האם מותר ללמוד ולהתפלל בקברי הצדיקים, הן אותם שקבורים לבדם, הן אותם שקבורים בתוך בתי הקברות?

כדוגמת קבר רבי שמעון בר יוחאי, ורבי מאיר, ושמעון הצדיק, וקבר רחל, וכדומה, ומה הדין בקבר שמוקף במחיצת גדר מכל צדדיו, כדוגמת קברו של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל.

מקור הדין שאסור ללמוד בבית הקברות

בגמרא מסכות ברכות (יח.) המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מק"ש ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה. משמרו אע"פ שאינו מתו, מתו אע"פ שאינו משמרו. ומקשינן, מתו ומשמרו אין, אבל מהלך בבית הקברות לא, והתניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו וקורא ואם עושה כן עובר משום (משלי יז, ה) "לועג לרש חרף עושהו", התם תוך ארבע אמות הוא דאסור חוץ לארבע אמות חייב, דאמר מר מת תופס ד' אמות לק"ש, הכא חוץ לד' אמות נמי פטור.

ולכאורה מבואר בסוגיא דאין איסור לועג לרש בבית הקברות אלא כשהוא בתוך ד' אמות של מת, ולא בכל שטח בית הקברות. וכ"כ הבית יוסף אורח חיים סימן כג, דהא דתניא: לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וכו', דוקא תוך ארבע אמות הוא דאסיר, אבל חוץ לארבע אמות שרי. ומשמע בגמרא, דבית הקברות לאו דוקא, דאפילו חוץ לבית הקברות, תוך ארבע אמות של מת אסור. וכן כתב רבינו הטור בסימן מ"ה.

ומה שכתב הבית יוסף שכ"כ הטור בסימן מה' כוונתו שגם מחוץ לבית הקברות איכא איסורא תוך ד' אמות. אובל במה שמשמע מדברי הבית יוסף שבתוך בית הקברות אין איסור אלא תוך ד' אמות, לכאורה מלשון הטור לא משמע כן שכתב בסימן מה' וז"ל: אסור ליכנס בהן לבית הקברות או לתוך ד' אמות של מת כשהן בראשו. ע"כ. ומשמע דבכל שטח בית הקברות איכא איסורא.

וכן הוא לשון הרמב"ם (תפילין ד, כג) שכתב וז"ל, לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו, ואפילו בתוך ארבע אמות של מת, או בתוך ארבע אמות של קבר, צריך לחלוץ תפילין עד שירחיק ארבע אמות. ע"כ.

דעת שולחן ערוך והאחרונים

והב"ח בסימן מה הקשה על דברי הטור שנקט כלשון הזה דמשמעות דבריו דאיכא איסורא בכל שטח בית הקברות ואין זה במשמעות הסוגיא, ולפיכך פירש הוא בדעת הטור דמה שכתב לתוך ד' אמות של מת אין כוונתו דבתוך בית הקברות איכא איסורא ביותר מד' אמות, אלא לרבותא דאף כשהוא אצל מת שמוציאין אותו לקבורה ועדיין לא קברוהו דהוא אמינא שצריך להרחיק יותר מד' אמות, (עיין בית יוסף יורה דעה סימן שדמ בד"ה אין אומרים בפני המת) ולזה כתב דדי בריחוק ד' אמות גרידא, ולעולם גם בתוך בית הקברות אין איסור אלא בתוך ד' אמות.

ומעתה גם לשון השולחן ערוך אורח חיים (סימן מה סעיף א, וכן הוא ביורה דעה סימן שסז סעיף ב-ג) שכתב כהטור וכהרמב"ם יתפרש על דרך זה. והבן.

ובעולת תמיד (שם סק"א) פסק כהב"ח. ובט"ז (שם סק"א) פירש דברי הטור בעניין אחר וכתב, ונ"ל דהטור ס"ל דודאי עיקר האיסור הוא תוך ד"א לקבר אלא משום גדר לא יכנס לבה"ק ותפילין בראשו דשמא יתקרב לתוך ד"א של קבר ולאו אדעתיה וכמ"ש בנזיר סחור סחור לכרמא לא תקרב ומ"מ אי מקלע והלך לביה"ק והוא חוץ לד"א ודאי חייב לקרות ק"ש דדוקא להחמיר אמרו שלא יכנס כלל. ע"ש. ובמאמר מרדכי כתב דסתם בית הקברות מלא בקברים ומסתמא העומד שם הוא בקירוב ד"א לקברים ולכן סתם מרן לאסור בבית הקברות.

אולם המגן אברהם שם כתב, ואפי' תוך של ביה"ק אסור ולזה נתכוון הב"י בסי' כ"ג וכ"ה כוונת הגמרא. ע"ש. וביאר כוונתו במחצית השקל דמה שכתב הבית יוסף דבבית הקברות חוץ לד' אמות שרי, היינו חוץ "לגדר" בית הקברות ולא בבית הקברות ממש. וכ"כ בלבושי שרד שם דכיון שהוקצה השטח לבית הקברות איסורא איכא בכולו אף חוץ לד' אמות.

קבר שמוקף במחיצות

ובספר נהר שלום (מהר"ש וינטורא) כתב לחלק אם עומד בין קבר לקבר דאסור גם חוץ לד"א, אבל כשעומד בסוף הקברים ממש אין איסור אלא בתוך ד"א. וכ"כ המשנה ברורה (סימן מה סק"א) ומקורו מהנהר שלום וכמו שכתב כן בביאור הלכה בסוף ד"ה אסור ליכנס לביה"ק. וכ"פ הראש"ל הרב דוד יוסף שליט"א בהלכה ברורה (חלק א סימן כג הלכה ד', וע"ש בבירור הלכה ב') מעיקר הדין, וסיים שטוב להחמיר בכל שטח בית הקברות, אולם מוחץ לגדר התיר אפילו בתוך ד' לקברים כיון שהגדר חוצצת. ע"ש. ולעיל הבאתי דברי המחצית השקל דמשמעות דבריו דאף חוץ לגדר בית הקברות צריך להרחיק ד"א מהקברים. אכן מפורש בדברי השו"ע ביורה דעה (סימן שסז סעיף ו) להתיר אפילו בתוך ד"א שכתב שם, כיון שהרחיק ד' אמות קורא ומתפלל ואפילו רואה הקבר או בית הקברות ואם יש שם מחיצה מותר אחר המחיצה סמוך אפילו תוך ד' אמות לקבר. ע"כ. וכ"כ בשולחן ערוך הגר"ז סימן מה. ע"ש.

ולפי זה העולים אל קברו של הצדיק חסידא קדישא בעל הנועם אלימלך אשר הוא בתוך שטח בית הקברות ובנו מכל צדדיו בית סגור לגמרי שחולק רשות לעצמו ומפריד אותו מבית הקברות וכשנכנסים אל הבית, הקבר שבתוכו גם כן מוקף בגדר ברזל מכל צדדיה ככלוב, ונועד להגן על הציון, ובכה"ג אין חשש כלל ללמוד ולהתפלל שם אפילו סמוך לד"א של הגדר.

קברי צדיקים ללא מחיצות

ועתה נבוא לדון בשאר קברי הצדיקים אשר אצלם מחיצה.

נאמר בדברי הימים (ב, פרק ל"ב פסוק ל"ג) וישכב יחזקיהו עם אבותיו ויקברהו במעלה קברי בני דוד וכבוד עשו לו במותו כל יהודה וישבי ירושלם וימלוך מנשה בנו תחתיו. ואיתא בגמרא בבא קמא, (טז:) "וכבוד עשו לו במותו", מלמד שהושיבו ישיבה על קברו.

וכתב ע"ז הנימוקי יוסף בשם הרמ"ה שאע"פ שאמרו בברכות יח. לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וס"ת בזרועו ויקרא ויתפלל משום לועג לרש, זהו דוקא כשעושה כן לעצמו כאדם הקורא בתורה, אבל אם עושה כן לכבוד המת, כגון בני ישיבה שעושים כן לכבוד רבם, אין בזה משום לועג לרש. והתוספות והרא"ש כתבו, שמה שהושיבו ישיבה על קברו היינו חוץ לארבע אמות. ע"כ.

והבית יוסף יורה דעה (סימן שדמ) הביא פלוגתא זו, וכתב על זה, ורבינו הגדול מהרי"א בביאורו לטא"ח הביא דברי נ"י וכתב על דברי הרמ"ה שע"ז סמכו לומר פסוקים בב"ה ודרשה למתים עכ"ל וכך הוא גם היום מנהג פשוט וכדברי הרמ"ה ז"ל. ע"ש. ובשו"ת יחוה דעת חלק ו סימן ה הביא עוד שכ"כ בשו"ת מהר"י הלוי אבן מיגאש (סימן מז)

אבל הרמב"ן בתורת האדם (ענין התחלת אבלות דף נ סע"ב) כתב שיש להרחיק ד' אמות כדי לומר קדיש. ע"ש. הרי דאף שהקדיש לכבוד המת הצריך להרחיך  ד' אמות. וכ"כ הטור יורה דעה שימן שעו.

ובשולחן ערוך סימן שדמ סעיף יז כתב, מותר לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת בתוך ארבע אמותיו או בבית הקברות. והוא כמש"כ בבית יוסף בשם מהר"י אבוהב. וכ"פ עוד בשו"ע שם סימן שסז ס"ג דלכבוד המת שפי"ד. וכ"כ מרן החיד"א  בשיורי ברכה (סימן שדמ סק"ז) שהן עוד היום המנהג ברוב תפוצות ישראל לדרוש וללמוד בדברי תורה בפני המת ועל הקבר לכבודו ולמנוחתו, וסמכו בזה על הרמ"ה ומהרי"א וכפסק מרן השו"ע. ע"ש.

לימוד לכבודו של המת

ובחזון עובדיה אבלות חלק ג עמוד ריא כתב, המבקרים בבית הקברות וקוראים תהלים או ששונים כמה משניות ליד הקברות יאמרו לפני כן: "לעילוי נשמת כל מתי ישראל הקבורים כאן, ובפרט לפלוני בן פלוני הקבור כאן". ובזה יהיה מותר לקרות ולשנות מאחר שזה נעשה לכבודם ואין בזה משום לועג לרש. ע"ש.

והנה כתב הרמ"א אורח חיים סימן תקפא סעיף ד, ויש מקומות נוהגין לילך על הקברות (בערב ראש השנה) ולהרבות שם בתחינות. (מהרי"ל) והקשה ע"ז החיד"א במחזיק ברכה (או"ח סימן תקפז סק"ז) מדברי הריטב"א בחידושיו לתענית (טז.) שכתב שאין להתפלל על הקברות משום לועג לרש אלא מחוץ לבית הקברות. ונשאר בצ"ע. אולם בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סימן ה בהערה) כתב דלק"מ דדברי הריטב"א בתפלה של חיוב, והרמ"א מיירי בתחנות ובקשות שמתפלל לה' שיעתר לבקשתו בזכות המתים. ע"ש. נמצא שבתפילות של חיוב אין היתר כלל להתפלל תוך ד"א.

האם קברי צדיקים נחשבים כאילו הם חיים?

והנה בספר חסידים סימן תתשכט כתב שרבינו הקדוש היה נראה בבגדי חמודות בכל ליל שבת אחר פטירתו, והיה פוטר בני ביתו מקידוש, כי הצדיקים נקראים חיים, ולא כשאר מתים שהם חפשים מן המצוות. ע"ש. ולפי זה כתב החיד"א בספרו שם הגדולים (מערכת ר' אליעזר בר נתן אות קצט) ליישב המנהג שמתפללים בזייארה (השתטחות) אצל קברי הצדיקים, והרי אין להתפלל ולקרות קריאת שמע בתוך ד"א של מת, ולדעת הרמב"ם אף בדיעבד לא יצא, ולדברי ספר חסידים יש ליישב דצדיקים במיתתם קרויים חיים.

אולם ביחוה דעת שם חלק על זה ושאין להקל להתפלל תפילת חיוב אצל קברי הצדיקים, ואין ללמוד מהא דרבינו הקדוש שפטר בני ביתו בקידוש מאחר והיה נראה אליהם כמו בחיים חיותו ממש, משא"כ בשאר צדיקים הנחים על משכבותם אין להתפלל תפילת חיוב אצלם.

האם קברים עמוקים נחשבים כרשות אחרת לעניין לימוד ותפילה?

ויש מקילים בכל זה על פי דברי הגאון הנצי"ב בספרו העמק שאלה (סימן יד אות ו) דכיום נהגו להעמיק הקבר יותר מעשרה טפחים ונחשב כרשות אחרת, ובימי חכמי התלמוד לא נהגו להעמיק הקבר כל כך. ע"ש. אולם ביחוה דעת שם חלק על זה על פי דברי הכף החיים (סימן כג אות א) שזהו בשביל הנפש שעל הקבר. ע"ש. וע"ע בחזון עובדיה אבלות חלק ג עמוד ריא שכתב לצדד כהעמק שאלה בצירוף מש"כ שם שכל שאומר שלומד לכבוד המת אין בזה לועג לרש. ע"ש.

קברי צדיקים שהם בתוך מערה תחת לבנין

והנה ישנם קברי צדיקים שאין בהם חשש כגון קבר רשב"י ורבי אלעזר בו, היות והם קבורים במערה מתחת למבנה הנמצא ממעל והמצבה שיש באותו המבנה אינה כלל מצבת קבורת רשב"י ורק מכוונת מעל מיקום הקבר, וכן הוא בקבר דוד המלך, ובמערת המכפלה, וגם בקבר רבי מאיר המצבה רק מכוונת כנגד מקום קברו ואין מקום הקבר כלל באותו הבית אלא מעט תחתיו בצידו מחוצה לו, ובהם מותר לכתחילה ללמוד ולהתפלל אפילו תפילות החיוב. אולם בקברי צדיקים שהקבר עצמו סמוך אלינו וכדוגמת ציון שמואל הנביא וציון שמעון הצדיק, אין להתפלל שם תפילת חיוב, אולם ללמוד שם שפי"ד וכנ"ל ויאמר שהלימוד לעילוי נשמת הצדיק אשר קבור שם.

ואם יש מחיצה בינו ובין הקבר גם כן אין חשש כלל ללמוד ולהתפלל שם. וכך יש לנהוג לענין תפילת חיוב בקבר רחל כהיום שהציון עצמו נמצא בבנין הישן והעתיק, ופתחו בו כמה פתחים לאולם רחב רחב הסמוך לו וישנה מחיצה גמורה בינם ובין הציון ולכן יש להקפיד לערוך התפילות חוץ לחדר שהציון שם.

תפילה בקבר רחל ובקברי נשים צדקניות כדוגמת "לאלה סוליקא"

וראיתי להרב מנחת אלעזר (ח"ג סי' נג) שכתב שבקבר רחל שהיא אשה יתכן ומותר ללמוד, שהרי לא התחייבה בלימוד תורה, ובכלל במערת המכפלה וקבר רחל וקברי השבטים שהיו לפני מתן תורה אין איסור בדבר כיון שלא התחייבו בלימוד תורה. ע"ש. והביאו הרב ציץ אליעזר. (ח"י סי' י אות ו) אולם בגשר החיים (ח"א פרק כט אות יא) כתב, שבקבר רשב"י ורבי מאיר בעל הנס, ידוע שהם קבורים למטה, ומקום התפילה היא מקום בפני עצמה, אך בקבר רחל ראוי להתפלל בחוץ ואין לסמוך על ההיתר שהיא אשה וקודם מתן תורה, וכפי שנהג רבה של ירושלים הגאון רבי שמואל סלנט זצ"ל כשפקד את קבר רחל, ארגן מנין בחוץ. ע"ש.

מהן המסקנות ההלכתיות לגבי לימוד ותפילה בבית הקברות?

אין ללמוד בבית הקברות, ואם הוא בקצה בית הקברות ובמרחק ד"א מהקברים יש להקל, וטוב להחמיר לעמוד אחר גדר בית הקברות ובכה"ג מותר ללמוד ולהתפלל אפילו בתוך ד"א לקבר. ובמקום שהקבר מוקף במחיצה, או שהקבר אינו נמצא כלל באותו החדר אלא במערה אשר תחתיו יש להתיר בזה. וכן מותר ללמוד לכבוד המת, וכל שיאמר שהלימוד הוא לעילוי נשמת מתי ישראל ובפרט לפלוני בן פלונית הדבר מותר, ודוקא לענין לימוד אבל לענין תפילת חיוב הדבר אסור בהחלט.

בברכה

אלון בן שבת

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה

לתרומות והחזקת בית ההוראה הכנסו תרומה לכתר תורה