הטעיה ברכב שכור: פסיקת הלכה על אחריות המשכיר

הטעיה של שוכר לגבי רכב שכור

ראובן משכיר רכבים באופן פרטי בשכונה מסויימת בירושלים, שמעון היה צריך את הרכב ליומיים והם סיכמו על מחיר, רגע לפני העברת התשלום משמעון לראובן שאל שמעון השוכר את ראובן המשכיר האם יש לרכב ביטוח מקיף? ענה לו ראובן בעל הרכב אכן יש ביטוח, ואתה יכול לנסוע והכל בסדר.

שמעון נסע והנה לצערו ארעה תאונה והוא פגע ברכב יוקרתי בלי כוונה, לאחר החלפת פרטי הביטוחים וכו' התברר שאין ביטוח לרכב המושכר ושמעון היה צריך לשלם את כל הנזק מכיסו, השאלה היא האם המשכיר ששיקר לשוכר חייב לשלם את הנזק או לא?

תשובה: לו יצוייר שהרכב היה מבוטח וחברת הביטוח הייתה אמורה לשלם על הנזק, והמשכיר הוא זה שהטעה את השוכר ושיקר לו, – על המשכיר לשלם על הנזק שבוצע ע"י השוכר.   

נימוקים: מובא בשו"ע (חו"מ קכט, ב) ראובן שהוא בעל גמ"ח שבירר על שמעון [שרוצה ללוות כסף מהגמ"ח] אם הוא נאמן, ואם הוא מחזיר חוב בזמן, ולוי אמר לראובן שאכן שמעון הוא אדם נאמן, ועל סמך זה ראבן הלוה לשמעון כסף. ולאחר זמן התברר שלוי הטעה את ראובן בעל הגמ"ח ושמעון הוא נוכל גדול שלא מחזיר את התחייבויותיו. ופסק בשו"ע שאם ברי וברור שראובן הלוה לשמעון על סמך דבריו של לוי, אזי חייב לוי לשלם על הפסדיו של ראובן מחמת גרמי. וחידש הש"ך (שם סק"ז וסק"ח) שכל זה דווקא במקרה שלוי ידע ששמעון נוכל, ובכל זאת הוא המליץ להלוות לו, אבל אם בתום לב לוי המליץ ובאמת באותה שעה שמעון הלווה היה 'נקי כפיים' ורק לאחר מכן הוא  'הקדיח תבשילו' ונעשה רמאי, אין לוי חייב בתשלומי נזקו של ראובן.

דין זה נכון גם לגבי דין שולחני (שם, סי' שו, ו) שאדם מראה מטבע לשולחני (=חלפן כספים) לראות אם המטבע הזה עובר לסוחר או לא והשולחני שיקר עליו ואמר לו שזה מטבע טוב – השולחני חייב מדין גרמי כמ"ש שם שהוא אומר לשולחני 'חזי דעלך קסמיכנא' או כשבורו מתוך הדברים שהוא סומך עליו (ש"ך שם סקי"ב)

לכאורה לפי"ז גם בנידו"ד שהמשכיר ששיקר שיש ביטוח והוברר שזה שקר שהוא ישלם לשוכר את ההוצאה שהוא שילם.   

לעומת זאת אנו מוצאים (שם, סי' קמו, יז) בראובן שקנה קרקע מלוי, ולאחר שהחזיק בה ג' שנים בא שמעון וטוען שהקרקע היתה גנובה ביד המוכר לוי והיא שלו (של שמעון), לעומתו טוען ראובן (הקונה) שלפני שהוא קנה את הקרקע הוא שאל את שמעון האם לקנות את הקרקע ושמעון אמר לו לקנותה, ואם היא היתה גנובה ביד לוי "איך יעצת לי לקנותה!" טוען שמעון יותר קל לי להוציא אותה מידך מאשר להוציא אותה מיד לוי הגנב. הדין הוא שראובן אינו יכול לחייב את שמעון 'היועץ' מדין גרמי.

אגב אורחא יוער יש שרצו להוכיח מכאן כי כאשר יש ליועץ רווח אישי מכך אין השואל ו/או המתייעץ יכול לצפות שיתנו לו עצה הוגנת אשר על כן אף אם השואל אמר לו חזי דעלך קסמיכנא אינו יכול לתבעו (שו"ת חוות יאיר סי' סד הובא בפת"ש סי' קד סק"ב, וכן נראה שהסכים לכך הש"ך סי' שו סקי"ב, ויעויין עוד בתומים סי' קמו סקי"ט)

ולכאורה גם בנידו"ד אין על שמעון השוכר לסמוך על דברי ראובן המשכיר שיתכן ויש לראובן אינטרס לומר שהרכב מבוטח כי הוא מעוניין שישכירו את הרכב ממנו בתקוה של יקרה שום נזק.   

אך אולי עדיין יש מקום לחלק בין שכירות רכב לקרקעות, חילוק פשוט, רוב ככל משכירי הרכב אין להם רווח כ"כ גדול אם הם משקרים כי בדרך כלל רכבים שכורים הם מבוטחים, ולכן בוודאי שיש לשוכר לסמוך על המשכיר, מה שאין כן בקונה קרקע יש מקום שיהיה ליועץ רווח גדול מעניין המכירה ולא היה לו לקונה לסמוך על 'היועץ'

זאת ועוד, יש עדיין מקום להסתפק בו האם באמת יהיה אפשר לחייב את המשכיר מדין גרמי? כי בדרך כלל רוב הנסיעות מסתיימות ללא כל נזק, ובשביל לחייב מדין גרמי יש צורך סביר שיבוא נזק מעצתו של המשכיר. לכן עדיין צ"ע.  

בברכה

יגאל אלון