דינים השייכים לעשירי באב

מהם הדינים לגבי אכילת בשר ושמיעת מוזיקה במוצאי תשעה באב?

הדינים לגבי אכילת בשר ושמיעת מוזיקה במוצאי תשעה באב מורכבים וכוללים דעות שונות. באופן כללי, מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל עשירי ויום עשירי, רק להשיב הנפש. לגבי שמיעת מוזיקה, יש להמנע מדברים המביאים לידי שמחה ולכן אין לשמוע מוזיקא עדיין. הדיון מתבסס על דינים הנוהגים בעשירי באב, כגון גמרא תענית כט. והטור ע"ז בסימן תקנח, וכן מחלוקות בין הב"ח והט"ז לגבי אכילת בשר. בחזון עובדיה הוסיף דמה שנשרף בט' וי' היה בבית ראשון, אבל בית שני נשרף בט' בלבד.

גמרא תענית כט. בז' באב נכנסו נכרים להיכל ואכלו וקלקלו בו שביעי שמיני ותשיעי. סמוך לחשיכה הציתו בו את האור והיה דולק והולך כל היום כולו. אריו"ח אלמלי הייתי באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף. ורבנן, אתחלתא דפורענותא עדיפא.

ובירושלמי, רבי אבין צם תשיעי ועשירי. ר' לוי צם תשיעי וליל עשירי מפני שלא היה בו כח לצום כל יום עשירי צם ליל עשירי.

וכתב הטור ע"ז בסימן תקנח ואנו בזמן הזה תש כוחנו ואפילו ביום הכיפורים שהיה ראוי לעשות מספק שני ימים אין אנו מספיקין. ומכל מקום מנהג כשר הוא שלא לאכול בשר בליל עשירי ויום עשירי רק להשיב הנפש שיהא קרוב לעינוי. וכ"פ שולחן ערוך סימן תקנח.

והנה מה שכתב "להשיב הנפש" דייק הב"ח דאפילו שאר מאכלים לא יאכל רק להשיב הנפש, ולא קאי אאכילת בשר.

אולם הט"ז חלק ע"ז ושכוונת הטור דרק בשר אין לאכול שהוא מביא שמחה אבל שאר מאכלים מותר שהרי אינם אלא "להשיב הנפש" ואפילו הריבוי בהם אינו מביא לידי שמחה.

ואפילו באכילת בשר כתב הלקט יושר שמהרא"י עצמו לא היה אוכל בשר אבל בניו היו אוכלים אפילו בליל עשירי.

ובחזו"ע הוסיף דמה שנשרף בט' וי' היה בבית ראשון, אבל בית שני נשרף בט' בלבד ושני חמיר לן טפי, כיון שעל הראשון כבר קיבלו נחמה. ובפרט לפמש"כ בזוהר דבית המקדש ראשון לא נשרף כלל אלא נגנזו אבניו ולא שלטה בהם יד האויב וכעין מש"כ בפסוק "טבעו בארץ שעריה" והקב"ה שלח למלאכי השרת והביאו אבנים ממקום אחר ושרפום ונדמה היה שהבית עצמו נשרף.

ועכ"פ ממחלוקת זו ניתן ללמוד מעט דאף שכל מאכלים מותר להט"ז מכל מקום יש להמנע מדברים המביאים לידי שמחה ולכן אין לשמוע מוזיקא עדיין שהרי מביא לשמחה.

אם מוצאי ט' באב נחשב כבין המצרים

הבית יוסף הביא תשובת מהרי"ל שכתב שכשנדחה ת"ב  ליום א' לא יאכל בשר ולא ישתה יין במוצאי ת"ב שהוא ליל יא' באב דאין זה משום חומרא דריו"ח (המובא בטור) דאפילו מי שאוכל ביום עשירי בשר לא יאכל בליל עשירי משום חומרא דתענית ואבולו של יום ושייך לבין המצרים.

ונפסק ברמ"א סימן תקנ"ח וביאר המשנה ברורה ס"ק ה דמש"כ שהוא שייך לבית המצרים היינו שיש אנשים שמחמירין על עצמן מבשר ויין גם בבין המצרים וכיון שמוצאי ט באב דינו כבין המצרים לכן אסור עדיין בבשר ויין.

ולפי זה אסור גם בשמיעת מוזיקא כמו בין המצרים עצמו.

אולם בחזון עובדיה עמוד תיד בד"ה ובט' באב דחוי, הביא דברי מהרי"ל ושוב הביא מש"כ בשער הכוונות (,דף פט סע"ג) שהמהרח"ו היה אוכל בשר במוצאי ט' באב דחוי. ועוד שכך נראה דעת מרן שכתב הטעם משום חומרא דריו"ח שרובו של היכל נשרף בעשירי, ולא משום דחשיב כבין המצרים. ושכ"כ הפר"ח בליקוטים. וסיים שכן עיקר.

מהם דברי המגן אברהם לגבי כלי שיר, רחיצה ותספורת במוצאי תשעה באב?

המגן אברהם (סק"א) דן לגבי כלי שיר, רחיצה ותספורת במוצאי תשעה באב. הוא כתב שפשוט שבסעודת מצווה מותרים כל הקרואים לאכול בשר, ולילה זו קלה מראש חודש אב, ומדינא דגמרא מותר לספר ולכבס ולהרבות בבניין של שמחה ונישואין. עם זאת, הוא מציין שבסעודה שלפני חתונה שאינה סעודת מצווה אין לאכול בשר, ומכ"ש שלא יהיו כלי שיר עד אחר חצות יום עשירי. המהרש"ל (סי' צ"ב) מחמיר וקובע שאין לרחוץ, לספר ולכבס עד חצות יום עשירי. הביאור הלכה מביא את המאמר מרדכי שמתיר רחיצה ותספורת מיד לאחר התענית, אך קשה להקל בזה. בחזון עובדיה (עמוד תטו) פסק להתיר לבני ספרד בפשיטות. יש הטוענים שאין ללמוד היתר שמיעת כלי שיר מהיתר כיבוס ותספורת, שכן כלי שיר אינם מותרים באופן נרחב כל השנה.

והובא במשנה ברורה סק"ב. ומפורש לן שאוסר לשמוע כלי שיר גם במוצאי ט' באב, אולם יש לומר שזהו לשיטתו שאוסר ג"כ לרחוץ ולספר ולכבס במוצאי ט' באב וכהרש"ל.

אולם הנה הביאור הלכה בד"ה עד חצות, הביא להמאמר מרדכי שכתב דמסתימת מרן והרמ"א כאן וכן ממה שכתוב לעיל בסימן תקנא סעיף ד שאחר התענית מותר לספר ולכבס מיד, משמע דאף ממנהג כשר לא אסור אלא בשר ויין, אבל לענין רחיצה ותספורת לא החמירו, והמאמ"ר הביא שכן מצא להכנה"ג שהתיר בזה ג"כ. וסיים הביה"ל דמכל מקום קשה להקל בזה דכמה אחרוני זמנינו העתיקו דבר זה למעשה.

אולם בחזון עובדיה עמוד תטו פסק להתיר בזה לבני ספרד  בפשיטות ע"ש. ועדיין יש לומר דאין ללמוד היתר שמיעת כלי שיר מהיתר כיבוס ותספורת, שיש בהם צורך גדול ולא החמירו בהם בעשירי באב, אבל שמיעת כלי שיר שהוא דבר שבלאו הכי כל השנה אין ההיתר מרווח, בוודאי שיש להקפיד בזה לכל הפחות גם בעשירי באב.

מהו דין ברכת שהחיינו על פרי חדש במוצאי תשעה באב?

דין ברכת שהחיינו על פרי חדש במוצאי תשעה באב אינו פשוט ויש בו דעות שונות. החיד"א (שו"ת יוסף אומץ סימן נו) סובר שהנוהגים להחמיר שלא לומר שהחיינו מיום י"ז בתמוז, נכון שיזהרו שלא לומר שהחיינו גם בליל עשירי באב וביום עשירי, שכן זהו יום מר וגמר החורבן. לעומת זאת, בספר אשל אברהם (בוטשאטש סימן תקנח) מובא מעשה עם הגאון רבי לוי יצחק מברדיטשוב שבירך שהחיינו במוצאי ת"ב. הוא גם מביא את שו"ת מהרש"ל (סימן צב) שכתב שיש להחמיר במוצאי ת"ב כפי שמחמירים מראש חודש אב. בספר מעין אומר צידד להתיר בדעתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, אך בספר כי בא מועד הובא שמרן באחד ממוצאי ת"ב האחרונים הורה לאסור בזה.

ונראה שעיקר קפידתו על עצם אמירת המילים שהחיינו וכו' לזמן הזה שאיך שייך לומר כן ביום המר הזה. ואין ללמוד מדבריו שאין לשמוע מוזיקא ביום הזה אף שהוא אכן יום מר.

אולם בספר אשל אברהם (בוטשאטש סימן תקנח) כתב שנסע פעם עם הגאון רבי לוי יצחק מברדיטשוב ובמוצאי ת"ב נתנו לו לברך שהחיינו על פרי חדש, ולא עלה על ליבו להרהר אחר מעשה אנשים חשובים שהיו עימו, (רצ"ל שלא פקפק בזה) וכתב שכעת ראה בשו"ת מהרש"ל (סימן צב) שכתב ללמוד מהימים שבין ראש חודש אב למוצאי ת"ב, שכתב שם שמה שהחמירו על עצמם החל מראש חודש אב, דין הוא שיחמירו על עצמם במוצאי ת"ב שהוא ג"כ יום מר וכו' ע"ש וא"כ ה"ה דאין לומר ברכת שהחיינו. ע"כ.

ולפי זה כשם שאין אנו שומעים מוזיקא כלל בחודש אב (וכבר מי"ז בתמוז אין שומעים) כך אין לשמוע במוצאי ת"ב.

ובספר מעין אומר צידד להתיר בזה בדעתו של מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל אולם בספר כי בא מועד הביא שמרן באחד ממוצאי ת"ב האחרונים הורה לאסור בזה.

האם מותר לטייל בעשירי באב?

מותר מעיקר הדין וכנ"ל דאף קודם ת"ב מותר, ורק בת"ב אסור שלא יסיח דעתו מהאבלות.

מתי מברכים ברכת הלבנה ביחס למוצאי תשעה באב?

ברכת הלבנה במוצאי תשעה באב: הרמ"א כתב שאין מקדשים הלבנה קודם ט' באב, ולא במוצאי ט' באב, אלא אח"כ, כי אין שרויים בשמחה. אולם, הכנה"ג כתב שיש לברך ברכת הלבנה במוצאי ת"ב, וכן העיד ראב"ח בשם אביו הראנ"ח שכן המנהג בחברון ובתורכיה, וכן עיקר לדידן. מנהגים נוספים כוללים: טוב שיברך הלבנה אחר שינעל מנעליו (האר"י והפר"ח), ויש לטעום איזה דבר קודם ברכת הלבנה (שו"ת שבות יעקב). בחזון עובדיה מובא שאם מחמת מנהגים אלו יפסיד ברכת הלבנה בציבור, עדיף שיברך עם כולם ברוב עם. בשנה שבה תשעה באב חל במוצאי שבת, יש למהר לאכול ולעשות הבדלה לפני ברכת הלבנה, במיוחד עבור נשים.

אבל הכנה"ג (סימן תכו) כתב שיש לברך ברכת הלבנה במוצאי ת"ב. ושכן העיד ראב"ח בשם אביו הראנ"ח שכן המנהג בחברון וכמדומה שכן נהגו בתורכיה. וכ"כ הפר"ח. וכן עיקר לדידן.

והשלמי ציבור (דף רלב ע"ב) כתב שטוב שיברך הלבנה אחר שינעל מנעליו ושכ"כ האר"י. וכ"כ הפר"ח.

ובשו"ת שבות יעקב (חלק ב סימן יא) כתב שיש לטעום איזה דבר קודם ברכת הלבנה.

ובחזו"ע עמוד תיא דאם מחמת שילך לביתו לטעום וללבוש המנעל יפסיד ברכת הלבנה בציבור ברוב עם ויצטרך לברך ביחיד, עדיף שלא יעשה כן ויברך יחד עם כולם ברוב עם.

וכיום ברוב בתי הכנסת הגבאים מביאים דברי מאכל קודם ברכת הלבנה ונכון הוא. אולם בשנה זאת (שנת תשפ"ה) ימהרו לאכול ללא עיכוב מאחר ותשעה באב חל במוצאי שבת ויש לעשות הבדלה במוצאי ת"ב ונשים רבות אינם יכולות להבדיל בעצמן מכמה וכמה סיבות ולכן יראו הגבאים להכריז על כך ויעשו הבדלה וימהרו לטעום איזה דבר ולברך ברכת הלבנה וללכת לעשות הבדלה בביתם להוציא נשיהם ידי חובה.

סיכום דינים העולים בקצרה.

א. אין לשמוע שירים במוצאי ת"ב באב.

ב. אין לאכול בשר עד ליל יא באב

ג. במוצאי ת"ב מותרים ברחיצה כיבוס ותספורת

ד. להימנע מברכת שהחיינו

ה. טיול מעיקר הדין מותר.

ו. יש לברך ברכת הלבנה במוצאי ת"ב ברוב עם, ויטעם איזה דבר קודם, ואם אפשר גם ילבש מנעליו.

בברכה

אלון בן שבת