דינם של חפצים שהוחרמו ע"י המחנך

דינם של חפצים שהוחרמו ע"י המחנך

שאלה:

באמצע שנת הלימודים האחרונה שלושה תלמידים הביאו משחקים אלקטרוניים חדשים לת"ת שני טטריסים ואחד גמבוי, הילדים לא יכלו להתגבר על עצמם והם שיחקו במכשירים באמצע השיעור, כמובן שהרב החרים להם את המשחקים "עד סוף השנה", הרב הניח את המכשירים בארון האישי שלו בכיתה ונעל אותו כראוי,

בסוף השנה הוא רצה להשיב להם את המכשירים אך גילה שמישהו "טיפל בארון" ביום האחרון של הלימודים והמכשירים נגנבו,

השאלה היא האם הוא צריך להחזיר ו/או לשלם להם עבור המכשירים או שהוא פטור כי הוא סוף סוף סוג של "שומר"?

תשובה:

קשה להוציא מהמלמד מהטעם הפשוט שהרי כדין הוא החרים את המכשירים והוא יכול לטעון קים לי כדעות שהוא לא נקרא שומר בכלל, אבל ראוי ונכון שישלם לפנים משורת הדין.

נימוקים:

ראשית יש להקדים ולומר שתפקידו העיקרי של הרב בכיתה הוא לחנך, אף אם לצורך כך הוא נאלץ לפעול כנגדם בדברים שאסור לו לעשותם כנגד סתם אדם (עיין מכות ח: ויו"ד רמה, י) ואדרבה, בכך הוא עושה מלאכתו נאמנה (בבא בתרא כא.). לפיכך, המחנך רשאי להחרים חפצים מתלמידים אם הוא רואה כי הם מפריעים להם בלימודים, וכל שכן אם החפץ שהתלמיד משחק בו הוא נגד גדרי החינוך שבמוסד ואין בזה איסור גניבה, ואף אם החפץ שייך לאביו של התלמיד (עיין חו"מ סי' רע סעי' ב, ובסמ"ע ס"ק ח). שכל השולח את ילדו למוסד חינוכי, שולחו על דעת כן שיתחנך כראוי וילמד כראוי, ועיין בספר שלמי מועד (עמוד צה) על מה שלמד יואב זכר בקמץ ולא בצירי וכו' עיי"ש, אמנם יש המחמירים בדבר כמובא בקובץ משנת יוסף (חלק כה עמ' תנ) שדן אם רשאי מוסד חינוכי רשאי להטיל קנס על תלמיד. אמנם, המחנך רשאי לעשות כן רק לתועלת חינוכו של התלמיד, ולכן אם התועלת תהיה גם אם יחרים את החפץ לזמן הוא אינו רשאי להחרימו לעולם, ופשוט וברור שאסור למחנך להשתמש בחפץ, ואם ישתמש בו הרי הוא שואל שלא מדעת ודינו כגזלן, ובאופן זה הוא צריך לתת את החפץ במקום משומר כמובא  בשו"ת שואלין ודורשין (ח"ג סי' סא אות ד בשם הגרשז"א) ולהלן יתבאר אם דינו כשומר ואיזה שומר.

והנה, בנידו"ד שהחפץ נגנב, יש חילוק בין אם זה נעשה בפשיעתו כגון שלא סגר את הארון, לבין המקרה שבנידו"ד שהארון היה סגור ופרצו את הארון, ואין כאן המקום להאריך בכל אחד מהאופנים, אבל כאן נתייחס ונדון האם המחנך נחשב כשומר על החפץ, ואם כן – האם הוא שומר חינם או שומר שכר, שכן מצינו שיש הסוברים שדין המחנך כשומר שכר, שהרי הוא מקבל שכר על חינוך התלמיד, ובזה כלול אף השמירה על חפצי התלמיד שנצרך לקחתם הימנו לשם חינוכו כמובא בשו"ת אהל יעקב (סקוצילס, תשובות הפוסקים ח"ב עמ' ג' תשובה יב בשם הגרח"ק), אך יש הסוברים שאף שמקבל שכר על מלאכתו אינו שומר שכר על החפץ אלא הוא נקרא שומר חינם, שאין התשלומין על שמירת החפץ רק על הלימוד, כמובא בספר משפטי התורה (ח"א סי' עז) עפ"י דברי המחנה אפרים (שומרים סי' לא) לגבי מְשָרֵת, הובאו דבריו בפתחי תשובה (סי' שג ס"ק א). אך לקצוה"ח (סי' רצא סק"ו) דינו כש"ש, ועיין עוד בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' נד). ויעויין עוד בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ג סי' קעב וח"ה סי רטו) שחילק שמשרת אינו שומר שכר אלא בשעה שבעה"ב מצווהו לשמור.

ואחר מחשבה נוספת אולי בכלל יש לצדד שהמחנך אינו נקרא שומר כלל, ויהיה פטור אף על פשיעה, שהרי לא קיבל על עצמו שמירה כמובא בפתחי חושן (גניבה פ"א הערה יז) וכן הוא בנתיבות ההלכה (חלק מט עמ' 608 בשם הגריש"א), שפטור לגמרי.

למסקנה: לכן לדעתי קשה להוציא מהמלמד לפחות במקרה זה שהוא לא נקרא שומר ויכול לטוען קים לי כדעות הפוטרות, ובפרט שהמכשירים "נעלמו" שלא באשמתו שהרי הוא נעל כראוי את הארון. אך ראוי ונכון שלפנים משורת הדין המלמד ישלם לתלמידים את שווי המכשירים, ויש בזה מעלה גדולה למחנך שמראה שגם במקרה שהוא פטור הוא עושה לפנים משורת הדין.

בברכה יגאל אלון