שאלה: ראובן איש עתיר בנכסים חלה את חוליו האחרון, הוא כינס את שלושת בניו ואמר להם:
כעבור יומיים ניגש בנו הבכור שמעון לאביו ואמר לו "אבא לא נעים לי לומר לך, אבל העסק שלי הסתבך בצורה קשה, והעו"ד שלי ממליץ לי להכריז על פשיטת רגל, כנראה אני לא מוצלח בניהול עסקים כמוך."
ראובן האבא שכבר שכב על מיטת חוליו, הצטער מאוד לשמוע את הבשורה, והתקשר בבהילות לרב השכונה שיבא אליו, היות וברצונו לשנות את צוואתו, בכדי לדאוג לבנו, שמעון.
עד שהרב הגיע, ועמו עורך דין לניסוח הצוואה החדשה, הורע מצבו של ראובן, והוא הבין שלא יספיק לנסח צוואה חדשה. לפיכך הודיע בפני עדים שהוא נותן את כל נכסיו לבנו, שמעון, אך לאחר מותו של שמעון, יעברו כל הנכסים לארגון החסד ………..
כעבור 25 שנה כשהלך שמעון לעולמו, פנו היורשים לדיין לברר מה לעשות עם נכסיו. היות וחלו שינויים רבים באותם הנכסים ששמעון קיבל מאביו, וחלקם אף נמכרו לאחרים. ובכן, שאלו היורשים, מה עליהם לעשות?
תשובה: מבואר בגמ' ב"ב (קלז.) שהאומר לחבירו 'נכסַי לך, ואחריך לפלוני', דהיינו שהנכסים יהיו שייכים למקבל המתנה כל ימי חייו, ואחַר מותו יעברו לאחֵר, הרי המתנה חלה, ואחר מותו של הראשון, הנכסים יעברו לשני. אלא שנחלקו התנאים מה הדין אם הראשון מכר את הנכסים, לדעת רבי – המכירה אינה חלה, והמקבל השני מוציא את הנכסים מיד הלקוחות, שהרי הראשון מכר דבר שאינו שלו למכרו. ולרשב"ג – המכירה חלה, שכוונת הנותן כשאמר 'אחריך לפלוני' הייתה שמה שישתייר ביד המקבל הראשון – יעבור למקבל השני. ולהלכה נפסק בשו"ע (סי' רמח, א), כדעת רשב"ג: 'שכיב מרע שאמר נכסי לפלוני ואחריו לפלוני, אין לשני אלא מה ששייר ראשון'. והפוסקים דנו, שמתנה כזו של 'אחריך לפלוני' יכולה לחול רק במתנת שכיב מרע, שהיא תקנת חכמים שתחול המתנה באמירה בעלמא בלא קנין, וכן היא חלה אחר מיתת הנותן, ולכן, אף כשנותן 'אחריך לפלוני' קנה אותו פלוני, אף שמתנתו חלה זמן רב אחר מיתת הנותן. אך אדם בריא אינו יכול לתת מתנה כזו, כיון שאין מתנה לאחר מיתה (כך כתבו הקצוה"ח סי' רמח ס"ק ד, והנתה"מ שם ס"ק ד, והחזו"א חו"מ ליקוטים סי' יג סק"ח.) אולם ידועים דברי גדולי האחרונים שהביאו ביאורים נוספים ולטענתם מהני אף בבריא. (עי' שו"ת בית מאיר סי' לב, מערכת הקניינים להגר"ש שקופ פ"ז ופ"ח, ודברי משפט סי' רמח).
והנה, במקרה שלנו, ראובן היה 'שכיב מרע' בשעה שציווה את צוואתו השנייה, ולפיכך הוא יכול להקנות בצורה כזו של 'אחריך לפלוני', ולפיכך היה צריך להיות הדין שכל הנכסים שנשארו ביד שמעון מאביו – יעברו לידי ארגון החסד ……… אלא שיש כאן פרט שבגללו משתנה כל הדין.
מבואר עוד בגמרא (ב"ב קכט:) שהנותן 'לך, ואחריך לפלוני', אם היה המקבל הראשון אדם הראוי לירש את הנותן, לדוגמא אב הנותן לבנו – אזי הדין הוא 'אין לשני במקום ראשון כלום, שאין זה לשון מתנה אלא לשון ירושה, וירושה אין לה הפסק'. כלומר, אנו אומרים שכוונת הנותן לא הייתה למתנה אלא לירושה, וממילא אין בכוחו לומר שאחר זמן הירושה תפסק, והנכסים יעברו למקבל השני. וכך נפסק בשו"ע (שם) 'ואם היה הראשון ראוי ליורשו, כגון שהיה בן מכלל הבנים, אין לשני כלום', והרמ"א שם הוסיף (מדברי שו"ת הרשב"א סי' תש"ד וב"י בשם הגאונים) 'ואפילו הקדישה אחריו של ראשון, אין להקדש כלום'. והנה נחלקו הראשונים האם דין זה הוא רק באופן שאומר לראוי ליורשו 'נכסי לך', או אפילו כשאומר 'אני נותן לך', שהוא לשון מתנה, ולא ירושה (הר"ן הביא בשם הרשב"ם והרז"ה שבכה"ג יש לה הפסק. אך הרי"ף והרמב"ם פסקו כדעת הגאונים שבראוי ליורשו אף לשון מתנה הרי היא כלשון ירושה, ואין לה הפסק, ורק אם יאמר במפורש שאינו נותן בתורת ירושה, אלא בתורת מתנה, אזי יש לה הפסק. והריב"ש בסי' קסז כתב שדעת הראב"ד והרשב"א שאף אם יאמר כן במפורש אין זה מועיל, ואין לה הפסק),
ולהלכה פסק השו"ע (שם) שאף כשנותן בלשון מתנה, כיון שהמקבל ראוי ליורשו, הרי היא ירושה שאין לה הפסק (אמנם שם בסעיף ב' פסק שאם אמר במפורש שזה בתורת מתנה ולא תורת ירושה מהני, ודלא כריב"ש). ולפי זה בנידו"ד שראובן נתן לבנו שמעון שהוא ראוי ליורשו, אע"פ שהזוכה אחריו הוא ארגון צדקה, מ"מ להלכה קי"ל כי ירושה אין לה הפסק, ואין לשני כלום, והארגון צדקה לא יכול לתבוע מיורשי שמעון שום נכס אף לא נכסים שנשארו בעין ממה שקיבל שמעון מראובן אביו.
בברכה יגאל אלון
היו שותפים בהחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה
הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה
עזרו לנו להמשיך את המפעל הגדול הזה ולהאדיר את הטהרה בעם ישראל ותבורכו מן השמיים
עזרו לנו להמשיך את המפעל הגדול הזה ולהאדיר את הטהרה בעם ישראל ותבורכו מן השמיים
אנחנו משתמשים בעוגיות כדי לאפשר תפקוד בסיסי ולבצע פונקציות מסוימות. כאן ניתן לנהל כל קטגוריה.