פועל שעבד יותר קשה ממה שסוכם עימו

פועל שעבד יותר קשה ממה שסוכם עימו

שאלה ראשונה:

שרה נשכרה לעבודה כגננת, ומכיון שנרשמו לגן יותר מעשרים ילדות, המנהלת סיכמה איתה שהיא תשכור לה עוזרת. למעשה, במשך כמה חדשים לא הצליחה המנהלת למצוא עוזרת, ולכן הגננת התאמצה מאוד בעבודה עם כל הילדות לבדה.

עתה הגננת מבקשת שהמנהלת תוסיף לה על החודשים הללו את מה שהיא הייתה צריכה לשלם לעוזרת, שהרי בזמן זה היא עשתה בעצמה את העבודה של העוזרת.

אך המנהלת טוענת שהיא ניסתה להשיג עוזרת, ולא הצליחה, ולכן היא מוכנה להוסיף קצת על שכרה של הגננת, אך לא ממש את כל המשכורת של עוזרת.

ושאלה שניה:

האם הגננת הייתה יכולה להפסיק לעבוד, בטענה שהמלאכה קשה מדי, גם אם ירצו לשלם לה תוספת שכר על קושי העבודה?

המנהל והגננת פנו לרב על מנת שיעשה ביניהם בוררות מה הרב ענה להם?

תשובה לשאלה הראשונה:

מכיון שזה מורכב אחלק את זה לכמה חלקים.

ברמת העיקרון פועל שעבד עבור בעל הבית, בעל הבית חייב לשלם שכרו, אף אם לא סיכם עמו מראש שיעבוד ויקבל שכר.

אלא שיש בדבר זה כמה חילוקי דינים כדלהלן.

• פועל שהתאמץ מעצמו ועשה מלאכה יפה יותר, בעל הבית אינו חייב לשלם שכרו (ש"ך סי' שלב ס"ק יא).
• אם עשה מלאכה שאינה מוטלת עליו, אם בשעת עשיית המלאכה לא התכוון לבקש עליה תשלום נוסף, הרי שתוספת מאמץ זו הוא נתן במתנה לבעל הבית, והוא אינו רשאי לתבוע עליה תשלום (נתה"מ סי' יב סק"ה). ולכן אם יש אומדנא שהתכוון לעבוד בחינם, ורק עתה שנפלה קטטה בינו ובין בעל הבית הוא תובע את שכרו, אין בעל הבית חייב לשלם לו (סי' רמו סעי' יז)

אמנם אם אין הוכחה שמחל, אף שלא תבע את שכרו זמן רב, בעה"ב חייב לשלם לו. שיתכן שמה שלא תבע הוא מפני שהתבייש, או שלא רצה שבעה"ב יכעס עליו. (שו"ת חתם סופר חו"מ סי' קיט, הובא בפתחי תשובה סי' רמו ס"ק ד, ופתחי חושן שכירות פ"ח הערה עב).

• אם בעל הבית הכביד את עבודתו על הפועל, והפועל לא מחה, והמשיך לעבוד, נחלקו האחרונים אם אמרינן שהפועל מחל על התוספת (ט"ז סי' שח סעי' ז, ורע"א שם בשם הב"ח). ולכולי עלמא, אם לא ידע הפועל שבעל הבית הכביד את עבודתו יותר ממה שסיכם עמו, הרי אין כאן מחילה, ובעל הבית חייב לשלם לו על התוספת (עיין נתה"מ סי' קעז ס"ק ד).

בנידו"ד הגננת והמנהלת ידעו מראש שהעבודה כבדה יותר מההתחייבות של הגננת (יותר ילדות מהראוי לגננת אחת), ולכן המנהלת אמרה שהיא תביא לה עוזרת גן.

ומקרה דומה נידון אצל המהרשד"ם (חו"מ סי' שעב, ציינו הש"ך סי' שלב ס"ק ה), באדם שנשכר על ידי 'חברת תלמוד תורה' להכין בגדים לתלמידים, ולמרות שסיכמו עמו שיעמידו לו עוזר למלאכתו, לא העמידו לו, והוא טרח ויגע בעצמו בהכנת כל הבגדים. והמהרשד"ם פסק, שהדבר פשוט שהנהלת 'חברת תלמוד תורה' חייבים לשלם לו את כל מה שהיו צריכים לשלם לאותו עוזר אם היו שוכרים אותו, שהרי מראש סיכמו שישכרו עבורו עוזר, ונמצא שהוא עבד ועשה בעצמו גם את עבודתו של העוזר.

אמנם יש פוסקים שחלקו עליו, וצידדו שצריך לשלם לו כמה שהיה עולה לשכור פועל אחד, שיעשה את כל העבודה ביחד, שזה מן הסתם פחות ממה שעולה לשכור פועל ועוזר לפועל, ואף שסיכמו עמו לשכור לו עוזר, זה לא מהני אלא להוכיח שלא התכוון להתאמץ יותר בחינם, אבל אין סיבה שישלמו לו כמו לשני פועלים, כאשר אפשר לשכור פועל אחד שיהיה מוכן להתאמץ יותר. (פתחי חושן שכירות פ"ח הערה לד, וספר דבר למשפט, שכירות פועלים, סי' יג ס"ק ח)

אגב אורחא הוסיף הפתחי חושן, שבמקרה של המהרשד"ם הפועל עשה תוספת ניכרת למלאכה, שהרי עשה כמות בגדים יתירה ממה שסיכמו עמו לעשות לבדו. אך אפשר שפועל שרק התאמץ יותר במלאכתו אינו בכלל זה. ויש פוסקים שדחו ואמרו שאם סיכמו עמו מראש שישכרו לו פועל כיון שהמלאכה כבדה, הרי זה כתוספת עבודה ניכרת. (עיין בספר משפט הפועלים עמ' קכו, ומשפטי החושן שכירות עמ' רסו-רסז). ולכן למעשה אם היה אפשר לשכור גננת אחת שתסכים להתאמץ וללמד כמות כזו של ילדות בתוספת תשלום, המנהלת תוכל לשלם לך רק את מה שהייתה משלמת לאותה הגננת.

תשובה לשאלה השנייה:

אם הגננת רוצה לעזוב את מלאכתה, ואינה תובעת תשלום אלא על מה שעבדה, אזי היא רשאית להפסיק, והמנהלת חייבת לשלם לה כל שכרה, אף אם לא תימצא לשכור עתה גננת אחרת אלא ביוקר, מכיון שהתחייבה בפירוש למצוא לה עוזרת ולא מצאה, הרי הפסקת העבודה היא מחמתה, ולא מחמת הגננת, ואינה יכולה לנכות לה ממה שעשתה (נתה"מ סי' שלג ס"ק ז).

אמנם אם הגננת תובעת שהמעסיקה תשלם לה גם להבא, עד שתמצא להישכר למלאכה אחרת שהרי היא הטעתה אותה, ושכרה אותה למלאכה כבדה יותר ממה שאמרה לה, ונמצא שהזיקה בכך שלא יכלה להישכר במקום אחר, ועוד שכבר התחילה בעבודה, והרי זה כפועל שהתחיל לעבוד וחזר בו בעל הבית, מצינו בזה מחלוקת הפוסקים.

יש הסוברים שהכבדת המלאכה הרי זה כאילו המעביד חזר בו, והוא צריך לשלם לפועל עד שימצא להישכר במקום אחר. אמנם על התקופה שהפועל לא עבד, משלם רק כ'פועל בטל', והיינו כמה שהיה הפועל מוכן לפחות משכרו, בכדי שלא יצטרך לעבוד. (עיין סי' שלה סעי' א),

ויש הסוברים שאם בעל הבית מוכן לתת לפועל מלאכה כבדה בתוספת תשלום (או שהוא מוצא להישכר כך במקום אחר), אין בעל הבית חייב לשלם לו להבא (סי' שלג סעי' ב, וסי' שלה סעי' א), שמסתבר שפועל מוכן לעבוד קשה יותר, ולהשתכר יותר, ולכן אין זה נחשב שבעל הבית חזר בו, ולא ניזוק הפועל בהכבדת העבודה (ערוך השולחן סי' שלה סעי' ג. וראה פתחי חושן שכירות פרק י הערה יג) וגם אם אין בעה"ב בעצמו נותן לו את העבודה, אלא שמוצא להישכר לעבודה קשה יותר במקום אחר, לא התחייב בעל הבית בקניין תחילת העבודה אלא שלא יחסר לו ממה שפסק, וכיון שיכול להישכר במקום אחר, נמצא שלא חסר לו. (חזו"א ב"ק סי' כג ס"ק ה).

והאחרונים הכריעו כדעה זו (ערוך השולחן סי' שלג סעי' ב, וסי' שלה סעי' ג). ועיין בש"ך (שלג ס"ק יג) שכתב שאפשר שאין כאן מחלוקת. אמנם כל זה אם המעביד רוצה לתת לפועל מלאכה שדרך פועלים להישכר לה בתוספת שכר, אבל אם זו מלאכה קשה מאוד, שאין הדרך להישכר לה כלל, הרי זו חזרת בעל הבית, והוא חייב לשלם את שכרו של הפועל עד שימצא עבודה הראויה לו (חזו"א).

בברכה יגאל אלון

היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה