החזר כספי על כרטיס נסיעה שלא מומש: פסק הלכה

משה אינו חייב לשלם לדניאל את דמי הכרטיס שקנה, מפני שהכרטיס לא היה ראוי לשימוש ולא היה לו כל תועלת. ובין כך דניאל מקבל תשלום עבור הכרטיס מחברת הנסיעות. שאלה: לפני שלוש שנים נשאלה שאלה בבתי דין רבים וזה תוכנה: (כמובן שהשמות בדויים) דניאל קנה מספר כרטיסי נסיעה למירון במחיר 60 ₪ לכרטיס, עבורו ועבור 5 מחבריו. מכיון שהיה לחץ גדול לקנות כרטיסים, הכרטיסים נגמרו תוך שעתיים מרגע פתיחת המכירות. משה חבר אחר של דניאל רצה לקנות כרטיס אבל הכרטיסים אזלו, דניאל שראה זאת, אמר לו יש לי כרטיס אחד מיותר [חבר אחד לא רצה לנסוע], דניאל הוסיף בגלל שאין יותר כרטיסים אני מוכר את הכרטיס ב120 ₪ במקום ב60 ₪, בתחילה משה התרגז על הפקעת המחיר, אך מאחר ולא הייתה לו ברירה אחרת הוא רכש ממנו את הכרטיס, כאשר סיכם שישלם לו בעוד כמה ימים. ביום ל"ג בעומר בשעה 3:00 אחרי הצהריים השעה הנקובה על הכרטיס, הופיע משה בתחנת היציאה בירושלים כדי לנסוע עם הכרטיס שברשותו, אך לתדהמתו הודיעו כי האוטובוסים לא יֵצאו לנסיעה למירון. ההסבר היה, כי אנשים רבים שנפגעו מהתנהגות המשטרה וההגבלות שהטילה במירון – התפרצו לעבר הציון הקדוש, וגירשו את השוטרים, לפיכך הוציאה המשטרה הודעה שלא להוציא יותר אוטובוסים לכיוון מירון, מכל רחבי הארץ. משה היה מאוכזב מאד, והחליט ללכת לקברו של שמעון הצדיק כדי לחגוג שם יחד עם שאר החוגגים שלא הספיקו להגיע למירון. למחרת פגש משה את דניאל, וסיפר לו כי לא זכה להגיע למירון, וכי לדעתו הוא לא חייב לשלם לו על כרטיס הנסיעה שהרי לא היה יכול להשתמש בו. דניאל טען לעומתו שבזמן רכישת הכרטיס הוא היה תקין, והוא נמכר בשוויו, ואף על פי שהחלטת המשטרה לאחר מכן אכן ביטלה את תוקפו של הכרטיס, מכל מקום אין זה מקח טעות, שהרי בזמן המכירה לא הייתה כל טעות. דניאל הוסיף ואמר, כי חברת האוטובוסים הודיעה שתחזיר לכל רוכש כרטיס את כספו, ולכן הם יחזירו לי 60 ש"ח, אך אתה צריך לשלם לי את 60 השקלים הנותרים. לאחר שלא הגיעו לעמק השווה, החליטו לשלוח את השאלה לבית ההוראה מסויים בירושלים מה אמורים הדיינים לענות להם? נימוקים: בגמ' מובא, שיש לבטל מתנה, אם יש 'אומדנא' שהמתנה ניתנה בטעות. כך מבואר בגמ' (ב"ב קמו:) ששכיב מרע שכתב ונתן את כל נכסיו לאחרים, אם הבריא ועמד מחליו – מתנתו בטלה, שהאומדנא היא שנתן רק משום שסבר שימות, ואילו היה יודע שיבריא – לא היה נותן. וכן מובאת (שם) דעת רבי שמעון בן מנסיא, שמי ששמע שמת בנו יחידו ולכן נתן כל נכסיו לאחר במתנה, ואחר כך התברר שהבן לא מת, אין מתנתו מתנה, שאלמלי היה יודע שבנו קיים לא היה נותן מתנה זו עיי"ש. ומבואר בש"ך (סי' רמו סק"ב בשם תשו' מהר"ם מלובלין סי׳ קח) שדין זה הוא לא רק אם נתברר שבשעת המתנה היתה הטעות, אלא גם אם אחד נתן את כל נכסיו לאחר מפני שלא היו לו ילדים, ואח"כ נולד לו בן, מתבטלת המתנה מפני אומדנא זו. אמנם, לעומת זאת מבואר בראשונים, שאין מבטלים מקח מחמת אומדנא כזו. ולדוגמה, מי שקנה בהמה מחבירו, ומיד לאחר הקנין מתה הבהמה, אין אומרים שהמקח יתבטל מחמת האומדנא שלא קנה את הבהמה על דעת שתמות, והמוכר אינו צריך להחזיר לו את כספו. וביארו התוס' (כתובות מז: ד"ה שלא, וב"ק קי: ד"ה דאדעתא), שהגם שאכן אין דעת הקונה לקנות על דעת כן, אך מאידך גם המוכר לא מוכן למכור לו על תנאי זה, שיצטרך להחזיר לו את כספו אם תמות הבהמה אחר המקח, ולכן הקונה מוכרח לקבל עליו את האפשרות הזו, שאם לא כן – לא היה המוכר מוכר לו. והנה, הנתיבות המשפט (סי' רל סק"א באמצע דבריו) חידש, שגם במקח, באופן שלמוכר אין הפסד – יש לבטל את המקח מחמת אומדנא של הקונה, משום שהמוכר אינו מקפיד על כך, שהרי אינו מפסיד, וממילא אינו מתנה את המכירה בכך שהקונה יקבל על עצמו את אחריות המקח. והמקרה שעליו מדבר הנתה"מ הוא, שאדם קנה בית, ולפני שהספיק להיכנס לגור בבית, גזרה עליו המלכות שלא ידור באותה העיר. ומעתה הקונה אינו יכול להשתמש בבית, אך לעומת זאת המוכר אינו מפסיד אם יחזיר לקונה את כספו, שהרי הבית חוזר אליו, והוא יכול למוכרו לאדם אחר דרך. [אגב אין זה דומה למקרה המבואר לעיל בבהמה שמתה, שאם נחזירנה למוכר יפסיד את מה שהייתה שווה בחייה בזמן המקח. ועוד, ששם הייתה ראויה לשימושו של הקונה מיד בשעת המקח, אך כאן בבית עדיין לא הספיק הקונה להיכנס לדור בו עד שאירע לו האונס שמחמתו אינו יכול לדור] על כל פנים הכרעת הנתה"מ היא שהמקח בטל מחמת האומדנא של הקונה. ולאור האמור, יש לדון במקרה שלנו, שאע"פ שמשה רכש את הכרטיס באופן מוחלט, אך כיון שקודם שנעשה הכרטיס ראוי לשימוש אירע בו אונס שמחמתו נעשה הכרטיס חסר ערך, ומאידך המוכר דניאל אינו מפסיד בביטול המקח, שהרי הוא יקבל את כספו מה ששילם לחברת התחבורה, ויפסיד רק את הרווחים שקיוה להרויח, הרי יש כאן אומדנא זו שהקונה לא היה מסכים לקנות כרטיס שאינו ראוי לשימוש, ולכן המכירה מתבטלת ואין משה חייב לשלם לו את כספי הכרטיס. ואע"פ שיש חולקים על הנתיה"מ, (אין כאן מקום להאריך בזה) מ"מ כיון שמשה הוא המוחזק יכול לומר קי"ל כשיטת הנתה"מ שאינו חייב לשלם. בברכה יגאל אלון