פסק הלכה: השתתפות בתיקון רכב שאול

האם בעל הרכב צריך להשתתף בתיקון רכב שאול?

שאלה

ראובן השאיל רכב לשמעון ומשפחתו עבור טיול של כמה ימים, אך בטרם השאיל הוא הזהיר את שמעון שהרכב הוא ישן (בן 20 שנים) והוא מקווה שהרכב יעמוד בתלאות הדרך. לאחר הטיול החזיר שמעון את הרכב וסיפר כי באמצע הטיול הרכב אכן התקלקל, ומכיוון שעלות התיקון הייתה גבוהה מאוד, שמעון ביקש מראובן בעל הרכב להשתתף בהוצאות. האם ראובן צריך להשתתף בהוצאות? או מכיוון שראובן השאיל לשמעון את הרכב והוא חייב באחריותו עליו להחזירו שלם ותקין ואם הרכב התקלקל בדרך ראובן צריך לתקנו על חשבונו?.

תשובה

ברמת העיקרון שמעון לא היה חייב לתקן את הרכב, ומאידך גם אין לו תביעה על המשאיל שיתקן אותו, הרי שמעון השואל הוא 'כיורד לשדה חברו' שהשביח את נכסיו וראובן צריך לשלם לו מה שנהנה, אלא שצריך להוריד מכך לפי ערך מה שנהנה השואל עצמו בהמשך השימוש בחפץ, שתיקון זה עשה לצורך שניהם.

נימוקים

כידוע, שואל חייב באחריות, ואם החפץ השאול ניזוק באונס, הרי השואל חייב לתקנו, ודין זה הוא אף בחפץ ישן שאי אפשר למוכרו (משפטי החושן סי' שמד סקי"ג דלא כדברי פתחי חושן בהלכות פקדון פ"ח הערה מט) אמנם כל זה כשהחפץ השאול ניזוק באופן שאינו תוצאה מהמלאכה שלשמה הוא נשאל, אך אם הנזק קרה מחמת המלאכה שהשואל התכוון לעשות בו – הרי הוא פטור (סי' שמ א). ולפי זה במקרה שלנו השואל היה פטור מלשלם על הנזק שארע לרכב, שהרי הוא התקלקל מחמת הנסיעה וזוהי המלאכה שלשמה הוא שאל את הרכב.

והנה מצינו בשוכר שאם התקלקל החפץ השכור באופן שהשוכר פטור מלשלם על הנזק, פעמים שהמשכיר הוא זה שחייב להעמיד לשוכר חפץ אחר לשימושו וכלהלן:

לדוגמה המשכיר לחברו 'בית' סתם ונפל הבית, חייב המשכיר לבנות או ליתן לו בית אחר לתקופת השכירות (סי' שיב, יז), וכן הדין במשכיר חמור סתם ומת, חייב להעמיד לו בהמה אחרת (סי' שי, א) אך אם השכיר לו 'בית זה' או 'חמור זה', יש חילוק ביניהם שבבית אין המשכיר חייב לתקנו, שהרי אמר לו 'בית זה' והכוונה היא לבית זה כמו שהוא (סמ"ע סי' שיב, סק"ל), אך בחמור הדין הוא שנבלת החמור השכור משועבדת להמשך תקופת השכירות, ולכן השוכר יכול למכור את הנבילה ולקנות בדמיה חמור אחר. ואם לא מספיק הכסף יכול לשכור חמור אחר וישתמש בו עד תום תקופת השכירות (סי' שי, ב), וטעם החילוק בן חמור לבית, שבית שנפל אינו עומד למכירה, אך חמור שמת נבלתו עומדת למכירה, ולכן היא משועבדת לשוכר (סמ"ע שם)

לפי זה השוכר 'רכב' סתם והתקלקל חייב המשכיר להעמיד לו רכב אחר, ובשוכר רכב זה המשכיר אינו חייב להעמיד לו רכב אחר. [אגב אורחא יוער שנחלקו הפוסקים האם המשכיר חייב לתקנו יעויין בזה סי' שיב, יז. וסי' שיד, א. ובקצוה"ח סק"א] אך לגבי אם יוכל המשכיר למכור את הרכב המקולקל, כאן הדבר תלוי אם הדרך למוכרו בגלל קלקול כזה.

אמנם כל זה אינו נוגע לנדון שלנו, שדווקא בשוכר ששילם למשכיר השתעבד המשכיר להעמיד לו חפץ אחר או להעמיד לרשותו את השברים של החפץ שהתקלקל, אך משאיל חפץ שלא קיבל תמורה, אינו משתעבד לשואל כלל, ומשהתקלקל החפץ נגמרה זכותו של השואל (סי' שמד, ב. ויעויין עוד בפתחי חושן פקדון פ"ט הערה ז. ובספר משפטי החושן סי' שמא סעיף ו ושם בהערות אור אפרים הערה יד. האם מותר לו לתקנו ולהמשיך להשתמש בו), ומכיוון שנתבאר שהשואל לא חייב לתקן את הרכב, דהיינו לשלם את מחיר התיקון, מפני שהחפץ נמצא רחוק ממקומו של המשאיל וטרחה גדולה עבורו לבוא ולטפל בתיקונו, ומאידך גם אין לו תביעה על המשאיל שיתקן אותו, הרי השואל הוא 'כיורד לשדה חברו' שהשביח את הנכסיו והמשאיל צריך לשלם לו מה שנהנה, אלא שצריך להוריד מכך לפי ערך מה שנהנה השואל עצמו בהמשך השימוש בחפץ, שתיקון זה עשה לצורך שניהם (נתיבות המשפט סי' שמא ס"ק טו וערוך השלחן סי' שמא סעיף יג)

בברכה

יגאל אלון