הלכה: מה עושים כשמוצאים פחית או עודף במכונה למכירת משקאות?

מה הדין כשמוצאים פחית או עודף במכונה למכירת פחיות?

שאלה:

ראובן ניגש למכונה למכירת משקאות וחטיפים כדי לקנות בקבוק משקה, והוא הבחין שבחריץ המיועד להחזרת עודף ללקוחות מונחים כמה מטבעות. האם הוא צריך להשיב אותם? ולמי? או שמותר לו לקחתם לעצמו? כמו כן מה הדין אם מוצאים בקבוק משקה או דבר מאכל, במדף המיועד לקבלת המוצר לאחר הקניה?

תשובה:

יש לעיין בנימוקים כי יש צורך לברר את הפרטים.

נימוקים:

בשני המקרים יש לברר את המציאות ונתחיל מהמקרה הראשון, בדרך כלל הכסף הנמצא בחריץ העודף היה מיועד להחזר עודף ללקוח הקודם שקנה במכונה, והוא לא שם לב, או ששכח את העודף. כאן יש לדון למי שייך הכסף, והאם יש במקרה זה חיוב השבת אבידה. אך אם נראה שהמכונה פלטה את הכסף לחריץ עקב תקלה, הרי בוודאי שהכסף שייך לבעל המכונה, ויש חיוב השבת אבידה אליו.

והנה, באופן שהכסף נשאר מעודף המגיע לקונה הקודם, כלומר, שהוא הכניס מטבע או שטר כסף בערך הגדול משווי המוצר שקנה, והמכונה מחזירה לו עודף במטבעות אחרים, לכאורה ברור שהכסף לא נכנס עדיין תחת בעלותו של אותו קונה, שהרי הוא לא עשה בו כל קנין, וקנין מעות אינו קונה כסף כמובא בחו"מ (סי' רג סעי' ד), ויעויין בשו"ת מהרש"ם (ח"ה סי' יח).

אמנם יש לדון לדעת הנתה"מ (סי' שמד ס"ק א) שאם ייחד הלוה למלוה מעות מסויימים, קנאם אף בלא מעשה קנין. אך רבים חולקים על כך, יעויין בשו"ת הרא"ש (כלל עט סי' יא) הובא גם בש"ך (סי' צט סק"ו) ומה שנותר לדון הוא, האם הכסף נותר בבעלותו של בעל המכונה, כל זמן שלא קנאו הקונה. ונראה שהדבר תלוי במחלוקת אחרונים.

במשנה (גיטין עח.) מבואר שמלוה האומר ללוה 'זרוק לי חובי, והיפטר', הרי אם הלוה זרק את הכסף לפני המלוה נפטר בזה מחובו, אף שהמלוה לא קנה עדיין את המעות. ונחלקו האחרונים מה דין המעות כל זמן שלא זכה בהם המלוה, דעת הגהות הגרעק"א (חו"מ סי' קכ סעי' א) שהלווה סילק עצמו ממעות אלו ונעשו הפקר, ואם יבוא אחד ויזכה בהם לפני המלוה – זכה. אך דעת הנתה"מ (סי' קכג סק"א, עפ"י שיטתו בסי' קצד ס"ק ז) שהלוה לא סילק עצמו מהמעות, והם ברשותו עד שיזכה בהם המלווה, ולכן אין אחר יכול לזכות בהם. ולפי"ז בנידון דידן, לדעת הגרעק"א ראובן רשאי לקחת את המטבעות לעצמו, משום שבעל המכונה (=הלוה) סילק עצמו מהמעות מאחר שהניחן לפני הקונה (=המלוה). אך לדעת הנתה"מ בעל המכונה לא סילק את עצמו, וצריך להשיב לו את המטבעות.

אמנם נראה, שאף לפי הנתה"מ, אם המכונה עומדת ברחוב, מסתבר שהבעלים סילקו עצמם ממעות אלו הנמצאים בתא העודף, שהרי לפי סברת בני אדם המעות שייכים לקונה הקודם, ומורים היתר לעצמם לקחת את המעות לעצמם. ורק אם המכונה עומדת במקום פרטי, כגון במשרד, או בישיבה, אזי לפי הנתה"מ יש להשיב את המעות לבעל המכונה.

וכעת נדון בשאלה השניה מה הדין אם מוצאים בקבוק משקה או דבר מאכל, במדף המיועד לקבלת המוצר לאחר הקניה? גם כאן, יש לברר קודם את המציאות, היאך נשאר כאן אותו פריט, ולפי זה יש לדון האם ולמי יש להשיב את האבידה.

והנה, בדרך כלל מה שפריטים נשארים במדף, הוא מפני שהמכונה נתקעת לאחר התשלום, ואינה מספקת את המוצר לקונה, ולאחר מכן המכונה 'משתחררת', ומורידה את הפריט למדף. אמנם לפעמים הקניה היא של כמה פריטים בבת אחת [כגון סוכריות קטנות] ולמרות שהמכונה הגישה לקונה את כל הפריטים, הוא לא שם לב והשאיר כמה מהם במכונה. במקרה הראשון, שהמכונה לא 'שיחררה' את הפריט בזמן, והקונה היה סבור שכבר לא יקבל אותו, ולכן התייאש והלך לו, הרי אם הפריט שייך כבר לקונה – הרי הוא כבר התייאש ממנו, וכל הקודם בו זכה [יאמר כבר עתה שבעל המכונה לא חזר וקנאו בקנין חצר, שאין זו חצר המשתמרת] כמובא בחו"מ (סי' רס סעי' ה) ובטעם הדבר עיי"ש בש"ך (ס"ק יח ד"ה הרי הם של מוצאם). ועיין עוד בשו"ת להורות נתן (ח"ח סי' קטז-קכ) וגם באיסורא אתא לידיה עי' ש"ך (סי' רסב סק"א וסי' רסח סק"ב), אך אם הקונה עדיין לא זכה בפריט – הדבר תלוי במה שכתבנו לעיל מה דינו של עודף שהמכונה הוציאה והקונה לא לקחו ונתבאר שם, שהדבר תלוי במחלוקת הגרעק"א והנתה"מ, אלא שאם המכונה עומדת במקום ציבורי, מסתבר שאף לנתה"מ הרי אלו שלו, ויש כמה סברות לומר שאכן הקונה כבר זכה באותו פריט מהטעמים דלהלן:

א) יש הסוברים, שלא ביטלו חז"ל קנין מעות הקונה מדאורייתא, אלא במקום שהסחורה נמצאת ברשות המוכר, ובידו להצילה משריפה וכדומה, ולכן ביטלו חז"ל את הקניה, כדי שהמוכר יתאמץ בהצלת הסחורה (ב"מ מו:) אך במקום שהסחורה אינה ברשותו של המוכר, ואינו יכול להצילה, בזה לא ביטלו חז"ל את הקנין, ומעות קונות לגמרי כמו שכתב בערוך השלחן (חו"מ סי' קצח, ד). ולפי זה, הרי במכונה אוטומטית שאינה ברשותו של המוכר, זכה הקונה מיד בנתינת הכסף.

אמנם רבים מהאחרונים חולקים על סברא זו, דלא פלוג רבנן עיין בשו"ת רעק"א (ח"א סי' קלד) נתיבות המשפט (סי' קצח סק"ד) והגהות אמרי ברוך על הסמ"ע (סי' קצח סק"ט)

ב) יש סוברים שבזמנינו מעות קונות מדין 'סיטומתא', כלומר מכח מנהג הסוחרים (עי' משפט שלום סי' רא סעי' ב) ושו"ת מהר"ש (ענגיל, ח"ז סי' קיא). אך יש חולקים (שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קעח).

ג) יש סוברים שחז"ל לא ביטלו לגמרי את קנין מעות, אלא שתיקנו שהקונה יכול לחזור בו, אבל כל זמן שלא חזר בו, המקח שייך לו. עיין רמב"ן ב"מ (מט.) ושו"ת מהרש"ם (ח"א סי' קטו) ודברי גאונים (כלל סג אות ט, ואות יד).

ד) במכונות שהחפץ הנקנה בהן מוגבה ע"י איזה מנוף וכדומה לפני שהוא מונח במדף המיועד לקונה, אפשר שזה נחשב קנין "הגבהה", עיין חו"מ (סי' רסט סעי' ה, סי' קצז סעי' ב) וקצה"ח (סי' קצז סק"א) ומשפט שלום (סי' קצח במשמרת שלום סק"ה) לענין קנין הגבהה ע"י אבן שואבת (=מגנט), אבל נחלקו הפוסקים האם צריך כוונה לקנין זה כמו בקניין משיכה המובא בסי' ר (סעי' ח).

ולפי זה נראה שיש להקל בפריט הנמצא במדף של המכונה, שהרי שמא הפריט שייך כבר לקונה (מכח כל הסברות הנ"ל) והוא כבר התייאש ממנו, וגם אם הפריט לא שייך לקונה, הרי לדעת הגרעק"א בעל המכונה הסתלק ממנו והפקירו.

אמנם במקרה שייתכן שהקונה כלל לא שם לב שלא לקח את הפריט כגון שקנה כמה סוכריות קטנות, אזי אם יש באבידה שוה פרוטה – אסור ליטלה, משום שזה הוא יאוש שלא מדעת, שאינו מועיל ואם כבר לקח, יש לדון באריכות היאך ינהג באבידה כזו ואכמ"ל.

בברכה יגאל אלון 

לשאלות בהלכה אונליין הכנסו לדף הבית כתר תורה שאלות בהלכה כתר תורה

הכנסו לערוץ היוטיוב שלנו לצפיה בשיעורים מרתקים ערוץ היוטיוב של כתר תורה