אחריות לנזק בכיור: ספק בין חנות להובלה והתקנה בהלכה

מי אחראי לנזק בכיור: החנות, ההובלה או ההתקנה?

שאלה:

ראובן הזמין לכבוד חג הפסח כיור חדש לביתו, הוא התקשר לחברה ידועה ומפורסמת וביקש כיור חרסינה מהדגם הטוב ביותר.

בשעת ההזמנה אמר לו הפקיד, כי היות ועכשיו יש מלחמה ומצב חירום הם לא יכולים לספק שירותי הובלה והתקנה, ועליו לדאוג בעצמו לבעל מקצוע שיעשה זאת.

ראובן התקשר במהירות לחברו הטוב שמעון, שהיה בעל טנדר קטן להובלות קטנות, וגם שיפוצניק, ושאל אותו אם הוא יכול להביא את הכיור מהחנות לביתו, ולהתקין אותו.

שמעון הסכים בשמחה, ואמר כי ההובלה תעלה 100 ₪, וההתקנה תעלה 500 ₪.

למחרת, נסע שמעון לחנות, הביא את הכיור, והתקינו בביתו של ראובן. ראובן שילם לשמעון על העבודה שביצע במהירות.

באותו ערב, ראה ראובן כי הייתה תקלה בהעברת הכסף לחברה שממנה רכש את הכיור, והוא התבקש להעביר את התשלום בהקדם. בהמשך הערב, ניקה ראובן את השטח מתחת לכיור מהפסולת שנשארה שם, ונחרד לגלות סדק ארוך ומכוער, בתחתית הכיור.

ראובן התקשר במהירות לחברה ממנה רכש את הכיור, אך הפקיד ענה לו כי כל המוצרים שלהם עוברים ביקורת איכות, ואם אכן התגלה שבר – הרי שזה אירע בעת ההובלה או ההתקנה, ואין להם אחריות על כך.

בנוסף, הזכיר לו הפקיד, "אתה עדיין צריך להעביר את התשלום על הכיור".

בסיום השיחה, התקשר ראובן לשמעון, ושאל אותו אם ראה את הסדק שבכיור? שמעון ענה כי לא ראה את הסדק, אך אם יש כזה סדק – זה כנראה קרה כבר בחנות, משום שהוא נסע בזהירות הנדרשת, וכן התקין אותו בצורה מקצועית, ולא הייתה סיבה שהכיור נסדק במהלך ההובלה וההתקנה שלו.

ראובן היה נבוך כל אחד אומר שזה לא אחריותו, מה עליו לעשות? ראובן פנה לחברו הלומד בכולל חו"מ בבקשה שיעזור לו ויורה לו כיצד להתנהג במצב כזה.

"אמנם לשמעון שילמתי כבר" אמר ראובן "אך לחברה שממנה קניתי את הכיור עדיין לא שילמתי, אולי מספק אני לא צריך לשלם, שהרי כידוע המוציא מחברו עליו הראיה"?

תשובה: ראובן צריך לשלם לחברה את חובו, ומאידך קשה להוציא משמעון כסף מכמה טעמים עיין בנימוקים.

נימוקים: הנה אף שבדרך כלל קיימא לן כי המוציא מחברו עליו הראיה, כלומר, שבכל מקרה של ספק ממון, אין מוציאים מהמוחזק מספק, אך במקרה שלנו הנידון שונה, שכן מבואר בגמ' (כתובות עה: – עו:) לגבי מקח שנמצא בו מום אחר הקניה – 'כאן נמצא כאן היה'. והיינו, כאשר יש ספק מתי נולד המום, אם לפני הקניה [זה מקח טעות], או שהמום נולד אחר הקניה, [והקונה הפסיד, ומזלו גרם לו], והדין הוא כאמור – שברשות שבה נמצא המום, אנו אומרים שבה נולד המום. ולכן אם המום נמצא ברשות הקונה, אזי אנו אומרים שהמום נולד ברשותו, ומזלו גרם, והוא לא יכול לבטל את המקח, ואף אם עדיין לא שילם למוכר – הוא חייב לשלם. וכך נפסק בשו"ע (סי' רכד, א) 'כל מי שנולד הספק ברשותו עליו להביא ראיה'. והנה, נחלקו הראשונים מה הפירוש 'נולד הספק ברשותו', לדעת הרי"ף (וכך פסק השו"ע), היינו הרשות המציאותית, כלומר באיזו רשות (=שטח) היה החפץ מונח בפועל בזמן שנמצא בו המום. אולם דעת הרא"ש והטור (וכך פסק הרמ"א) הכוונה היא לרשות הקניינית, כלומר, אם כבר נעשה קנין המועיל, והחפץ עבר לבעלותו של הקונה, אזי אף אם המום נמצא בו בעודו ברשות המציאותית של המוכר (כגון שעשו קנין שאין צריך לעשותו בגוף החפץ הנקנה, כמו קנין סודר), הדין הוא שכיון שהספק נולד ברשותו הקניינית של הקונה – אנו אומרים שהמום נולד אצלו. ולפי האמור, במקרה שלנו, שהמום נמצא ברשותו המציאותית של ראובן, הרי אנו אומרים שהמום נולד ברשותו, והוא צריך לשלם לחנות שממנה קנה את הכיור.

אמנם, יש אחרונים שכתבו, שכלל זה 'שכאן נמצא כאן היה' הוא דווקא באופן שלמקח יש חזקה שאין בו מום, כלומר שידוע שבאיזה זמן הוא היה שלם ונקי ממום, ולכן גם כשנולד בו מום, ואין ידוע מתי, אנו מצרפים את החזקה לכך שהמום נמצא ברשות הקונה, ולכן עליו הראיה. אך באופן שלא ידוע כלל שאי פעם היה המקח נקי ממום – חזר הדין להיות כשאר הספיקות, והמוציא מחבירו עליו הראיה (קצוה"ח סי' רכד סק"ב. וכן פשטות לשון הסמ"ע סי רלב ס"ק לו). אך יש אחרונים החולקים על כך, וסוברים שהעיקר הוא שלא מחזיקים 'ריעותא' מרשות לרשות, דהיינו שתולים שה'ריעותא' נעשתה היכן שנמצאת, ולא צריך דווקא שהייתה למקח חזקת הגוף שהיה נקי ממום (נתה"מ סי' רכד חידושים ס"ק ב). ולפי זה, לכאורה בנידו"ד יהיה תלוי במחלוקת האחרונים הנ"ל, שהרי לא ידוע שלכיור הייתה חזקת הגוף, ושמא סדק זה היה בו משעת ייצורו, ואם כן ראובן יוכל לטעון קים לי כסוברים שבכה"ג אין את הכלל של 'כאן נמצא כאן היה'. אך למעשה כבר חידש החזו"א (כתובות סי' פב) שבכל מקח יש חזקה שנעשה כראוי, והיה כאן מקח, ודי בכך כחזקה לומר שהמום לא נעשה אצל המוכר. וכך מבואר נצח ישראל (גרוסמן, סוף תשובה נא) שבסתמא כל מוצר שנקנה כיום יש לו חזקה שהוא תקין. ולכן ראובן חייב לשלם לחנות על הכיור שקנה. כל מה שנתבאר עד עתה, הוא לגבי הנידון אם ראובן חייב לשלם לחנות שמכרה לו את הכיור. אמנם יש לדון גם לגבי שמעון, האם מכח חזקת 'כאן נמצא כאן היה' (שמכוחה התחייב ראובן לשלם על הכיור), נאמר שהכיור הגיע שלם לרשותו של ראובן, וממילא הנזק אירע במהלך ההובלה או ההתקנה של שמעון, ולכן יהיה חייב שמעון לשלם לראובן על הנזק. והנה בגמ' (נדה נח.) מבואר, שאשה שאלה חלוק מחברתה, ונמצא בו כתם, ואין ידוע אצל מי מהן אירע הכתם, ואם השואלת חייבת לשלם את הוצאות הכיבוס, ובסוגיא מבואר שהשואלת פטורה. והקשו התוס' (שם ד"ה ולענין, חולין נא. ד"ה המוציא), מדוע לא נאמר 'כאן נמצא כאן היה', וכיון שהכתם נמצא ברשות השואלת, הרי שהוא אירע אצלה, והיא חייבת בהוצאות הכיבוס. ותירצו, שכשהחפץ שאול, אין זה נקרא שהחפץ 'ברשות' השואל, שהרי אינו שלו. ועוד תירצו תירוץ נוסף, שאינו מובן כ"כ והאריכו האחרונים בביאורו. והשערי ישר (שקאפ, שער החזקות פט"ו) ביאר, שחזקת 'כאן נמצא כאן היה' אינה מכריע מתי אירע המום, אלא רק מכריעה מתי הוא לא אירע, ודי בכך שנכריע שהמום לא אירע ברשות המוכר, שהקונה יצטרך לשלם על המקח, אך לגבי לחייב אדם אחר בנזיקין, אנו צריכים להכריע שהמום כן נעשה ברשות הקונה, וזה לא אמרינן מכח חזקת כאן נמצא כאן היה (וראה עוד סדרי טהרה סי' קצ ס"ק פא). ובנידון דידן, לפי התירוץ הראשון של התוס', יש לחייב את שמעון, שהרי כאן המקח היה ברשות הקונה, ראובן. אך לפי תירוצם השני, אי אפשר לחייב את שמעון מכח חזקת 'כאן נמצא כאן היה'. וכיון שהיא מחלוקת (וגם הרשב"א סובר כתירוץ השני של תוס'), הרי שאי אפשר לחייב את שמעון.

בברכה

יגאל אלון 

היו שותפים באחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה