שליח במכירת חמץ: שאלות ותשובות הלכתיות על חמץ שלא בא לעולם

שליח במכירת חמץ

שאלה: שמעון הוא הבעלים של סופר מרקט גדול בשכונה, כל שנה בהתקרב חג הפסח, הוא מוכר את חמצו לרב השכונה.

כמו בכל שנה, שמעון משתדל להקדים ולמכור את החמץ, וגם השנה, שבוע לפני ראש חודש ניסן התייצב שמעון במשרדו של הרב, כדי לחתום על שטר מינוי שליחות, הוא מילא את כל פרטיו בטופס מינוי שליחות, ובדרך אגב הודיע לרב כי השנה בפרט הוא נצרך למכירת חמץ, "הולך להגיע משלוח גדול מחברת אוסם, שבוע לפני פסח", "הם נתנו לי מחיר מיוחד מאוד", אומר שמעון. "מה" שואל הרב? "הולך להגיע משלוח גדול של חמץ"? "אתה יודע אם כבר ארזו וייחדו את המוצרים עבור המשלוח שלך שאל הרב"?

"לא"! אומר שמעון, שלא הבין על מה הסערה "היתה לי הזדמנות לקנות כמות גדולה של מוצרים במחיר זול, אני לא יודע מה קורה בחברה, ייתכן שאפילו עדיין לא יצרו את אותם מוצרים. למה זה חשוב לרב לדעת"? הרב נראה כמתלבט, והוא אומר כאילו לעצמו, לכאורה כל החמץ הוא "דבר שלא בא לעולם", שידוע הוא שלא חל עליו שום קנין.

אמר הרב, ענה לו שמעון "הרי הרב בעצמו הסביר לי כבר שנה שעברה שאנחנו לא מוכרים את החמץ לרב, אלא רק ממנים את הרב לשליח, שימכור את החמץ בערב פסח, וא"כ בשעה שהרב ימכור את החמץ, הוא כבר ודאי יבוא לעולם, כי הרי המשלוח צריך להגיע שבוע לפני פסח"? "נכון מאוד" חייך הרב, "אבל גם על שליחות ישנו כלל כזה, שאי אפשר למנות שליח על דבר שלא בא לעולם."

הרב נעמד במקומו פנה לארון הוציא מסכת נזיר, והראה לשמעון את דברי התוס' (יב. ד"ה מ"ט) שכותבים במפורש כי גם במינוי שליחות ישנו כלל שאין אדם ממנה שליח על דבר שלא בא לעולם. שמעון משתומם, מעולם לא שמע על כלל כזה, אולם עדיין לא מוותר "וכי מה אני שונה מכל האנשים" שואל שמעון את הרב "הרי הרבה מאלו שבאים למכור את החמץ אצל הרב קונים אחר כך חמץ בחנות, והם סומכים על מינוי השליחות שחתמו אצל הרב קודם לכן! "יפה! יפה!" נהנה הרב מהויכוח ההלכתי עם שמעון "אבדוק את הסוגיא, ואדבר איתך בהמשך היום".

אחרי תפילת ערבית, פנה הרב לשמעון כי הכל בסדר ושטר המינוי תקף לחלוטין גם על החמץ שיגיע לרשות המוכר אחרי החתימה. "אבל מה ההסבר לכך"? שאל שמעון. הרב חייך, ואמר לשמעון כי בזכותו הדרשה לשבת הגדול תהיה בנושא הזה של שטר שליחות למכירת חמץ, וכל ההסברים והתירוצים ייאמרו בעז"ה בדרשה. שמעון נהנה מאוד כי זכות באה לידו, וחיכה בקוצר רוח לדרשת שבת הגדול. ואנו שואלים מה הרב ידרוש בשבת זו?

תשובה: בסוגיא במסכת נזיר (יב.) מתבאר כי כל מה שאדם לא יכול לעשות, הוא גם לא יכול למנות על כך שליח. ולכן אינו יכול למנות שליחות, על דבר שעדיין אינו ברשותו ואינו בעולם. בעקבות כך דנו האחרונים כיצד מועיל למסור שליחות לרב שימכור את החמץ, כאשר חלק מהחמץ הנמכר עדיין לא בא לעולם.

בשו"ת עונג יו"ט (סי' לח בשאלה השניה) כבר התעורר לשאלה זו, ובאמת הוא נהג תמיד לחקור את הבאים, האם החמץ כבר בידם, אולם אחרי שרב אחד עורר אותו כי זה הוא דבר קשה מאוד לחקור כל אחד, ורוב האנשים מקדימים למכור חמץ גם לפני שהגיע לרשותם, נחלץ העונג יו"ט למצוא תירוץ, כיצד מועילה השליחות. וכתב ליישב על פי המבואר בגמ' (ב"מ סו:) כי אדם שמכר לחבירו פירות שעדיין לא צמחו, אם הלוקח תפס אותם כשגדלו – אין מוציאים אותו מידו, וכך נפסק בשו"ע (חו"מ רט, ד) והרמ"א שם כתב דה"ה לכל מכירת דבר שלא בא לעולם. וכתב הסמ"ע (שם ס"ק יב) כי הוא מדינא ולא מצד ספק. ובאחרונים ביארו בטעם הדין, שהוא משום 'ניחא ליה דליקו בהימנותא', דהיינו המוכר בעצמו מעונין שיהיה קנין, כדי שלא יהא נחשב כחוזר בו מדיבורו, ועל כן מסכים להקנות לקונה בשעה שיתפוס, גם כאשר הקניין הראשוני שעשו לא הועיל. ואם כן, הוא הדין כאן במכירת חמץ, ודאי הבעלים מעוניין במכירה שלא יעבור על בל יראה, ולכן השליחות חלה אף על דבר שלא בא לעולם [אמנם יעויין שם בהמשך דבריו שכתב לפקפק בזה].

פתרון נוסף שהיה אפשר להציע הוא, כי השולח ימנה את הרב בתורת 'לך חזק וקני', כמו שלגבי קנין יש אפשרות לומר מראש כי מסכים לקניין שיעשה בהמשך, כך גם בשליחות יאמר לו עכשיו שכאשר ירצה יתמנה מאליו להיות שליח, והרב יתמנה בערב פסח להיות שליח וימכור את החמץ. אלא שהדבר תלוי האם אמירת 'לך חזק וקני' מועילה גם על דבר שלא בא לעולם, שנחלקו בזה האחרונים בשו"ת הגרעק"א (ח"ג סוף סי' פא) הסתפק בזה, ובקצוה"ח (סי' קכג סק"א) נראה שמועיל, אולם בנתיה"מ (סי' רט סק"ב) נראה בפשטות שלא מועיל, וכן כתב החזו"א (חו"מ סי' א אות ה) וכן נראה מהסמ"ע (סי' רמג סק"ח).

עוד היה מי שאמר, כי הרב יכול מעצמו למכור את החמץ, מדין 'זכין לאדם שלא בפניו', ואע"פ שבדרך כלל מכירת חפץ אינה זכות לאדם, אבל כאן הרי המוכר כבר התרצה ואמר בפירוש שהוא רוצה שימכרו עבורו את החמץ, אמנם, כבר נודעו דברי הקצה"ח (סי' רמג סק"ח) שאין אומרים 'זכין מאדם', ומהני רק להכניס לרשותו שלא מדעתו, אך לא למכור ולהוציא מרשותו. ועדיין יש מקום לעיין בזה. ויעוין בחזו"א (זרעים, ליקוטים סי' ו סוף אות ב) שכתב שבמכירת חמץ, כיון שמקבל על כך תשלום, אמרינן זכין אף לסברת הקצוה"ח. ויעויין עוד בקונטרס  ביאור שטרות הרשאה למכירת חמץ של הגר"ש רוזנברג שליט"א

בספר מרכבת המשנה (מהדורת פלדהיים, ירושלים תשס"ו, גירושין פ"ו ה"ג, עמוד עח) נזקק לשאלה הנ"ל, ומביא שני מהלכים נוספים;

מהלך א' מחדש המרכבת המשנה, שאם יש שטר מינוי שליחות מועיל אפי' בדבר שלא בא לעולם, שהרי השטר קיים בזמן שהדבר בא לעולם, ומועיל למנות אז את השליח, ותירוץ זה לכאורה לא מצינו מי שחולק עליו.

מהלך ב' על פי דברי הט"ז (סי' רט, ד) שבכה"ג שיש שטר, מועיל השטר בעצמו להיחשב תפיסה, וכמו שנתבאר לעיל, שהמוכר דבר שלא בא לעולם, אם תפס הקונה מועילה תפיסתו [אלא שכבר נחלקו הסמ"ע והנתיה"מ על הט"ז בביאור דברי הרמ"א שם].

ומכאן מודעא לאותם המורים כי שטר מינוי השליחות אינו חשוב כל כך, וכי אפשר למנות גם דרך הטלפון וכדומה, ולפי האמור, נצרך הוא לפתור חסרון דשלב"ל הקיים במכירת חמץ.

בברכה יגאל אלון 

היו שותפים בהחזקת בית ההוראה תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן איכותי ערוץ היוטיוב של כתר תורה