האם חתימה על צוואה ללא ידיעת תוכנה תקפה הלכתית?

האם מותר לחתום על שטר צוואה בלי לדעת מה כתוב בה?

שאלה:

ראובן כתב צוואה מחיים ליורשיו מה יחולק וכמה יחולק לכל אחד מהיורשים לאחר שהצואה הייתה מוכנה הוא ביקש משמעון ולוי חבריו לחתום על הצוואה אבל בתנאי שלא יקראו את הצוואה וזאת משום שהוא לא רוצה שידעו כמה כסף יש לו בבנקים וכמה נכסי דלא ניידי הוא מחזיק השאלה נשאלת האם מותר לשמעון ולוי לחתום על צוואה מבלי לדעת מה כתוב בה   

תשובה:

ברמת העיקרון אסור לעד לחתום על שטר שלא קרא את הכתוב בו, ואסור לו לסמוך על בעל השטר שאומר לו שבשטר כתוב כך וכך. אמנם בשטר צוואה העדים חותמים על כך שהמצווה הודה בפניהם שהוא נותן ומחלק את רכושו/כספו ליורשיו. ולכן במקרה כזה עיקר כוחו של השטר הוא על סמך חתימתו של בעל השטר שהוא המצווה, ואילו עדות העדים באה רק להעיד שזו אכן חתימת ידו של בעל השטר וחתם בדעה צלולה וכו'. 

נימוקים:

מבואר כדבר פשוט בגמרא ובפוסקים שהעדים אינם רשאים לחתום על שטר עד שיידעו את תוכנו ואף ידעו שמה שכתוב בו הוא האמת, שהרי אם יחתמו על חיוב שאינו נכון יוכלו להוציא על פי עדותם ממון שלא כדין. וזוהי כל הסיבה שאנו סומכים על חתימת עדים בשטר שחזקה היא שהעדים לא היו חותמים אלא אם כן ידעו שמה שכתוב בו הוא אמת. ונחלקו הפוסקים אם עדיין רשאים לחתום על שטר שהעדים אחרים העידו בפניהם מה כתוב בו. (יעויין בחושן משפט סי' מה, ב).

יתירה מכך, אף אם יבואו לפנינו העדים החתומים על השטר ויאמרו שחתמו בלא לדעת מה היה כתוב בשטר, אינם נאמנים, שכן יש כלל בידינו "אין אדם משים עצמו רשע" ואף עם חתימתו אינה מקיימת, והוא מעיד בפנינו שזוהי חתימתו אלא שחתם בלא לקרוא את הכתוב בשטר אינו נאמן מדין 'הפה שאסר' (עיין חו"מ סי' מו, לז)

לפיכך הדבר ברור שאסור לעד לחתום על שטר שלא קרא את הכתוב בו, ואסור לו לסמוך על בעל השטר שאומר לו שבשטר כתוב כך וכך. אגב אורחא יוער שהפוסקים דנו האם עידי הכתובה יכולים לחתום עליה בלי קריאת הכתובה קודם החופה (עיין אבהע"ז סי' סו, א) וספר כתובה כהלכתה (שטרן, סי' ד עמוד פט והלאה) 

אמנם כל האמור הוא 'בשטר' אך שטרות רבים הנהוגים בימינו אינם אלא 'כתב יד', כלומר: 'שטר' הוא הגדת עדות העדים מפי כתבם, והיינו שהם מעידים שהכתוב בשטר הוא אמת, כגון שפלוני לווה מפלוני מנה, או קנה ממנו קרקע וכדו'. אך לעומת זאת 'כתב יד' הוא מסמך שבו יש הודאת בעל דין, שבעל השטר מודה שלווה מפלוני מנה או שמכר לו קרקע וכדו' וחותם בחתימת ידו על כל האמור לעיל. במקרה כזה עיקר כוחו של השטר הוא על סמך חתימתו של בעל השטר, ואילו עדות העדים באה רק להעיד שזו אכן חתימת ידו של בעל השטר וחתם בדעה צלולה וכדו'.

והנה נחלקו הפוסקים כאשר העדים חותמים בסתמא אחר שטר הכתוב בנוסח 'כתב יד' אם כוונתם להעיד על כל הכתוב בו, או שכוונתם להעיד רק על חתימת בעל השטר. אמנם כאשר הנוסח לפני חתימת העדים הוא: "חתם פלוני בפנינו בדעה צלולה" וכדו' אזי זה פשוט שאין עדותם על כל הכתוב בשטר, אלא רק על חתימתו של בעל השטר, וממילא אינם צריכים לקרוא את הכתוב בשטר. וכן נהגו העולם. עיין ערך ש"י (טבאק, חו"מ סי' סט, ג) ספר דברי גאונים (כהנא, כלל קב סי' ד) ושו"ת תשורת ש"י (טבאק, ח"א סי' תרי) ועיין עוד בערוך השלחן (חו"מ סי' קמז, א).

יצויין, ויודגש, יוער, ויואר, שגם באופן זה צריכים העדים להקפיד שחתימתם תהיה על דבר אמת דהיינו שאכן יראו שפלוני זה חתם בפניהם, ושהוא בעל דעה צלולה, וכן שהתאריך המופיע בשטר הוא נכון. שאף שאין למסמך זה תוקף שטר מכל מקום יש נפקא מינה בתאריך לעניין קדימה במטלטלין או לעניין צוואה לדעת איזוהי צוואה המאוחרת יותר. עוד יש לציין שבמקרה של צוואה יש לברר שאין בעיה של אעבורי אכסנתא דהיינו הפקעת הירושה מהיורשים הראויים לפי ההלכה.

בברכה

יגאל אלון

לשאלות בהלכה ומענה טלפוני במשך כל שעות היום הכנסו כעת https://ketertora.co.il/