כיסוי ראש לגרושה: דעות הרבנים והקלות במקרים מיוחדים

האם גרושה חייבת בכיסוי הראש והאם יש להקל בזה לצורכי פרנסה, או מציאת שידוך.

מקור דין כיסוי ראש באשה פנויה שאינה נשואה

כתב הרמב"ם: (פכ"א מהלכות איסו"ב הלכה יז) לא יהלכו בנות ישראל פרועי ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש. וכ"כ הטור ושולחן ערוך באה"ע סימן כא סעיף ב: לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק, אחת פנויה ואחת אשת איש. ע"כ. הרי שכתב שגם הפנויות חייבות בכיסוי הראש.

ומקור הדין הוא בגמרא כתובות (עב.) איזהו דת יהודית, יוצאה וראשה פרוע, ופרכינן ראשה פרוע דאורייתא היא דכתיב "ופרע את ראש האשה" ותנא דברי רבי ישמעאל אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש, ומשני, דאורייתא קלתה שפיר דמי, (סל שיש בו נקבים ונראים השיערות דרכן) דת יהודית אפילו קלתה נמי אסור. ע"כ.  ופירש הב"ח (שם אות ב) מדאמרו שם בסתם "בנות ישראל" ולא אמרו אזהרה "לאשת איש" משמע דאחת פנויה ואחת אשת איש באזהרה. (וע"ע בספר קרית מלך לגר"ח קניבסקי זצ"ל עמוד קה שהביא עוד מקורות לדברי הרמב"ם)

וכתב רש"י שם בד"ה אזהרה: מדעבדינן הכי לנוולה מדה כנגד מדה, כמו שעשתה להתנאות על בועלה. מכלל דאסור. אי נמי מדכתיב ופרע, מכלל דההוא שעתא לאו פרוע הות, שמע מינה אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש וכן עיקר.

ובשו"ת אגרות משה (אבה"ע סימן נז) כתב לפרש דברי רש"י דלפירוש ראשון מדעבדינן לה הכי לנוולה מדה כנגד מדה שעשתה להתנאות, משמע שיש בזה איסור לילך בגילוי הראש. אבל לפירוש שני הוא רק בגדר אין דרך בנות ישראל לצאת פרועות ראש, משמע שהוא ענין מצוה עליה לילך בכיסוי ראש, ולא ענין איסור, רק שממילא נעשה איסור כשעוברת על המצוה לילך בכיסוי ראש. ע"ש. (ולקמן  אכתוב עוד בזה) וע"ע בשו"ת יביע אומר חלק ד (אה"ע סימן ג אות א) מה שפירש ברש"י.

והנה על מה שכתב הטור דפנויה חייבת בכיסוי הראש, הקשה שם הב"ח בדברי ראבי"ה (סימן עו) והובא במרדכי (ברכות סימן פ) שכתב וז"ל: כל הדברים שהזכרנו למעלה לערוה דוקא בדבר שאין רגילות להיגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שיער לא חיישינן דליכא הרהור. עכ"ל. וכתב דצ"ל דבפנויה בעולה קאמר, אבל הבתולות אינן באזהרה. ע"ש.

חילוק בין פנויה לאלמנה וגרושה

וכ"כ בדעת השו"ע בחלקת מחוקק סק"ב דפנויה היינו בעולה, אבל בתולה אמרינן דיוצאה בהינומא וראשה פרוע. ובבית שמואל סק"ה כתב, דפנויה היינו אלמנה או גרושה, אבל בתולה מותר. ע"ש. ונמצא דגרושה ואלמנה אף שלא נבעלה, וכן בעולה אף שאינה נשואה חייבת בכיסוי ראש. וכ"כ הדגול מרבבה דגרושה ואלמנה אף שהיא בתולה חייבת בכיסוי הראש, וכן בעולה אף שאינה נשואה והוכיח כן מהירושלמי (כתובות פרק ב סוף הלכה א) ע"ש.

ואכן בשולחן ערוך או"ח סימן עה סעיף ב כתב: שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו. הגה: אפילו אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. הגה: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן. (בית יוסף בשם הרשב"א) וכל שכן שער נכרית אפילו דרכה לכסות. (הגהות אלפסי החדשים) ע"כ. ומפורש לן דבתולה אינה חייבת בכיסוי הראש, וע"כ לפרש דמש"כ שו"ע באה"ע דפנויה חייבת היינו בעולה או אלמנה וגרושה.

דעת המגן אברהם לחלק בין שיער קלוע  לשיער שאינו קלוע

אולם המגן אברהם (או"ח סימן עה סק"ג) כתב דדוחק לומר דפנויות דקתני היינו אלמנה (או גרושה) דאם כן הוה להו לפרש. ויש לומר דפרועות ראש דכתב באבן העזר היינו שסותרות קליעות שיערן והולכות בשוק דזה אסור אפילו בפנויה. אבל כששיערן קלוע אין הפנויות חייבות בכיסוי הראש. ומכל מקום צריך לומר דפנויה לא מתסרי מדאורייתא, דאם נאמר דקרא איירי בפנויה א"כ גם בגילוי ראש תהא אסורה לילך אף ששיערה קלוע, אלא ע"כ קרא לא איירי בפנויה, רק שמדת צניעות היא לבתולות שלא לילך כן. ע"כ.

והמחצית השקל שם הקשה על דבריו מהמשנה כתובות (טו:) אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים. ופירש"י וראשה פרוע: שערה על כתיפיה כך היו נוהגין להוציא את הבתולות מבית אביהן לבית החתונה. ומוכח שמותרות לילך בגילוי ראש אף כששיערן לא קלוע. וכתב המחצית השקל שכן המנהג. וביביע אומר (שם אות ב) האריך לדחות דברי המגן אברהם מדברי הפוסקים, ושאף המגן אברהם יודה להקל בפנויות במקום שנהגו היתר וכבזמנינו שנהגו היתר בזה. ע"ש. ומיהו מדברי מגן אברהם יצא לנו קולא דגרושה ואלמנה אינן צריכות כיסוי הראש כל ששיערן קלוע. אולם העיקר בדעת שולחן ערוך לאסור בזה וכדברי הפוסקים. ועיין בשו"ת בשו"ת מחזה אליהו (ח"א, קיח אות ג) שכתב שמבואר בדברי המ"א שגם אלמנה חייבת בכיסוי הראש. ולא ידעתי היכן מבואר כן במ"א.

דעת האגרות משה להקל במקום הפסד ומה דעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

ועתה נשוב לדברי האגרות משה שכתב דלפירוש שני ברש"י אין זה איסור אלא מצוה לכסות ראשה, אלא שכשאינה מכסה ממילא היא עושה איסור. ולפי זה כתב בנידונו להקל במקום הפסד באשה אלמנה שהובטח לה עבודה לכלכל בניה באופן שלא תכסה ראשה, דכיון שהוא רק חיוב עשה הוי ככל מ"ע שאינו חייב לבזבז יותר מחומש, ולכן כל שיש לה הפסד ממון כחומש נכסים וכה"ג שאין ביכולתה לפרנס בניה, הוי אונס ואינה מחוייבת.

אולם ביביע אומר (שם אות ד) כתב לפקפק בזה והביא מחידושי הרשב"א (ב"ק ט:) שכתב , דהא דלא יבזבז יותר מחומש, היינו דוקא במצות עשה "בשב ואל תעשה", אבל במצות לא תעשה, אפילו כל ממונו. ע"ש. ומשמע דבלאו הבא מכלל עשה דהוי בקום ועשה אין להתיר משום הפסד ממון.

ומיהו כתב היביע אומר שם דאפילו לפירוש ראשון ברש"י דהוי איסור, מכל מקום הוי רק מדרבנן, ובמקום הפסד י"ל דשרי. ואף שבתשובת הרדב"ז ח"א (סימן קמה) כתב דאף באיסור ל"ת דרבנן כשומנו של גיד וכיו"ב חייב לתת כל ממונו ולא יעבור. ע"ש. בשו"ת זרע אמת ח"ג (או"ח ס"ס לב) חלק עליו וכתב דלא מסתבר כלל שאיסורי דרבנן יהיו חמורים יותר מעשה דאורייתא.  ע"ש.

ובעיקר הדבר מה שכתב באג"מ שיש כאן איסור לאו הבא מכלל עשה, חלק ע"ז ביבי"א שם וס"ל דאין כאן איסור לאו הבא מכלל עשה, אלא איסור בעלמא. וכן מה שכתב דלפירוש ראשון הוא איסור לאו קשה דמסוגיא דכתובות (עב.) מבואר דבעוברת על דת יהודית אין איסור אלא מדרבנן. ועל כן נראה דאין בזה איסור לא תעשה כלל. ע"ש.

נמצא לדעת מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל אלמנה וגרושה שאינן מכסות ראשן אין בזה לא איסור לא ולא לאו הבא מכלל עשה אלא איסור בעלמא. ומכל מקום לדינא כתב דאין להקל בזה אפילו במקום הפסד אלא באופן שתחבוש פאה נכרית משום שיש מתירין זאת אפילו לאשה נשואה (עיין יביע אומר חלק ה אבה"ע סימן ה באורך. ובשו"ת אג"מ אה"ע חלק ב סימן יב, ובשו"ת ישכיל עבדי ח"ז אה"ע סימן טז)

האם יש להקל לצורך מציאת שידוך

והנה כמה פעמים בא מעשה לידי שנשאלתי באשה גרושה או אלמנה שכבר כמה שנים שאין עולה בידה להינשא שנית, וכעת סוף סוף מצאה את שאהבה נפשה, אך דא עקא שהגבר אינו חפץ לסגור עניין השידוכין עד שיראה את שיערה, כי חושש הוא ואינו יודע איך באמת היא נראית כשהיא בשערה ממש ללא כיסוי הראש, אם מותר לאותה האשה להיפגש עימו פעם אחת בצנעה (בבית ובאופן שאין יחוד) ולא ברשות הרבים, וכמה פעמים שהצעתי לאשה לחבוש פאה נכרית אך האיש לא היה מרוצה בזה כלל, כי רצה לדעת איך היא נראית באמת, ולהאמור אפשר שיש להקל בזה.

וכעת ראיתי באגרות משה במקום אחר ((אבהע"ז, ח"ד, לב, אות ד) שכתב להקל באשה גרושה שלצורך שידוכין יכולה להסיר כיסוי הראש. וסיים אבל צריכים לידע שבמקום שאין לה לחוש צריכה לכסות ראשה ולא תהיה מותרת לגמרי בשביל זה. ואזיל לשיטתו להקל במקום הפסד ממון. ע"ש. וצריך לשאול לדעת גדולים.

מהי המסקנה ההלכתית לגבי כיסוי ראש לאלמנה וגרושה?

גם אלמנה או גרושה חייבות לכסות הראש, ואף כשיש צורך פרנסה או שידוכין יכסו ראשן, ומכל מקום יכולות להקל ללבוש פאה נכרית. מיהו בענין שידוכין בשעת דחק גדול שחבשה פאה והדבר לא הועיל, יש מקום רב להקל ויש לעשות שאלת חכם.

בברכה

אלון בן שבת

לתרומה ושותפות באחזקת מוסדות כתר תורה הכנסו תרומה לכתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו וצפו בתוכן מרתק ערוץ היוטיוב של כתר תורה