השקעות פיננסיות בטוחות

השקעות פיננסיות בטוחות

שאלה: לצערנו הרב היום אנשים רוצים כסף קל ומתפתים לבצע השקעות שנראות במבט ראשון כמבטיחות תשואה גבוהה.

ברבים מהמקרים אותם משקיעים נופלים בעסקאות כאלו, יצויין שדבר זה קורה בכל מגזר ללא כל קשר להשכלתו, ואם זה קורה בציבור הכללי, ק"ו בן בנו של ק"ו שאצל אברכים תמימים שחושבים שאם הם יכולים לנתח סוגיה טוב או לכתוב חבורה יפה, אז אין להם ספק שודאי יצליחו בהשקעות.

והדברים לא כך, אני מכיר מספר אברכים שלוקחים הלוואת בכדי להשקיע בעסקאות כאלו ואחרות ולמרבה הצער על אף האזהרות והנורות האדומות שמהבהבות הם נופלים לתוך בוץ כלכלי. להלן אביא סיפור שהיה ואספר אותו ככתבו וכלשונו.

"אני אברך כולל, ויש לי סכום כסף מסויים, שחסכתי בעמל רב. לאחרונה פנה אלי אחד והציע לי להשקיע את הכסף בעסקה מסוימת, אך בטבעי אני חושש מהשקעות, ומפחד לאבד את כספי, ולכן סרבתי. כאשר שמע הלה שהסיבה היא מפני שאני מפחד להפסיד את הכסף, אמר לי שהוא מוכן להיות ערב על ההשקעה, ואם הכסף יופסד – הוא ישלם לי מכיסו. האם התחייבות כזו מועילה?"

תשובה: אם אותו אברך רוצה להיות בטוח שגם אם הוא משקיע כספו יהיה בטוח, עליו לבקש ממי שהציע לו את ההשקעה ורוצה להיות גם ערב שיתחייב לו בשטר באופן המועיל.

נימוקים: כידוע, ערב משתעבד בדיבור בעלמא, מטעם שזה שהמלווה נתן את ההלוואה והוציא ממון על פיו, נחשב כקנין להתחייבות (ב"ב קעג:). ולכאורה גם כאן, המשקיע הוציא ממון על פי של זה, והלה נעשה ערב. ואף שאינו מתחייב בבירור, אלא רק על הצד שהכסף יופסד, הלא כל ערב מתחייב רק על הצד שהלווה לא ישלם. אמנם יש צד גדול לומר שבמקרה זה לא תחול ההתחייבות מדין ערב, וכפי שיבואר להלן.

נחלקו הראשונים בדינו של אדם שקנה קרקע ממוכר, ואדם שלישי קיבל על עצמו אחריות, כלומר שאם יוציאו את הקרקע מיד הקונה בדין (כגון לבעל חוב, או יתברר שהיא גזולה), אזי הוא ישלם לקונה. דעת הרמב"ם שהתחייבות זו לא חלה (וכן פסק השו"ע חו"מ סי' קלא סעי' ט), אך לראב"ד ההתחייבות חלה (וכן פסק הרמ"א שם). בביאור דעת הסוברים שההתחייבות לא חלה, כתב הסמ"ע (ס"ק יח, בשם הטור), שיסוד החיוב בכל ערב הוא מפני שהמלוה סמך עליו, והוציא ממון על נאמנותו, אך במקרה של קונה שדה, שיש אנשים הקונים שדה בלא אחריות (עביד איניש דזבין קרקע ליומא, ב"מ יד.), הרי שאין הוכחה שהוציא את הממון על פיו של זה שקיבל על עצמו אחריות, ולכן אינו חייב כערב.

הסבר נוסף כתב בשו"ת בית אפרים (מרגליות, חו"מ סי' לד), שחיוב ערבות הוא רק אם מתחייב על חיוב ממון שחל עתה, כמו חיובו של הלווה, שמתחייב עתה לשלם למלווה. מה שאין כן במקבל על עצמו אחריות על קניית שדה, לא חל החיוב כלל עתה, ורק אם יטלו את השדה מיד הקונה יחול החיוב.

ולפי ביאורים אלו, גם במקרה שלנו לא יחול חיוב ערבות על אותו אחד שהתחייב לשלם, שהרי אנשים רבים משקיעים כספם גם בלא ערב, ואם כן אין הוכחה שעל אמונתו הוציא מעות (מנחת פתים – אריק, סי' קלא סעי' ט. ועי' קצוה"ח סי' קפג ס"ק ד, נתיה"מ ס"ק ב, ושו"ת אגרות משה חו"מ ח"א סי' מח), וכמו כן אין חיובו חל עתה, אלא רק באופן שהכסף יופסד. וישנם צדדים נוספים לומר שבמקרה זה אין חיוב ערבות. אגב אורחא יוער שהמהרי"ל דיסקין (פסקים, אות רלב) הסתפק אם קניה נחשבת כ'הוצאת' ממון על פי ערב, שהרי הקונה לא נפסד, ובידו דבר השווה כנגד כספו. ועוד דנו האחרונים על פי שיטת הרשב"א והרא"ש (קידושין ח:) שהאומר לחבירו 'זרוק מנה לים ואתחייב אני לך', פטור, משום שלא הגיעה הנאה ליד בן דעת, אם המתחייב כערב לחברו על הפסדים זה דומה ל'זרוק מנה לים'. ולכן, אם אותו אברך רוצה להיות בטוח שגם אם הוא משקיע כספו יהיה בטוח, עליו לבקש ממי שהציע לו את ההשקעה ורוצה להיות גם ערב שיתחייב לו בשטר באופן המועיל.

בברכה יגאל אלון 

היו שותפים בהחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה