האם מותר לעלות לבית הקברות בניסן? פסיקת ההלכה המלאה

האם מותר לילך לבית הקברות בחודש ניסן במלאת ימי השבעה והשלושים ויום השנה.

מדוע אין מתענין, סופדים או אומרים תחנון בחודש ניסן?

במסכת סופרים (פרק כא ה"א-ג) איתא, ולמה אין מתענין בחודש ניסן, מפני שבאחד בניסן הוקם המשכן, ושנים עשר נשיאים הקריבו קרבנם לשנים עשר יום, יום לכל שבט ושבט, וכל אחד היה עושה ביומו יום טוב. וכן לעתיד לבוא עתיד המקדש להיבנות בניסן, לקיים מה שנאמר (קהלת א ט): "אין כל חדש תחת השמש". לפיכך אין אומרים תחנונים כל ימי ניסן, ואין מתענין עד שיעבור ניסן.

והובא בטור (או"ח סימן תכט) וכתב הבית יוסף שם, ונראה דהכי פירושו דמסכת סופרים אין מתענין "בכל" חודש ניסן מאחר שבאחד בו הוקם המשכן ובי"ב ימים שאחריו הקריבו הנשיאים קרבנם ואחר כך חג הפסח שבעה ימים, הרי רובו יצא בקדושה, והילכך אין להתענות בו כלל.

האם כל חודש ניסן בכלל או רק עד אסרו חג

והנה הטור כתב עוד על פי המשנה דמסכת סופרים דאין נופלין על פניהם מראש חודש ניסן עד אחרי אסרו חג  לא ביום ולא בלילה ואין אומרים צדקתך במנחה בשבת ואין מספידין. ומקורו מספר הרוקח סימן רמה. והקשה הבית יוסף דמשמע מדבריו על פי הרוקח דמאסרו חג ואילך נופלים על פניהם ומתענים ומספידים והא במסכת סופרים אסר להתענות בכל חודש ניסן, ותירץ דמשום דבגמרא דידן משמע דאין איסור כלל להתענות בניסן דאמרינן (תענית יז:) מריש ירחא דניסן דלא למיספד ומתמניא ביה דלא להתענאה, וקיימא לן (ראש השנה יט:) בטלה מגילת תענית (מגילת תענית פירש רש"י, ימים טובים שקבעו חכמים על ידי נסים שאירעו בהם ואסרום בתענית ויש מהם אף בהספד וכתבום במגילה אחת אילן יומיא דלא להתענאה בהון) וזה היפך המנהג שנהגו שלא להתענות עד אסרו חג, ולכך הביא הטור סמך להמנהג מהמשנה במסכת סופרים דאסור להתענות בניסן, ואף דלהמשנה כל חודש ניסן בכלל, מאי דנהוג נהוג ומאי דלא נהוג לא נהוג.

ובדרכי משה (סק"ב) כתב דהמנהג פשוט דלא להתענות ולהספיד בכל חודש ניסן. וכ"פ השו"ע סימן תכט סעיף ב וז"ל, אין נופלין על פניהם בכל חדש ניסן, ואין אומרים ׳צדקתך׳ בשבת במנחה, ואין מספידין בו, ואין מתענין בו להזכיר בציבור, והבכורות מתענין בו בערב פסח. וכ"פ הרמ"א. ע"ש.

דעות הסוברים שאין לעלות בחודש ניסן

ומכאן היה נראה לומר שהוא הדין שאין לעלות לקבר בכל חודש ניסן וכן כתב בספר קב הישר פרק פח, דאין המנהג בניסן לילך על בית החיים, להתפלל על הקברים ולומר תחנונים כמו בשאר ימים. ע"ש. (ואין ברור בדבריו דמיירי על העולים במלאת השבעה ושלשים ויב"ח, ואולי מיירי באופן כללי שאין לילך בימי ניסן לבית החיים, וכן ראיתי שהעיר בשו"ת אדרת תפארת חלק ה סימן נב אות ד) וכ"כ הגאון ר’ יוסף משאש זצ”ל, רבה של חיפה, בשו”ת מים חיים ח”ב (סי’ קלב) שטעם מנהג סלוניקי שאין עולים לבית העלמין בימים שאין אומרים תחנון, פשוט הוא מפני שהביקור בבית הקברות מעורר בכי ויגון. ע"ש.

הקמת מצבה בחודש ניסן

וגדולה מזו כתב בשו”ת לבושי מרדכי תנינא (חיו”ד סי’ קמ), שאין להקים מצבה בשלושים יום הסמוכים לחג, כדין שאסור לעשות הספד בל’ יום הסמוכים לחג, ובהקמת המצבה רגילים לבא לידי בכיה והספד. והביאו בשו”ת מנחת יצחק ח”ג. (סי’ נא-נב) ובחזון עובדיה (חנוכה עומד יב)

אולם בחזון עובדיה אבלות (חלק א עמוד תנג) כתב בפשיטות שיש להקים מצבה בסיום השבעה אפילו אם הוא בחול המועד. ע"ש.

חילוק בין תענית יחיד לתענית ציבור בחודש ניסן

אך הנה אפילו בתענית גופיה לדעת השולחן ערוך אין איסור אלא בתענית ציבור שהרי כתב, ואין מתענין בו להזכיר בציבור. וכ"כ המגן אברהם (סק"ד) בדעת השו"ע, והוא כמו שכתב בבית יוסף דאותן שנוהגים להתענות שני וחמישי כל השנה, גם בחודש ניסן מתענין דאין לבטל אותן תעניות מפני מה שהקריבו הנשיאים ועשו יום טוב. אלא שהרמ"א כתב דגם בזה "נהגו" שאין מתענין בו תענית כלל אפי יום שמת בו אביו או אמו, ואף הרמ"א התיר להתענות בתענית חלום. ע"ש. וכן כתב הפר"ח (סק"ב) דתענית יחיד שפיר דמי, ואפילו תענית ציבור אינו אלא מנהג אבל מעיקר הדין שרי להתענות אפילו בציבור ע"ש.

דעת הרב דבר משה והפני אהרון להתיר לעלות בחודש ניסן ואפילו באסרו חג

וכן ראיתי שהעיר בזה בשו"ת דבר משה, (אמריליו חלק א יו"ד סימן סח) ושם כתב גם כן שמותר לעלות לקבר בניסן ולומר קדיש, ושכן עשה מעשה כשאירע יום הפטירה של אמו באסרו חג שחל ביום שישי ודחו התענית ליום ראשון, אולם העליה לקבר עשו ביום שישי שהוא אסרו חג. ע"ש. והובא בעיקרי הד"ט (יו"ד סימן לו אות לה) אלא ששם כתב שהגאון בעל פני אהרון ((או"ח סימן כז) אחיו של הגאון דבר משה חולק עליו ודעתו, דלא יעלו לקבר באסרו חג עצמו אלא ידחו העליה ליום ראשון. ע"ש.

והמעיין בגוף תשובת הרב פני אהרון יראה שם שלא רק שלא שנחלק בזה על אחיו אלא הביאו ואף הסכים עמו לענין הקדיש והעליה לקבר שיעלו באסרו חג עצמו. ואף בתשובת הרב דבר משה כתב על יום השנה של פטירת אמו "וכן עשינו מעשה" ולא נראה שהוא עלה ביום שישי ואחיו עלה ביום ראשון. ושוב ראיתי להרב עיקרי הד"ט במקום אחר (או"ח סימן כט אות לג) שהביא ג"כ דברים הללו ושם כתב דדעת הרב פני אהרון שיקדימו העליה לקבר ליום שישי והתענית ידחו ליום ראשון, ושדעת הרב דבר משה שגם את העליה לקבר ידחו ליום ראשון וכמעשה שהיה בפטירת הרב בנימין עשאל. ע"ש. והדברים ברורים כמו שכתבתי  דאין מחלוקת כלל בין הרב דבר משה לאחיו הרב פני אהרון ושניהם מודים דיקדימו הקדיש ליום שישי, ורק בעובדא דפטירת הרב בנימין עשאל נהג בנו לדחות העליה והתענית ליום א כמבואר שם, וזה ברור. ועכ"פ לכולי עלמא מותר לעלות לקבר בחודש ניסן ורק באסרו חג בעובדא דהרב בנימין עשאל דחו העליה ליום אחר, וגם בזה לדעת הרב דבר משה ואחיו יעלו באסרו חג עצמו.

וכן כתב בספר נתיבי עם. (סימן רכד) וכ"פ בשו"ת שמש ומגן. (ח"ד סימן סו) וכ"כ בספר גשר החיים להגאון רבי יחיאל מיכל טוקצינסקי. (פרק כט, ה)

ישוב קצת למה שיש נהגו שלא לעלות בניסן

וראיתי בשו"ת מלמד להועיל (יו"ד סימן קמה) שכתב לבאר המנהג שאין עולים לבית הקברות בחודש ניסן לפי מה שכתב בספר ארחות חיים (להגאון רבי נחמן כהנא מספינקא, סימן תר"ה) שהיעב"ץ הקפיד שלא לילך על הקברות בערב יום כיפור משום דהוא יום טוב, אלא היה הולך יום או יומיים קודם. (ודברי היעב"ץ הם בסידורו, שער החצר מסילה א אות ג) ושכ"כ המגן אברהם בסימן תקפא (לא מצאתי שם) שבערב ראש השנה אין לומר רק התחינות שכתובים בספרים מפני שאין אומרים תחנון. ומשמע שבימים שאין אומרים תחנון אין לומר כל התחינות בבית הקברות, ואפשר דמשום הכי נמנעו ללכת על הקברות בניסן משום דרוצים לומר כל התחינות. ושוב הביא להרב דבר משה והרב פני אהרון שהתירו (וזה כמו שכתבתי בדעתם. ונראה קצת מדבריו שהרגיש כמו שהערתי על הרב עיקרי הד"ט) ולכן כתב שמי שלא הלך בערב ראש חודש ניסן יש להתיר לו לילך בניסן אך לא יאמר כל התחינות שאומרים בשאר ימות השנה אלא תחינת ההשכבה וכדומה. ע"ש.

להשתדל שלא לבוא לידי בכי כשעולים לקבר בניסן

ובשו"ת דבר יהשע (חלק ב סימן פ) כתב דגם אם באים לידי בכי לא מצינו שאסרו דבר זה, ורק בימים "שחייב" בהם בשמחה יש לאסור. ע"ש. אכן בשו"ת תשובות והנהגות (חלק ב סימן סה) כתב דאם באים רק לומר תהילים וכמה תפילות מותר, אבל אם עלולים לבכות שם הרבה "כדאי" לדחות, והקרובים יחליטו דבר זה לעצמם ע"ש. ובדרך כלל ביום השנה כמעט אין מצוי כלל שיבואו לידי בכי. ועיקר הקושי הוא ביום השבעה ומקצת ביום השלושים.

מהי המסקנה ההלכתית לגבי עליה לקבר בחודש ניסן?

העולה להלכה מכל האמור שאין שום מקור בהלכה באופן ברור לאסור עליה לקבר בחודש ניסן, ומעיקר הדין הדבר מותר לכתחילה, וראוי להורות לעולים להשתדל שלא להביא עצמם לידי בכי אלא יאמרו התפילות והתהלים והקדיש, ולא ידברו מענין הנפטר וכדומה.

בברכה

 אלון בן שבת

היו שותפים בהחזקת בית ההוראה  תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה