האם יש לברך על גלידה באמצע הסעודה?

מי שסועד ואוכל פת, או ששתה יין ובירך הגפן, והובא לפניו גלידה, האם צריך לברך עליה? מה דעת הרב עובדיה יוסף זצ"ל בזה

שאלה

האם יש לברך ברכה ראשונה על גלידה שהובאה אחר הסעודה קודם ברכת המזון?

וכן מי שברך ברכת הגפן על היין ואחר ששתה מן היין הביאו לפניו גלידה האם יש לו לברך עליה ברכה ראשונה?

תשובה

משקים הבאים בתוך הסעודה

ידוע שמשקין הבאים בתוך הסעודה אין לברך עליהם. וכמו שכתב שולחן ערוך או"ח סימן קעד סעיף ז וז"ל: אם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה אין לברך עליהם דחשיבי כבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתיה. ואף יין לא היה צריך ברכה לפניו, אלא מפני שהוא חשוב קובע ברכה לעצמו. אבל מים או שאר משקים לא חשיבי, ואינם טעונים ברכה. ואפילו אם היה צמא קודם סעודה, כיון שלא רצה לשתות אז, כדי שלא יזיקו לו המים, נמצא כי שתיית המים בסיבת הפת היא, ופת פוטרתם. ויש אומרים לברך על המים שבסעודה. ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם, דסתמא נמלך הוא בכל פעם. והרוצה להסתלק מן הספק, ישב קודם נטילה במקום סעודתו, ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו. הגה: והמנהג כסברא הראשונה.

האם גלידה נחשבת כמשקה? או כאוכל?

ויש לדון אם הגלידה חשובה כמשקה היות שהיא באה ממשקה שנקרש ואין אוכלים ממנה אלא מעט מעט ומשהה אותה בפיו מעט עד שיהא נימוח, או שיש להחשיב אותה כאוכל מאחר וסוף סוף הוא קרוש לפנינו.

ובשו"ת שבט הלוי חלק א סימן רה (בהערות לשו"ע סימן קעד) כתב בפשיטות דמיני מתיקה כגון גלידה או שוקולד פשיטא דאין דינם כמשקין וצריך לברך עליהם לפניהם והרבה טועים בזה. (ובהלכה ברורה חלק ט עמוד קצד הביא עוד שכן כתב בשו"ת אבן ישראל חלק ט סימן ה אות ב, ולא מצאתי שם שכתב כן, ואולי הוא במקום אחר)

ובספר אור לציון חלק ב (פרק יב אות יב) כתב לחלק בין גלידה העשויה מחלב, שדינה כאוכל, לבין גלידה העשויה ממשקה קפוא שאין לברך עליה, וזאת על פי דברי הרמב"ם בפרק ט מהלכות טומאת אוכלין הלכה א שכתב שהשמן או הדבש שנטמאו ואח"כ קרשו ואח"כ נימוחו, הרי הן ראשון לטומאה לעולם, מפני שהן כמשקין, ואע"פ שקפאו אחר שנטמאו. ובהלכה ב כתב הרוטב והגריסין והחלב שקרשו הרי הן כאוכלין וצריכין מחשבה. ומוכח שחלב שקרש דינו כאוכל, ושאר משקין שקרשו דינם כמשקה. ולכן גלידה (וה"ה ארטיק) שאינה עשויה מחלב אין לברך עליה בסעודה דדינה כמשקין, וגלידה העשויה מחלב, או שיש בה עוד חומרים שהם אוכל גמור כמו אותן גלידות שמקציפים לתוכן ביצים דינם כמאכל. ע"ש.

לברך על מאכל שבא לקינוח בסוף הסעודה

זאת ועוד הרי כתב בשולחן ערוך סימן קסח  סעיף ח דאותן לחמניות שבלילתן רכה ודקים מאד אם אוכלן בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם. וביאר המגן אברהם סקכ"א שאין אוכלים אותן לשובע אלא לתענוג להקל מכובד המאכל. וכתב עוד בסוף סקכ"ב דדבר שבא לקינוח כגון עוגות דקות או מיני מתיקה צריך ברכה ואין הפת פוטרתן ע"ש. וא"כ הוא הדין לענין הגלידה שלא באה אלא לקינוח סעודה לתענוג בעלמא ולהקל מכובד המאכל יש לברך עליה.

וכ"כ בספר ברכת ה' חלק ג עמוד שסז הערה 269 דדברים שדרך בני אדם לאוכלם להנאה ותענוג ולא למזון ושובע כגון פירות יבשים, מיני מתיקה, גלידה, פיצוחים. אינם נפטרים בברכת המוציא וטעונים ברכה לפניהם.

ובספר הלכה ברורה חלק ט (עמוד קצט) כתב דאין נפ"מ כלל אם הגלידה דינה כמשקה או כאוכל דאפילו אם נאמר דדינה כמשקה גמור יש לברך עליה בתוך הסעודה שהרי מה שאין מברכין על המשקה באמצע הסעודה הוא משום שהן באים מחמת הסעודה לסייע למאכל ולשרותו במעיו, משא"כ כשאוכל גלידה בסעודה בודאי שאין כוונתו בזה לסייע למאכל, וכל כוונתו לשם תענוג.

מה דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל. עדויות שונות.

וסיים שם ששאל בזה את פי אאמו"ר מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל ואמר לו שכן נכון להורות לברך על גלידה בתוך הסעודה, "ושכן הוא נוהג בעצמו הלכה למעשה" והעיד שכן ראהו שנהג כן כמה פעמים בעצמו, ובירך על הגלידה בסוף הסעודה, מלבד בשבת שהניח את הגלידה לאחר ברכת המזון, ואמר שהוא מחמת שהיין של הקידוש פוטר משקין שבסעודה, ובזה את"ל שהגלידה נחשבת למשקה כבר נפטרה בברכת היין, ומחמת ספק זה, בשבת עדיף להניחה לאחר ברכת המזון. וכתב עוד שכן שמע מפי הגאון חכם שלום הכהן זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף, שהדבר פשוט שיש לברך על הגלידה בסעודה.

והנה בענין מה שהעיד כן בשם אביו, ראיתי לאחיו הראש"ל הרב יצחק יוסף שליט"א בילקוט יוסף ברכות (סימן קעז הערה י הוצאה ישנה) שהעיד בשם אביו אחרת ושהורה לו דלכתחילה לא יביאו הגלידה באמצע הסעודה ועדיף יותר להניחה לאחר ברכת המזון. והוסיף, שאם בכל זאת אוכל הגלידה באמצע הסעודה, לא יברך על הגלידה.

הרי לנו ב' עדויות שונות ממרן זצ"ל, ואפשר שמתחילה היה סבור כך ואח"כ שינה דעתו. (ומכאן יש לכל בר דעת להבין, אודות איזה מעט ספרים אשר נדפסו בדורינו ויש בהם מקבץ פסקי הלכות מרב גדול אשר נאספו ונקבצו מתלמידיו ושומעי לקחו ונלקטו מעט מעט מכל תלמיד או שומע שמועה עד אשר נקבצו ובאו לספר הלכה. וברור שאין לסמוך על זה והלחשיב את הדברים שכך דעתו ממש של אותו החכם שכתבו משמו, כי אין הדברים מדויקים תמיד, וגם יתכן שהיו נכונים לאותה השעה, או לאותו השואל בלבד, או שהחכם חזר אחר זמן לעיין בזה ושינה דעתו, או שהשומע כלל לא הבין דברי החכם,ועוד כהנה וכהנה. וכוונתי בזה בעיקר על הספר אור לציון (חלק ב ואילך) אשר ישנם שמעמידים את דברי הספר כבר פלוגתא יסודי של מרן זצ"ל ומחשיבים את הדברים כאילו נאמרו ממש מפי חכם בן ציון זצ"ל וברור שהדברים לקוחים מתלמידיו (לאו דווקא תלמידיו ממש שלמדו אצלו בישיבה, אלא תלמידים שבאו לשיעוריו בהלכה חוץ לישיבה, ולא למדו ממנו כלל וכלל דרך ושיטת הלימוד והעיון, ומחשיבים עצמם לתלמידיו המובהקים, וביודעי קאמינא) וישנם ששמעו להיפך ויתכן כי גם חלק מהדברים לא הובנו כראוי, או שהיו נכונים לאותה השעה, או שאחר כך כשחזר לעיין בדברים הסיק אחרת, ולכן האף כי ראוי מאוד מאוד לכל תלמיד חכם ובר דעת ללמוד ולהחכים מאותם הספרים, מ"מ צריך התבוננות יתירה עד היכן ועל מה לסמוך אליבא דהלכתא.)

ואכן ראיתי בשו"ת יביע אומר חלק ה סימן יח סוף אות ט שכתב בנידונו שם וז"ל: ומכללם של דברים למדנו שהשותה מרק חם ע"י כף, אינו מברך בנ"ר, הואיל ושהה בשתייתו יותר מכדי שיעור שתיית רביעית. והוא הדין לאוכל גלידה קרה על ידי כפית שדינו כשותה משקים. הואיל ואינו לועס את הגלידה כדרך אוכלים. ומכיון שעל כרחו הוא שוהה יותר מכדי שתיית רביעית אינו מברך ברכה אחרונה. ובגליון (הודפס בהוצאה החדשה הערה 10 והוא מכת"י קודשו של מרן זצ"ל בעצמו) כתב, שיש נפקא מינה בכל זה אם אוכל הגלידה בסעודה דאם נידון כמשקין אין לברך עליה, ודו"ק. וסב"ל. ע"כ.

והנה מש"כ בהלכה ברורה שכן שמע מפי חכם שלום הכהן זצ"ל כן ראיתי בספר שארית יוסף חלק ג (להרב יצחק יוסף) בסימן קעז שהביא מכתב ששלח אליו חכם שלום הכהן וס"ל שאין ספק שהגלידה נאכלת לקינוח ולא בתורת משקה ושיש לברך עליה בסעודה. ומה שפטרו מלברך על שתיה באמצע הסעודה הוא משום שהשתיה באה לצורך האכילה, להעביר המאכל.

והרהמ"ח השיבו דהנה יש פלוגתא בענין שתיית הקפה בסעודה, דדעת החיי אדם ((כלל מג סימן יא)  שיש לברך עליו הואיל וכוונתו לעכל ואינו מתכוון לשתותו להעביר הצימאון. אולם במסגרת השולחן העיד שהמנהג שלא לברך על הקפה. וכ"כ בכף החיים (קעד אות מ) דאין נוהגים לברך על הקפה בסעודה. וכ"כ עוד אחרונים, ע"ש.

וא"כ כשם שאין לברך על הקפה אף שאין ברור אם נועד הוא להעביר הצמא או להעביר טעם האכילה, ואף שיותר נראה שאינו בא להעביר הצמא, מ"מ מחמת הספק אין אנו מברכים על הקפה, כך אין לברך על הגלידה באמצע הסעודה דסוף סוף היא חשובה כמשקה, ואטו מי שאכל ושתה דיו, ובסוף הסעודה לוקח לקינוח משקה עם קרח הנקרא ברד ושותה ממנו קימעא קימעא, וכי יברך עליו שהכל, זה ודאי אינו דסוף סוף נהגו הכל שלא לברך על משקה בתוך הסעודה וכמו שהעיד על המנהג הרשב"א ז"ל.

וע"ש שכן דעת הרב באר משה, ושכ"כ בספר מעשה ניסים כדורי (בגלידה חלבית) וכ"כ בשו"ת קנין תורה בהלכה חלק ג סימן צא, וחלק ד סימן יט.

מסקנה

לכתחילה אין ראוי לאכול גלידה בתוך הסעודה ויש להניחה לאחר ברכת המזון. ואם בכל אוכל ממנה בסועדה לא יברך עליה וסב"ל. ומי ששתה יין וברך הגפן ורוצה לאכול גלידה ג"כ לא יברך עליה, דאם דינה כמשקין אפשר שנפטרה בברכת הגפן

בברכה

אלון בן שבת

לתרומות והחזקת בית ההוראה והמוסדות הכנסו עכשיו כתר תורה תרומה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו לצפיה בתוכן מרתק ערוץ היוטיוב של כתר תורה