בדוודים חשמליים?

כאשר מערכת דוד חשמלי פועלת כתיקנה, הוא אינו אמור להתפוצץ כתוצאה מהשארתו דלוק לאורך זמן, בזכות תרמוסטט ושסתום פורק לחץ. התרמוסטט מוודא שהמים לא יעברו את הטמפרטורה של כ80-70 מעלות ומכבה את הדוד. רק אם התרמוסטט אינו מתפקד כראוי, דוד חשמלי יכול להתפוצץ לאחר מספר שעות. השארת הדוד דלוק במשך ימים שלמים לא מהווה סיכון מהותי יותר גדול לדוד, אלא רק סיכון סטטיסטי יותר גדול. עם זאת, חלק מאנשי המקצוע ממליצים לא לסמוך על התרמוסטט ולהקפיד על כיבוי החשמל, בעוד שאחרים רואים זאת כלגיטימי להשאיר את הדוד דלוק באופן מתמשך.

חלק מאנשי המקצוע ממליצים לא לסמוך על התרמוסטט, ולהקפיד על כיבוי החשמל סמוך לגמר חימום המים, שכן, גם בדוד מטופל וחדש, המיתקנים לא אמינים לחלוטין. לפי אנשי מקצוע אחרים, לגיטימי להשאיר את הדוד החשמלי דלוק באופן מתמשך, והסיכויים להתפוצצות הם קטנים מכדי להוות גורם משמעותי בעניין. כמו כן, נוהגים שונים בין בעלי הבתים. ישנם המקפידים )לא רק בשל שיקולי עלות החשמל( על כיבוי החשמל ויש שמשאירים אותו דלוק במשך ימים ואפילו חודשים.

2. מה דינו של שוכר דירה בכדי לחייבו בפשיעה? והאם השארת דוד חשמל דלוק לזמן ארוך מהווה פשיעה?

על פי דין, שוכר דירה נחשב לשומר שכר, ובדרך כלל אינו מתחייב בתשלום היזק לדבר המחובר לקרקע, כמו דוד חשמל, גם אם פשע בשמירתו. לכן, לכאורה, השוכר פטור מחיוב בגין פיצוץ הדוד. עם זאת, יש להסתפק אם השארת החשמל דלוק לזמן ממושך דינה כפשיעה, אך ברור שאין לקרוא להתפוצצות הדוד כאונס גמור. ישנם דיונים הלכתיים נוספים בנוגע לחיובי שומר בדבר המחובר לקרקע והאם השארת הדוד דלוק נחשבת לפשיעה של ממש או ל'מתה מחמת מלאכה'.

אולם מאידך, יש ליכנס לסוגיה של חיובי שומר בדבר המחובר לקרקע. וכן יש מקום לומר שפטור על הצד שלא היתה פשיעה של ממש. כמו כן יתכן שהדבר תלוי בכלל בהגדרת הפטור של מתה מחמת מלאכה )עיין במחנה אפרים, שואל סי' ד.( והיה מקום לדון גם האם השארת החשמל דלוק אחרי שסיים את חימום המים הוא בגדר מתה מחמת מלאכה?.

והנה פשוט שדינו של שוכר דירה הינו כשומר שכר שמן הדין אין הוא מתחייב בתשלום היזק קרקע )בוילר – מחובר לקרקע דינו כקרקע אפי' אם הוא מחובר בברגים עיין בספר משפטיך ליעקב ח"א סי' ז,' ובספר נתיב השכירות פ"ו הערה ז' ועוד( ומשכך הוא פטור אף אם פשע בשמירתו כמובא בשו"ע )סי' שא סעיף א( בדעת סתם ויש דהלכה כסתם ובפרט שהרמ"א נקט גם כדעת סתם במרן ]בניגוד לדעתו של הש"ך שם בס"ק ג[ וכן פסקו רוב הראשונים שפטור אף בפשיעה.

.3 האם יש לדון על פי דיני שומרים או על פי לשון החוזה?

כאשר נקבעו בין הצדדים תנאי שמירה ואחריות, נפסק בשולחן ערוך סי' שה סע' ד )על פי המשנה, בבא מציעא דף צד עמ' א:( קבל עליו שומר שכר להתחייב אף באונסים או שהתנה ליפטר מגניבה ואבידה ומשבועה, הכל לפי תנאו. הרמ"א מוסיף: אמר סתם: "על מנת שלא אתחייב באחריתו," פטור אפילו מפשיעה. זאת ועוד רשאים הצדדים להתנות איזה תנאי שרוצים כמובא בשו"ע )סי' שטו סעיף ב( ]מה גם שמובא בשו"ע )סי' שא סעיף ד(' שמה שאמרנו שיש פטור על פשיעה בקרקעות זה דוקא שלא עשו קניין להתחייב באחריות אבל אם עשו קניין כזה ודאי שחייב השוכר אף בפשיעה[

על כן, יש ללכת על פי החוזה במקום שיש התייחסות לתנאי השמירה. ואף שעפ"י הלכה לכאורה כפי שכתבנו לעיל לא היה מקום לחייבו.

כיצד נקבעת אחריות השוכר לפי החוזה במקרה זה?

במקרה זה, אחריות השוכר לפי החוזה נקבעת על בסיס סעיף המציין כי 'השוכר יתקן על חשבונו כל נזק שייגרם לדירה בתקופת השכירות אשר נובע משימוש בלתי סביר של השוכר בדירה כדירת מגורים'. הגדרת 'שימוש בלתי סביר' נבחנת על פי מבחן 'האדם הסביר' בחוק האזרחי (סעיף 35 לפקודת הנזיקין), המטיל אחריות על מי שפעל באופן שאדם סביר ונבון לא היה פועל בנסיבות דומות. למרות הקושי בהגדרת 'שימוש בלתי סביר' בדוד חשמלי, ובהתחשב בסיכוני הנזק מול רווחי הנוחות, עולה כי השארת דוד חשמל דלוק לזמן רב אינה ראויה. לכן, על השוכר לשלם למשכיר את שוויו של דוד חשמל משומש בן כמה שנים, ולא חדש.

אשר על כן לא קל להגדיר מהו "שימוש בלתי סביר" בדוד חשמלי. יוצא מניתוח השיקולים על פי דעות המומחים, שבהתחשב בסיכוני הנזק מול רווחי הנוחות, ראוי יותר שלא להשאיר את דוד החשמל דלוק במשך זמן רב. אך עדיין שתי שאלות מתבקשות עולות:

1. כאמור, ישנם אנשים שרגילים להשאיר את הדוד דולק ימים, ואפילו חודשים. היאך יש להגדיר את השימוש הבלתי-סביר? האם הוא יוגדר לפי אמות המידה של המשכיר, של השוכר, או של "האדם הסביר?" מכיוון שמנהגי השימוש בדוד חשמל משתנים באופן קיצוני מאדם לאדם, קשה להגדיר שימוש כזה כ"שימוש בלתי סביר," במיוחד לאור הכלל ש"המוציא מחבירו עליו הראיה."

2. גם אם השארת דוד דלוק לאורך תקופה ארוכה או בדרך של קבע לימים שלמים היא שימוש בלתי סביר, יתכן שהשארת דוד באופן חד פעמי בטעות, אינה בגדר שימוש בלתי סביר. ניתן לדחות טענה זו ולומר – זה שאנשים משתמשים בשוגג בחפציהם באופן בלתי סביר לא פוטר את השוכר מאחריות תשלום הבלתי-סביר שאנו עוסקים בו.

אבל אחר חשיבה מחודשת ועיון בחוק האזרחי אשר מהווה בנידו"ד כמנהג המדינה וזאת לאור החוזה בין הצדדים חשבתי להגדיר את הדבר בצורה כזו:

במסגרת עוולת הרשלנות שביצע השוכר ועל מנת שהמשכיר יזכה בפיצוי, נדרש בין היתר, להראות כי הופר סטנדרט התנהגות מסוים. את הפרתו של סטנדרט התנהגות זה, אשר כל אדם בחברה נדרש לקיימו, נהוג לכנות "רשלנות." אם לא הופר סטנדרט ההתנהגות הנדרש על פי מבחני העוולה, או במילים אחרות המזיק אינו רשלן, לא יהיה המזיק חייב בפיצוי. כאשר הניזוק התרשל אף הוא, יופחתו פיצוייו (כבנידו"ד הוא לא דאג לתרמוסטט תקין)

במילים אחרות, עוולת הרשלנות דורשת מהאנשים שלא להפר את סטנדרט ההתנהגות הנדרש מהם. אולם כיצד נקבע אותו סטנדרט? הסטנדרט נקבע על ידי השוואת התנהגותו של המזיק להתנהגותה של דמות היפותטית, אשר נקראת "האדם הסביר." האדם הסביר מייצג לכאורה כל פרט ופרט בחברה. לכן, בבואנו לבחון האם הופר סטנדרט ההתנהגות, כלומר האם המזיק רשלן, ניבחן תחילה כיצד היה נוהג האדם הסביר בנסיבות העניין. אם האדם הסביר היה נוהג כפי שנהג המזיק, הרי שלא תוטל על המזיק אחריות. אולם אם האדם הסביר היה נוקט בדרך פעולה אחרת מזו שבה נקט המזיק, נאמר שהמזיק רשלן.

בחוק האזרחי מעוגנת עוולת הרשלנות בסעיף 35 לפקודת הנזיקין, בזו הלשון:

"עשה אדם מעשה שאדם סביר ונבון לא היה עושה באותן נסיבות, או לא עשה מעשה שאדם סביר ונבון היה עושה באותן נסיבות, או שבמשלח יד פלוני לא השתמש במיומנות, או לא נקט מידת זהירות, שאדם סביר ונבון וכשיר לפעול באותו משלח יד היה משתמש או נוקט באותן נסיבות – הרי זו התרשלות; ואם התרשל כאמור ביחס לאדם אחר, שלגביו יש לו באותן נסיבות חובה שלא לנהוג כפי שנהג, הרי זו רשלנות, והגורם ברשלנותו נזק לזולתו עושה עוולה."

כפי שעולה מלשון החוק, ההסדר המשפטי המטיל אחריות בגין רשלנות מנוסח באופן רחב, בצורת עקרון, ולא ככלל חד. היות שלא ניתן להגדיר מראש, ביחס לכל מקרה ומקרה, מהי רמת הזהירות הנאותה, הרי מספר המקרים במציאות הוא אינסופי.

תפקידנו להציב ב"נוסחה" ערכים משתנים, בהתאם לנסיבות הקונקרטיות. החוק אמנם אינו מעניק אמת מידה ברורה להכרעה אילו פרמטרים יש להציב במשוואה, אולם השימוש בלשון "האדם הסביר" מרמז על-כך שיש לשקף בבחירת הפרמטרים במשוואה את העדפותיהם של הפרטים בחברה. לכן, הקביעה מהי ההתנהגות הסבירה מבוססת על העדפת המקובל והרצוי על ידי החברה בכללותה.

אשר ע"כ עולה מכל המקובץ וזאת עפ"י הנתונים שאתה מסרת לי לא שמעתי את גירסת הצד השני, כך שיכול להיות שהחוו"ד תשתנה בתוספת או בהשמטת פרט כזה או אחר.

על השוכר לשלם למשכיר שוויו של דוד חשמל משומש בן כמה שנים. לא חדש

בברכה

יגאל אלון